השופטת: הלית סילש, בית המשפט המחוזי מרכז המועד: יום ראשון, 17.9.2017, שעה 8:30 הנושא: פשיטות רגל השופטת הלית סילש מתעכבת קצת. החייב ועורכת דינו מנצלים היטב את הזמן לוויכוח בצעקות עם הנאמן בפשיטת הרגל, שדווקא מגלה אחריות: "אתה חייב להוריד את הדציבלים, כי אתה בבית המשפט". זה עוזר, וכאן מתחיל דיון שקט יותר על התשלום החודשי שישלם האיש לצורך קבלת הפטר. גם נציגת הכונס הרשמי מתערבת, אבל לי זה נראה לא ראוי: אלו הם לא המקום והזמן לדיון מכריע שכזה. אנחנו לא בתיק תעבורה, בו מתנהל בזאר טורקי באולם או לידו.
החייב ועורכת דינו יוצאים. סילש נכנסת בחיוך ב-8:45 והנאמן אומר: "אני מקווה שהצעקות לא הגיעו לגבירתי". סילש משיבה: "הן הגיעו והן מאוד לא מקובלות, והם ייכנסו ויהיו מאוד רגועים". היא פונה לחייב ולאשתו: "בפעם הבאה שתצעקו ברמה שישמעו את זה מהקומה הראשונה עד הקומה השלישית - אני לא אקיים את הדיון". כאשר מדובר בהליך פשיטת רגל, הדיון הוא בראש ובראשונה אינטרס של החייב, כך שמדובר באיום ממשי.
הנאמן מציע שהחייב ישלם 36,000 שקל בכל תיק ב-24 תשלומים בני 1,500 שקל כל אחד. סילש מעיינת בתיק ומקשיבה בתשומת לב. עורכת הדין מתנצלת ומסבירה, שהלקוח שלה מצוי בהליך כבר 13 שנה. סילש מכירה את התיק ואומרת: "נמצאים ארבע שנים בתיק". עורכת הדין מסבירה: "זה 13 שנים של תסכול, אני מתנצלת בשמם". סילש מחייכת: "הבנתי, אין בעיה". היא זוכרת את הפרטים ומוצאת זמן להחמיא לקלדנית שלה: "היא תותחית, בן אדם, קטע שולי כזה".
3,000 תיקים להשוואה עורכת הדין מתייחסת לבעיות מהן סובל אחד מילדיו של החייב, וסילש הבקיאה מעירה מיד: "את זה לא ראיתי בדוחות"; מתברר שהעידכון הוגש רק בסמוך מאוד לדיון. החייב עובד בשלוש עבודות, וסילש מגיבה: "ראיתי. הכי חשוב שהוא מאמן כדורגל, באמת. מה הכספים שיש לה [לאשתו] בקופה? מה המערכת שלה עם המעסיק? אני אגיד לגבירתי לאן אני הולכת. יש דיסוננס מאוד גדול בתיק הזה, כי היקף החובות לעומת הכסף שיישאר בקופה לא סביר. מצד שני, אלו אנשים שלא עשו רע לאף אחד, הם בהליך ארבע שנים, ואני מצרפת את הבעיות הרפואיות. אני מנסה למצוא את דרך הביניים.
"אם היא [האישה] עובדת, היא לא זכאית לפיצויים [כעת]. אלא שבחלק מהתיקים שנדונו לפני, חלק מהחייבים הציעו לקחת חלק מהפיצויים כדי לגמור את ההליך, וזה בהסכמה עם המעסיק לגרוע מהפיצויים בהמשך. את זה אני לא יכולה לחיֵיב. בגלל זה השאלה שלי הייתה מאוד עדינה לגבי היחסים עם המעסיק. השאלה היא אם זה משהו שהגברת יכולה לברר, עשוי להתקיים, רלוונטי בכלל". הנאמן: "אפשר לקחת הלוואות על חשבון הפנסיה". סילש: "זה נכון, אבל זה מה שאני הכי פחות רוצה, כי בלי שהאדונים ייעלבו - אני לא רוצה להיפגש איתם שוב".
עורכת הדין אומרת שההצעה אינה מעשית, וסילש רוצה לדעת מה כן אפשרי. "חלק מהנתונים שמדברים כאן על הוצאות, ואני ערה שיש כאן שש נפשות, אבל יש לי 3,000 תיקים שאני יכולה להשוות. 5,500 שקל לשכירות - זה סכום מאוד גבוה, אנחנו לא באיזון [בין החובות לפרעון] ואנחנו כאן בבעיה". החייבים יכולים לשלם 1,400 שקל בחודש, אבל סילש עדיין לא מרוצה. "לפני שאני מפקיעה את יכולת ההחלטה מהלקוחות שלך, אני מציעה שהם יבדקו מול המעסיקים שלהם. אני יכולה להגיד שמה שהילדים לומדים ממנו כדורגל, הם לא ילמדו במקומות אחרים" - היא מוסיפה מחמאה. כאשר עורכת הדין מציעה משהו, סילש אומרת ללא קול: "זה לא יהיה". החייבים עומדים על כך שאין אפשרות למשוך חלק מהפיצויים וסילש מודיעה שתתן את ההחלטה בהמשך.
