האם חיות מתגרה בשקד ובנוה

נתחיל מהסוף: ייתכן שהפתרון לסבך המסתמן בבחירת שופטי בית המשפט העליון יהיה להוסיף תקן, להעלות את מספר השופטים ל-16 ולמנות שלושה שופטים חדשים - ולא שניים בלבד, במקומם של יורם דנציגר ואורי שהם. רעיון מופרך? ממש לא. כעת נחזור להתחלה. כידוע, יש צורך בתמיכה של לפחות שבעה מבין תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים כדי למנות שופט לבית המשפט העליון. בוועדה יש ארבעה פוליטיקאים, שלושה שופטים מהעליון ושני עורכי דין. זה אומר, שצריך לכל הפחות הסכמה בין כל הפוליטיקאים לכל השופטים, או הסכמה בין הפוליטיקאים ועורכי הדין בתוספת "עריקה" של אחד השופטים. בפועל, נעשים נסיונות - לרוב מוצלחים - להגיע להסכמות פה אחד, באמצעות דילים בהם כל צד יוצא וחצי תאוותו בידו. במינויים הקרובים יש שתי בעיות. האחת: יש כאמור רק שני מקומות, וזה אומר שצריך הסכמה של כל הצדדים על שניהם - או שאחד מהם ייצא מקופח (עם או בלי מרכאות). השנייה: לאסתר חיות ואיילת שקד אין ניסיון בעבודה משותפת, והבחירה הראשונה שעליהן לעשות - אם נניח בצד את מינוי מנהל בתי המשפט - היא של שופטים לעליון. כלל לא ברור שהשתיים ייצרו את מערכת היחסים החברית שהייתה בין שקד לבין מרים נאור - הנחשבת כאדם נוח יותר מאשר חיות - וזה בוודאי לא יקרה בזמן הקצר שנותר עד לבחירה.

שוב מינוי של מקורבים?

חיות מצידה ממש לא מוסיפה. אם נכונה רשימת מועמדיה הנחשפת בידיעות אחרונות (24.12.17), נדמה שנשיאת העליון מנסה להתגרות בכוח גם בשקד וגם בראש לשכת עורכי הדין, אפי נוה, שהצטרף לאחרונה בעצמו לוועדה. הרשימה הזאת כוללת שני שמות שהם בבחינת סדין אדום לשקד ולנוה: רות רונן ורון סוקול. רונן - שופטת מוערכת ומעמיקה במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - כבר הייתה מועמדת לעליון מספר פעמים. הטענה הרווחת היא, ששקד לא מוכנה לשמוע עליה משום שבעלה, איש העסקים זאבי ברגמן, פועל בקרן החדשה לישראל. שקד אומנם מכחישה, אבל נוה אישר זאת בפה מלא בפני עמרי אסנהיים בתוכנית "עובדה". חוץ מזה, רונן מיודדת עם חיות מאז שהשתיים שירתו יחדיו בבית משפט השלום בתל אביב. אחרי שחיות דחפה למינויה לעליון של חברתה הוותיקה ענת ברון - שטרם הטביעה חותם בערכאה זו - הצגתה של ידידה נוספת נראית לא טוב. סוקול נקלע בחודש אפריל לעימות חסר תקדים עם יו"ר מחוז חיפה בלשכה, תמי אולמן, המיודדת עם נוה ומשתייכת למחנהו בלשכה. אולמן טענה שהוא איים עליה בעקיפין שיהיה לה קשה מאוד להופיע באולמו, משום שהלשכה העדיפה את יוסף אלרון על פניו לבית המשפט העליון ואת רון שפירא לנשיאות המחוזי בחיפה. סוקול הגיב באמירה בוטה משלו: "השמצה חסרת כל בסיס". קשה לראות את נוה תומך במינויו של סוקול. מועמדיה האחרים של חיות, כותבת טובה צימוקי, הם השופטים יגאל מרזל, נאוה בן-אור ומשה סובל. מרזל עלול לעורר התנגדות בנימוק ששוב מדובר במינוי של מישהו המקורב לצמרת: בשנים 2009-2005 הוא היה רשם בית המשפט העליון, ומינואר השנה הוא גם מנהל המרכז להכשרה ולהשתלמות שופטים. מי שירצה להתנגד לבן-אור יוכל גם הוא לשלוף את קורות החיים שלה: התמחתה אצל דורית ביניש ועד 2007 הייתה המשנה לפרקליט המדינה - לא מועמדת שתקסום למחפשים שופטים שיגבילו את כוחו של בג"ץ. ואילו סובל חובש הכיפה - שהתמחה בבית המשפט העליון - נראה יותר כמועמד שנועד לקרוץ לשקד: הוא נחשב לעילוי, אבל הוא מכהן במחוזי בירושלים רק 11 שנים ואין לו רקורד שיפוטי יוצא דופן. בקיצור: הרשימה הזאת נראית כאחת משתיים (ואולי שניהם כאחד) - עמדת פתיחה למו"מ, או ניסיון להראות לשקד ולנוה שעם חיות לא יהיו להם חיים קלים ושהיא מוכנה להילחם נגדם. אם האפשרות השנייה היא הנכונה, כל תהליך הבחירה עלול להיתקע.

