השופט: מיכאל תמיר, בית המשפט המחוזי מרכז

המועד: יום ראשון, 17.9.2017, שעה 9:30

הנושא: פשיטות רגל

"בוא נעשה את זה מסודר", מציע השופט מיכאל תמיר לבא-כוחו של החייב המבקש לאשר תוכנית פרעון. "מתי הוא התחתן? כמה הוא השתכר? נטו? כמה אשתו מרוויחה?". החייב משיב שאין לו מושג ותמיר צוחק: "מה, לא שאלת אותה? היא אשתך". החייב מסביר שכל הכנסותיה של אשתו מופנות לבנה מקשר קודם. "רב הנסתר על הגלוי", קובע תמיר. "אנחנו לא יודעים כלום. איפה הוא גר? כי לפי הדוחות הוא גר אצל הוריו ומשתתף ב-2,300 שקל לחודש. היכן הוא מתגורר?" - אצל הורי אשתו. "זה עם ה-2,600?" - כן. "אז אני שואל כמה אשתו מרוויחה. מה היא עושה? בדוח האחרון רשמתם שהוא רווק. הנה, כתוב בסעיף 13: כיום רווק". החייב יצא להתקשר לאשתו, חוזר ואומר שהיא משתכרת 3,200 שקל בחודש. כאן תמיר שוגה בצורה קשה ולא מבקש לראות אסמכתא כלשהי; הרי לבני הזוג יש אינטרס ברור להפחית את הסכום המדווח כדי להקטין את גובה ההחזר לנושים. "בוא נחזור להצעות", אומר תמיר. "כמה הוא מציע?". אחרי שהמנהל המיוחד מותיר את ההחלטה לשיקול דעתו של תמיר, הוא שם לב לצורך בתיעוד - אבל לא בנושא המרכזי: "יש בכלל אסמכתא לדעת שהוא משלם להורי אשתו?" - לא. החובות הם 520,000 שקל, החייב הציע לשלם 55,000 שקל, הבנקים דרשו 105,000 שקל, הכנ"ר הציע 75,000 שקל - ותמיר מאמץ את ההצעה האחרונה. הוא משתמש בנוסח מוכן של החלטה ומכניס לתוכו את הפרטים, אך גם כאן חוזר על אותה טעות: "אני אכתוב שלחייב יחד עם אשתו יש הכנסות של 10,000 שקל" - בלי כל ביסוס למספר הזה. "יש בתוספת הזמן ובסכום כדי להגיע לאיזון ראוי בין מתן אפשרות לחייב לפתוח דף חדש לבין רצון הנושים למקסם את הסכום שיתווסף בקופה", מנמק תמיר.

"את עורכת הדין בתיק?"

בעניינו של החייב הבא מעדכן הנאמן על המתרחש ותמיר מפגין בקיאות בפרטים; כפי שכבר ציינו, זה לא מובן מאליו ולא קל כאשר יש ערימה כזאת של תיקים. מי שעושה כאן בעיות זו עיריית תל אביב, ותמיר מנסה להכניס קצת היגיון לראשה של עורכת הדין המייצגת אותה: "כמה את אמורה לקבל לפי ההסדר?" - היא לא יודעת, אז תמיר אומר לה: "73,000? כמה תקבלי אם אני אבטל את התהליך? כלום. אז מה את רוצה - 73,000 או כלום? מעבר לזה שלא התנגדת ויש החלטה חלוטה מינואר. אני אדחה את הבקשה. את עומדת על הבקשה ורוצה לקבל החלטה מנומקת?" - היא לא יכולה להציג עמדה אחרת. "למה לא? את עורכת הדין בתיק?" - אין לה סמכות. "את אמורה לתת ייעוץ משפטי ללקוחה - אם מבטלים את הכל, העירייה לא תקבל שום דבר". נציגת העירייה - שנשלחה ללא כל סמכות כאשר מדובר בחוב של 180,000 שקל - מבקשת כמה ימים כדי לענות. תמיר: "אני רוצה לתת החלטה עכשיו". הנאמן ממשיך לטעון נגד העירייה - ללא כל צורך, משום שתמיר כבר אמר מה תהיה החלטתו - ונציגת הכנ"ר מסכימה איתו. תמיר מכתיב החלטה, ותוך כדי כך מבקש מהחייבת למסור לו שורה של פרטים חשובים: "איזו שנת לידה? תשלימי לי - נשואה, גרושה? אם לכמה ילדים? כולם בגירים? את גרה בדירה בבת ים, נכון? מתקיימת מכמה, מאיז סכום?". גם הפעם, לא ברור מדוע תמיר מסתמכת על החייבת במקום לשאול את עורכי הדין או לעיין בתסקיר. החוב היה 1.2 מיליון שקל ועוד הפרשי הצמדה וריבית, ותמיר מוודא שההסדר כולל גם את ההפרשים הללו, את שכרו של הנאמן ותוספת מאמץ בסך 20%. הוא דוחה את התנגדות עיריית תל אביב באומרו שאינה מובנת, וקובע שהחייבת תוסיף 100,000 שקל ותקבל הפטר.

"אני מוכן מתי שאתם מוכנים"

בין התיקים מתחוללת באולם קצת מהומה, מהסוג שהמדור רגיל לראות בימי מוקד פלילי. תמיר צריך לחתוך את זה, בעיקר משום שמדובר בעורכי דין שמדברים ביניהם, אבל לא עושה זאת. "אני מוכן מתי שאתם מוכנים. אם תרצו לדבר - אני אצא ואחזור", הוא מציע. אין סיבה שעורכי הדין יקיימו את השיחות הללו באולם ולא קודם לכן. החייב הבא צבר חובות של 500,000 שקל ומציע לשלם 200,000 שקל מתוכם. תמיר מקשיב ולאחר מכן מתחיל לשאול: "מתי הגשתם את הדוחות לאחרונה? בגין איזו תקופה? יש לך כאן העתק של מה ששלחת?" - כן, אבל בלי אסמכתאות. "תקשיב שנייה", אומר תמיר לבא-כוחו של החייב. "תמציא לו את כל האסמכתאות, ואז אפשר [לאשר את ההסדר] ללא דיון. תעשה את זה מהר". בא-כוחו של החייב רצה שההסדר יאושר כבר היום, לפני ראש השנה, אבל תמיר לא מסכים: "זה לא בסדר שמגישים שבוע לפני הדיון דוחות של שנה שלמה. בוא נהיה ריאליים". הוא חותך את הוויכוח, פונה לנציגת הכנ"ר ואומר: "אני לא יודע, בלי אסמכתאות אין לי מושג, אני לא יכול להגיד כלום". תמיר מכתיב החלטה לפיה החייב ימציא את האסמכתאות בהקדם האפשרי ואז יעבורה הנאמן על הדוחות. הוא מאפשר לנציגת הכנ"ר לקטוע אותון כדי להוסיף על עמדתה, ומסיים: "הנאמן יגיש דוח עידכון קצר. ככל שהדוח יהיה חיובי - תינתן החלטה לאישור המתווה".

השורה התחתונה: תמיר בקיא בפרטי התיקים הרבים שלפניו ומתקדם ביעילות - אך לעיתים יותר מדי ביעילות. אין זה ראוי ונכון שבית המשפט יסתמך על דברי החייבים בנושאים מהותיים ויוותר על קבלת אסמכתאות, רק כדי לסיים את הדיון במהירות. יש גם מקום לשפר את השמירה על הסדר באולם.

יעילות: 8

מזג שיפוטי: 8