יום חמישי, שעת ערב מאוחרת, בית בעל השראה קוסמית בעיר יפו, בית יֵפֶת עיניים, שעדיין מתאושש מהדיי הפיצוץ הטמבורי הנורא שאירע לא הרחק משם בתחילת השבוע. הרצאה של מיסטר "וויסל בלואוור" הישראלי, חושף השחיתויות, רפי רותם. השומעים, כתריסר גברים ונשים יפים, בגיל העמידה והישיבה - מסתבר שלשחיתות הקשה, הפורנוגרפית, אין מי יודע מה רייטינג - אנשי שמאל ברובם, קיוו, מן הסתם, לשמוע הרבה את המילה ביבי במהלך הערב. אנקה סוגיה זו: למרבה ההפתעה כמעט ולא שמענו את המילה ביבי. קצת בהתחלה כשרותם שאל: מי האתרוג מספר אחת בישראל? הקהל השיב בקול אחד: ביבי! "לא, בית המשפט", הוא אמר. מי מעל החוק? הוא שאל וקהל בקול אחד: "ביבי", רותם: "לא, הפרקליטות". אכזבה ניכרת על הפנים. בהמשך אבל יוזכר ביבי בהקשר שחיתותי כלשהו בסיפור מלפני עשור על פעיל ליכוד ראשלצי אחד שנתפס על חם מנסה להבריח לארץ פלאזמות. ואופס, הפלאזמות הושבו לו. ומי היה שר האוצר אז? ביבי. הנושא הושתק לדבריו. ביטן? שאלתי ורותם ענה: "לא, לא ביטן. אני לא אומר את השם". השם היחיד שרותם לא חשף בערב צפוף שמות ופנים, בן למעלה משלוש שעות. השם ביבי כאמור לא נשמע יותר. אף לא סיגרים. סיגריות דווקא כן.
הוא היה פעם קצין חקירות מצטיין ברשות המיסים. לילה אחד לפני כחמש עשרה שנה הוא היה במארב בנמל אשדוד אחר מכולת סיגריות מרלבורו שמישהו הבריח לארץ. ארב וארב ואיש לא בא לדרוש את המכולה. אז נפל לו האסימון. יש שפיון בתוך האגף שלו שמדווח לעבריינים. אבל, רק עוד אדם אחד ידע על המארב המתוכנן. הבוס הישיר שלו. אז רותם שרק לראשונה במשרוקית השחיתות ומאז ועד היום לא חדל. אין כנף אחת בחוות תחנות הרוח השחיתותית שלא ספגה מחניתו של רפי רותם. גצים עפו לכל עבר. הוא נעצר אין ספור פעמים, הוחשד, הפך בדוקאי, תבע נתבע פוטר, ספג מכות, אוים, נשפט, חייו התהפכו. הבוס המושחת דווקא התקדם והתקדם ועדיין במערכת אפילו שהתגלה שיש לו סטייה להטריד מינית ראיות של נחקרי מס אומללים, ורותם מוכיח זאת בצילום מטושטש.
רפי רותם גבה קומה, נאה, באמצע שנות החמישים שלו, שהשנים קצת פירכסוהו, הגיע מלווה בכמה תומכים ותומכות. בהרצאה שלו לא מדבר כלל על חייו האישיים. אף לו במילה, רק על המושחתים והם כולם כאלה, כמעט. חבל. אומרים שכדי לרגש שומעים על גיבור הסיפור לספר קצת על עצמו, על אימא שלו, האישה, הילדים, הוא צריך לאכול, לאהוב, להתפרנס, לגור היכן שהוא, אחרת השומעים לא ממש ישתכנעו, ורפי רותם לא משתף בכלום על חייו. מי ששאל אותו שאלה אישית (אני) קיבל תשובה "הכל בסדר, הכל בסדר". אבל משפת גופו ניכר שלא הכל בסדר. הוא לא מעשן, לא נגע אף לא בפירור מהתקרובת הנאה שהמארחים הנפלאים הגישו לשולחן, כולל בקבוק ויסקי מסוג בושמיל אירי מצוין, וודקה מעולה ומיני כעכים וגבינות משובחות ועוגות טעימות. מים הוא לא לגם. רוב הקהל המצומצם קם, יצא לעשן, עשה קפה, טייל הסתודד, פנה לשירותים ורותם לא מש מכיסאו,סיפר וסיפר וסיפר את סיפורי השחיתות הממש אקסטטים שלו, הכל מגובה בדפים מהוהים, צילומי מסמכים שהדיו כבר נשחק מהם, והוכחות כמו פעם מלא מלא מלא מסמכים ותרשימים, ופירמידות כוח ושחיתות שקיווה שאנשים יפשפשו בהם. מים הוא לא לגם.
ההרצאה שלו לא מסודרת, לא מאורגנת, הוא מדבר בצרורות, כמעט ולא נושם, גם השומעים לא, התחביר שלו מעניין. הוא קודם אומר איך צריכים היו הדברים להתנהל ואז אומר את מילת השלילה. הוא כל הזמן חושד שהקהל לא ממש מאמין לו ומחפש את האישורים להראות אמתותם - אבל הקהל המצומצם מאמין, אין עניין לא להאמין לו, אין פה פוליטיקה שטחים, כיבוש וכאלו. הכל פה שחיתות טהורה, פורנוגרפית, קשה. תשוקת בצע כסף כוח ומין ושקרים. דבריו לא סדורים, אין ראשון-ראשון ואין אחרון-אחרון הוא קופץ מנושא לנושא, מעניין לעניין אבל המסר עובר. המושחתים מושחתים ולרוב זה כולל את בני הזוג, את הילדים ההורים, המאהבים כולם קשורים לכולם כולם נשואים או גרושים לכולם. סדום.
כמעט בחצות. הערב מסתיים. נפרדים בלחיצות ידיים בהחלפת טלפונים והבטחה לסייע. האם נותר זעזוע? האם יצאתי מוטרד יותר משנכנסתי? לא ברור. נותר עיקצוץ מעצבן, כאב ראש קליל ולא ברור, עד שאתה מעדיף לוותר על מחשבות היתר בנושא, כי פתרון בטח אין לך, ולספר על הטיול הקרוב לחו"ל, החופשה המתקרבת, הרכישה הנוצצת, להחמיא לתקרובת הטעימה שהוגשה, לבית הנאה בו שהינו. ובזמן שדיברנו על שחיתות, חייל נרצח בערד, אישה צעירה נהרגה בתאונת דרכים לא רחוק משם, ומכבי ניצחה את ז'אלגיריס (אפילו
מכבי תל אביב הוזכרה שוב ושוב בסיפורי השחיתות של רותם!). בדרך לאוטו עברתי בסמוך לטמבוריה שלפי החשד בעליה פיצץ אותה להשיג את דמי הביטוח. שלושה נהרגו. והמקום נראה חארבו-דארבו!.
טוב, אני מדווח על הערב, תרומתי הקטנטנה למיגור השחיתות.
