לְהָעֵז, מהשורש ע.ז.ז, גזרת הכפולים (כמו לְהָסֵב, ס.ב.ב), פירושו הרהיב עוז. לְהָעִיז, מהשורש ע.ו.ז, גזרת ע"ו (כמו לְהָקִים, ק.ו.מ), פירושו כינס או התכנס למקום מחסה. כך בבניין הפעיל. בבניין פעל, לָעֹז או לַעֲזֹז, מהשורש ע.ז.ז, פירושו חזק, התחזק או חיזק. בבניין פעל, לָעוּז או לָעוֹז, מהשורש ע.ו.ז, פירושו ברח לעבר מקום מפלט, אסף או התאסף במקום מחסה.
האם הנס, הבורח, הנמלט, כל עוד נפשו בו, אינו הפכו של החזק, המחוזק, האמיץ והנועז? שני הפעלים המנוגדים, צמד ההפכים, לְהָעֵז/לְהָעִיז (בהפעיל), לָעֹז/לָעוּז (בפעל) צמחו מאותו גרעין: עז.
בלשוננו המדוברת כיום אנחנו מרבים להשתמש בפועל לְהָעֵז, במשמעות להיות נועז, ולא משתמשים יותר בפועל לְהָעִיז, במשמעות לבוא/להביא למקום מחסה. אנחנו לא אומרים: העזנו את הילדים לגן כשפרצה הסערה, אבל אנחנו אומרים: העזנו להגיד את דעתנו. ועוד יותר מכך. נטיית הפועל לְהָעִיז, שבו כאמור אנחנו לא משתמשים יותר בלשון הדיבור, "השתלטה" על נטיית הפועל לְהָעֵז. וכך, במקום "שלא תָּעֵז", התקני, אנחנו אומרים "שלא תָּעִיז", השגוי. שיבוש זה השתרש במקומותינו כבר מזמן ולא רק בשפה הדבורה כי אם גם בזו הכתובה. אני, אישית, אינני רואה בו פגם למרות שאני יכולה להבין ללבם של אלה המתקצפים עליו ומנסים לתקנו (ספק רב אם יצליחו...). אך לא זה נושא הרשימה. המעניין אותי בצמד הפעלים הזה בבניין הפעיל, לְהָעֵז / לְהָעִיז, וכמו-כן בצמד המקביל בבניין פעל, לָעֹז / לָעוּז, הוא הניגוד ביניהם. כדי להבהירו, נבחן את מופעיהם במקרא, בשני הבניינים, פעל והפעיל.
ע.ז.ז השורש ע.ז.ז בבניין פעל, שם פועל: לָעֹז וגם לַעֲזֹז, פירושו חזק, גבר: לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה, תָּעֹז יָדְךָ, תָּרוּם יְמִינֶךָ. (תהילים פט:יד)
היד המורמת בעוז היא זו אשר דיכאה את המים המתרהבים, בשעת בריאת השמים והארץ, כפי שמראים הפסוקים הקודמים: אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם, בְּשׂוֹא (בהתנשא) גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם (תנמיכם, תיישרם, תשקיטם). אַתָּה דִכִּאתָ כֶחָלָל רָהַב, בִּזְרוֹעַ עֻזְּךָ פִּזַּרְתָּ אוֹיְבֶיךָ. לְךָ שָׁמַיִם אַף לְךָ אָרֶץ, תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אַתָּה יְסַדְתָּם. צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם, תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ. (תהילים פט:י-יג)
השורש ע.ז.ז בבניין פעל, שם פועל: לָעֹז/לַעֲזֹז, פירושו גם התחזק, גבר: וַתָּעָז יָדוֹ עַל כּוּשַׁן רִשְׁעָתָיִם. (שופטים ג:י)
ידו של עתניאל בן קנז, המושיע ששלח אלוהים לישראל, נעשתה חזקה יותר מידו של כושן, מלך ארם, האויב המציק, וגברה עליו. ידו של עתניאל בן קנז התחזקה מהחוזק שהזרים לו האל וכך הכניע את כושן רשעתיים. יד השופט המושיעה מסמלת את ידו של אלוהים כשברא את העולם והכניע את רהב, המים העזים (ישעיהו מג:טז, נחמיה ט:יא). כל המאבקים בתנ"ך בין הטוב והרע משחזרים את המאבק הבראשיתי בין התוהו לבריאה (1).
השורש ע.ז.ז בבניין פעל, שם פועל: לָעֹז/לַעֲזֹז, פירושו גם חיזק: הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר. (קהלת ז:יט).