אולי היא הבעלים של עזריאלי סילש עוברת במרץ לתיק הבא: "הוסר חוב הפיגורים?" והיא מחייכת: "בשביל זה יש לנו פה את נציגת הכנ"ר. אין פיגורים - יופי". היא מכניסה לפרוטוקול בשם הנאמן שהוא חוזר על האמור בדוח המסכם ובתוכנית הפרעון, מוודאת שהנושים זומנו (באמצעות צו הכינוס) ושואלת האם יש הסכמה על התוכנית המוצעת. עורכת דינו של החייב מתנגדת לאורך תקופת התשלומים. סילש מקשיבה כדרכה בתשומת לב, ומהנהנת לעבר הקלדנית ברמז לעורכת הדין להאט את קצב הדיבור.
עורכת הדין טוענת שמדובר ב-64 חודשים, אבל סילש תוהה: "54 חודשים. 27,000 שקל ב-500 שקל לחודש, במתימטיקה שלי זה יוצא 54. What am I missing here?". עורכת הדין מסבירה שתלוי ממתי מתחילים לספור. "למה הוא לא עובד בעבודה אחרת?", היא ממשיכה לשאול. התשובה: מדובר באסיר לשעבר שלא מצליח למצוא עבודה. סילש סופרת על אצבעותיה ומגיעה למסקנה שאכן מדובר ב-64 חודשים מאז צו הכינוס. היא מחייכת לחייב: "אדוני יכול לשבת. זה מההליכים שלא אצלי [פליליים], אתה רגיל לעמוד. הכל בסדר".
סילש מכתיבה החלטה בו במקום בצורה רהוטה ועניינית. היא מתייחסת בקצרה ברמה העקרונית לדרך הטיפול בפשיטת רגל: "ההליך השיקומי אינו אינטרס של החייב בלבד, אלא משרת גם אינטרס ציבורי". היא קובעת שהאיש ישלם 22,000 שקל ב-44 תשלומים של 500 שקל. הנאמן מבקש להורות לחייב להגיש תצהיר על מקורות התשלומים, אם יקדים אותם - וסילש מקבלת בברכה את ההערה. "אני ערה לעובדה, כי שיעור הדיבידנד הצפוי לנושים הוא נמוך, אך לאור הנתונים והעדר התנגדות נושים והאינטרס הציבורי - מצאתי לאשר את המתווה. רבותי, שנה טובה".
גם בתיק הבא סילש מעודכנת היטב, וכאשר המנהל המיוחד מדווח על הסכמה לפיה החייבת תפרע את מלוא החוב (76,000 שקל) בתוך חמש שנים, היא שואלת: "אדוני דיבר על דיבידנד של 100% פלוס הוצאות, אבל מה קורה אם מחר בבוקר אדוני מגיש לי תביעת חוב על 2 מיליון דולר?" הוא מבטיח להגיש עידכון לתוכנית הפרעון אם תצוץ תביעת חוב משמעותית, ואז מתעוררת עוד בעיה: המנהל המיוחד זימן לדיון רק את הנושים שהגישו תביעת חוב.
"זה יפה, אבל לא בבית ספרנו", מגיבה סילש. "ככל שאין לאדוני אישור מסירה, אני בבעיה, כי נושים של הגברת לא זומנו ולא נשמעה דעתם על ההליך. יכול להיות שהם יבואו ויגידו לי שהיא הבעלים של מגדלי עזריאלי. אני צריכה אישורים. זה חל על הגברת, זה חל על כל מי שנמצא באולם". יש חמישה נושים שלא הגישו תביעות חוב: "חסרים חמישה אישורי מסירה ואני כבר אומרת שאני לא מאשרת את התוכנית. הגברת תתחיל לשלם לפי התוכנית, וככל שהיא תאושר - זה יהיה על חשבון התוכנית. אבל מי שצריך עכשיו להתחיל עם האישורים הוא עורך הדין [של החייבת]".
כדרכה, סילש מכתיבה החלטה רהוטה ותוך בקיאות בפרטים: "התנהלות החייבת בהליך לא הייתה משביעת רצון - צברה פיגורים, לא הגישה דוחות, הדוחות לא היו מלאים. הפער בין ההוצאות להכנסות העלה אף הוא סימני שאלה". מאחר שתוכנית הפרעון מבטיחה את החזר מלוא החוב, ניתן היה לאשר אותה - אלא שכאן נכנסה לתמונה בעיית אישורי המסירה, שכן "לא ברור אם הנשייה חלוטה והאם הנושים מודעים לדיון". סילש קובעת הליך מסודר ואם לא יהיו התנגדויות - התוכנית תאושר בעוד שלושה חודשים.
השורה התחתונה: הבקיאות חשובה מאוד בתיקים כאלו, וסילש מפגינה אותה היטב. גישתה העניינית והשקטה תורמת להתקדמות המהירה, והחיוך הטבעי שלה משרה רוגע בהליך שאינו פשוט למי שמצבם קשה גם כך. החיסרון היחיד: היה מן הראוי לומר בכמה מילים פשוטות לחייבים מה הוחלט בעניינם. יעילות: 9 מזג שיפוטי: 9 