כמה פרטים על תולדות חייו: דוד מוסינזון בנם של יפה (סוניה) וד"ר בן ציון מוסינזון, נולד ב-1906 בברן בשוויץ. בהיותו בן שנה עלה לארץ ישראל עם משפחתו וזו השתקעה בתל אביב. אביו של דוד מוסינזון, ד"ר בן ציון מוסינזון היה ממייסדי תל אביב, מחנך ומורה לתנ"ך, והיה מנהל גימנסיה הרצליה בשנים 1944-1912. משפחת ד"ר בן-ציון ויפה מוסינזון היו בן 66 משפחות מייסדי "אחוזת בית" לימים תל אביב. דוד למד בגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב בה היה תלמיד מצטיין. היה פעיל ב"הצופים" וגם בארגון ההגנה. לאחר לימודים בבית הספר החקלאי במקווה ישראל יצא להולנד ושם השתלם בטיפול בפרות. בהמשך למד רפואת בהמות - וטרינריה באוניברסיטה של גלזקו בסקוטלנד וקיבל תואר דוקטור ומומחה בוטרינריה. בתקופת שהותו בגלזגו היה ממקימי ומפעיליו של הסניף המקומי של תנועת הנוער "הבונים". ב-1931 חזר ארצה .בתחילה עבד בתחנת הניסיונות ברחובות, ואחר כך עסק במקצועו בבנימינה ובראשון לציון וכן שימש כרופא ראשי בחברת "צער בעלי חיים" בירושלים. לבסוף השתקע בעפולה והיה הרופא הוטרינרי הממשלתי הממונה על כל אזור עמק יזרעאל. בתפקידו זה, גילה גם ידע מקצועי יסודי וגם מסירות ונכונות להועיל ולסייע לכלל, יהודים וערבים כאחד. גם בעיצומם של ימי מאורעות הדמים שנפתחו בתרצ"ו (1936) המשיך לנסוע לכפרים הערביים ולהגיש עזרה לפלחים שאת שפתם ומנהיגיהם היטיב להכיר. לצד עבודתו היה פעיל באגודת "הפועל "שבעיר עפולה והיה מעורב בענייני הביטחון וההתיישבות באזור. במסגרת פעילות זו יצא ב- 14.9.1938עם חיים שטורמן מעין חרוד ואהרון אטקין מגבע מפעילי "ההגנה" באזור, בשליחות מוסדות ההתיישבות היהודית, לאתר מיקומם של הישובים החדשים כפר רופין ונוה-איתן בעמק בית שאן. בדרך מתל עמל לטירת צבי עלה רכבם על מוקש שהוסתר בחבית זפת ושלושתם נהרגו במקום. לזכרם של השלושה נקרא הגן הלאומי גן השלושה (הסחנה). דוד מוסינזון היה בן 32 במותו. גופתו הועברה לבית הפועלים בעפולה שם ניצב מצדי הארון משמר כבוד של נוטרים וחבריו של דוד. אבל כבד ירד על עפולה ובעיתונות מדווח כי סניף הפועל בעפולה הכריז עם היוודע דבר מותו של דוד שהיה חבר בסניף על שבוע אבל בו תושבת הפעילות בסניף ו"בתי הקפה בעיר הודיעו כי "יבטלו הנגינה והריקודים במוצאי שבת". למחרת מותו של דוד מוסינזון ביום חמישי 15 בספטמבר בסביבות שעה 10 בבוקר יצא הארון מעפולה לתל אביב והונח באולם הגימנסיה הרצליה בתל אביב. שם הספידו ד"ר חיים הררי. משם יצא מסע ההלוויה לבית הכנסת הגדול בתל אביב שם נשא דברי הספד הרב הראשי של העיר הרב עוזיאל. אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה. דוד מוסינזון נקבר בחלקת ההגנה וההעפלה של בית הקברות בנחלת יצחק. הניח הורים אישה ותינוק בן שנה. על-פי אחד העיתונים שם רעייתו הוא ורדה מוסינזון אולם אין לי שום אישור או אסמכתא לכך בארכיונים. בדברי ההספד ליד הקבר הפתוח אמר אביו בין השאר (ואני מצטט מאתר ההנצחה "ונזכור את כולם" שליד משרד הביטחון): "זכית לכך כי על במותיך נפלת, בני. מילאת חובתך בשקט ובאמונה... חינכנו אותך ברוח נאמנות ובהקרבה לעם. עתה החזרנו אותך לאדמה. כל אשר היה לנו, חלק גדול מחיינו ונשמתנו, הנחנו בקבר זה. אילו היינו צריכים להתחיל מחדש, אילו ידענו מראש מה יהיה בסופו, היינו עושים כך שנית כי זוהי הדרך האמיתית". אביו של דוד מוסינזון ד"ר בן ציון מוסינזון היה קשור מאוד לבנו דוד והכאב על מותו ליווה אותו עד מותו באוקטובר 1942 בגיל 64. בצוואתו ביקש ד"ר בן ציון מוסינזון להיקבר ליד קבר בנו האהוב דוד. וכך נעשה.