החכמה גורמת לחכם להיות יותר חזק מאשר עשרה שליטים (אנשי צבא או מנהיגים אחרים).
והחכמה הייתה בתו האהובה של אלוהים, ילדת שעשועיו, עוד לפני שברא את העולם, עוד לפני שסכר את ארובות השמים למעלה וכלא את מעיינות התהום למטה: בְּאַמְּצוֹ שְׁחָקִים מִמָּעַל, בַּעֲזוֹז עִינוֹת תְּהוֹם. (משלי ח:כח)
אני הייתי שם, אומרת החכמה, אז, בראשית, כשהבורא צרר את עבי השמים ממעל והידק את מעיינות התהום מתחת.
השורש ע.ז.ז בבניין הפעיל, שם פועל: לְהָעֵז, פירושו במקרא הרהיב עוז במובן השלילי, במובן הרהב, הגאווה, ההתנגדות לאלוהים: הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו וְיָשָׁר הוּא יכין דרכיו (יָבִין דַּרְכּוֹ). (משלי כא:כט)
המעז במקרא הוא הסורר, זה אשר לא שומע לעצת החכמה האלוהית שעמדה בבריאת העולם וכיוונה אותה. בימינו אנו משתמשים בפועל לְהָעֵז לא רק במובן השלילי של נהג בעזות פנים, בחוצפה כי אם גם במובן החיובי של נהג באומץ, בנועזות משתלמת.
ע.ו.ז השורש ע.ו.ז בבניין פעל, שם פועל: לָעוּז או לָעוֹז, פירושו ביקש מפלט: הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם וּפִי לֹא שָׁאָלוּ לָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה (למצוא מקלט אצל פרעה) וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם. (ישעיהו ל:ב)
הנביא מוקיע את הבנים הסוררים המתכוונים לרדת למצרים ולהישען על כוחו של פרעה, משענת אכזב, נגד עצת האל.
השורש ע.ו.ז בבניין הפעיל, שם פועל: לְהָעִיז, פירושו במקרא לברוח כדי למצוא מקום מחסה, להתאסף במעוזים ובמבצרים, או להכניס למקום מחסה: נָדְדָה מַדְמֵנָה, יֹשְׁבֵי הַגֵּבִים הֵעִיזוּ. (ישעיהו י:לא)
יושבי מדמנה עזבו את מקומם ונדדו, וגם יושבי הגבים נאספו כדי לברוח. אנשי ישובים אלה ליד ירושלים נמלטו כל עוד נפשם בם מפחד סנחריב וצבאו שהתקרבו אל הבירה.
הַגִּידוּ בִיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם, הַשְׁמִיעוּ וְאִמְרוּ ותקעו שׁוֹפָר בָּאָרֶץ, קִרְאוּ מַלְאוּ (קראו קריאה מלאה) וְאִמְרוּ: הֵאָסְפוּ וְנָבוֹאָה אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר. שְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה (הניפו דגל לאות היאספות בציון המבוצרת), הָעִיזוּ (נוסו והיאספו) בערי המבצר, אַל תַּעֲמֹדוּ (אל תתעכבו), כִּי רָעָה אָנֹכִי מֵבִיא מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר גָּדוֹל. (ירמיהו ד:ה-ו)
וְעַתָּה שְׁלַח, הָעֵז (אסוף) אֶת מִקְנְךָ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה, כָּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה, וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה, וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד וָמֵתוּ. (שמות ט:יט)
ה' נותן הוראות, דרך דוברו משה, כדי שיראיו יתבדלו מהמתעלמים מאזהרתו, וכך יצילו נפשם ולא ייפגעו ממכת הברד, הבדלה החוזרת על זו שבין תוהו לבריאה, בין טוב לרע:
הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה, הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים. וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה. (שמות ט: יט-כ)
ע.ז.ז, שורש שפירושו במקרא חיזוק חיובי, התחזקות חיובית, הבאות מאלוהים, עד חיזוק יתר, התרברבות פסולה, הבאות מההידמות לרהבים, לאלילים. ע.ו.ז, שורש שפירושו במקרא בריחה, מילוט, חיפוש אחר מחסה. התנ"ך מבדיל בין אלה ששמים עוזם באל ומבינים את דרכיו ואלה שמעזים פנים ולא שואלים לפיו. אלה הולכים לפי חכמת הבריאה שחזתה במשטור המים העזים והנחתה את היקוותם, הידוקם והגבלתם, אלה חוזרים על התנהגותם של המים העזים, המתרהבים והפוחזים, שקראו תגר על הבורא.