מהלך אפשרי של שקד

לכך יש להוסיף עוד גורם חשוב: מתי תתכנס הוועדה. כפי שנחשף ב-News1, השופט ניל הנדל אמור היה להצטרף לוועדה לצידם של חיות והמשנה לנשיאה חנן מלצר, אך במפתיע הודיעה הנהלת בתי המשפט שיורם דנציגר יהיה חבר בה עד פרישתו בחודש פברואר. דנציגר אומנם ותיק מהנדל, אך דומה היה שאין טעם שהוא יהיה חבר בוועדה לישיבה אחת בלבד. התחושה היא, שחיות רוצה מישהו שיותר "בטעם שלה" מאשר את הנדל חובש הכיפה ובעל הדעות העצמאיות. אבל שקד היא יו"ר הוועדה, וביכולתה לעכב את כינוסה עד אחרי פרישתו של דנציגר - ונכון לעכשיו היא לא הודיעה על מועד הישיבה וגם לא פורסמה רשימת המועמדים, אותה יש לפרסם לפחות שלושה שבועות מראש. לכן נראה, ששקד אכן חותרת לדחיית הישיבה עד שהנדל יצטרף לוועדה. שקד יכולה לעשות עוד מהלך: לשנות את החוק ולקבוע שמינוי שופט לעליון מצריך רק רוב רגיל בוועדה, או רוב של שישה מבין תשעת חבריה. זה היה המצב עד לפני כמה שנים, כאשר יריב לוין יזם את התיקון לחוק שנועד למנוע משופטי בית המשפט העליון לעשות דילים עם עורכי הדין תוך התעלמות מהפוליטיקאים. מה שקרה הוא, ששופטי העליון קיבלו זכות וטו על המינויים. כיום יש ברית גלויה בין שקד לנוה, ולכאורה השניים יוכלו להעביר כל מועמד שירצו. לא בטוח ששקד תלך על זה: מדובר בהכרזת מלחמה כוללת נגד חיות, מי יודע עד מתי תימשך הברית שלה עם נוה, ושלושת הפוליטיקאים האחרים בוועדה (משה כחלון, נורית קורן ורוברט אילטוב) לא מונחים בכיסה של שקד - ודאי לא כחלון, לקראת המאבק הצפוי על חוק יסוד החקיקה.

מה עם ייצוג הנשים

לשכת עורכי הדין מבקשת לקדם לעליון את חאלד כבוב - השופט הבולט ביותר במחלקה הכלכלית, בעל פסיקות פורצות דרך שזכו לגיבוי של העליון, ואשר יכול להיות המוסלמי הראשון במינוי של קבע בו. בסיבוב הקודם ויתר נוה על כבוב כדי להכניס לעליון את אלרון. גם שקד רצתה את כבוב ואף הציעה לנאור להגדיל את מספר שופטי העליון ל-17 כדי שיהיה לו מקום - אבל נאור סירבה. אולי זה יהיה הפתרון הפעם, כפי שאמרנו בתחילת הדברים: עוד תקן, כך שכל אחד משלושת מרכיבי הוועדה יוכל לקבל שופט אחד "משלו". הלשכה גם צפויה להציע מספר עורכי דין מהמגזר הפרטי, על ה"תקן" של דנציגר שלצידו של מלצר היה אחד משני עורכי הדין הראשונים - והיחידים עד כה - שהגיעו מהמגזר הפרטי הישר לעליון. ייתכן שהלשכה תצטרך לבחור בין עורך דין פרטי לבין כבוב; הלה מסומן בכל מקרה כמועמד הוודאי להחליף את ג'ורג' קרא ב"כסא הערבי" עם פרישתו במאי 2022 - לא כל כך רחוק כפי שזה נראה. התעלומה העיקרית שנותרה היא הרשימה של שקד. אין ספק שהיא תבקש להכניס לעליון לפחות עוד שופט שמרן אחד, שלא ימהר לפסול חוקים ולתקוע את פעולות הממשלה. צריך גם לשים לב לכך, שייצוג הנשים בבית המשפט העליון ירד לארבע בלבד (חיות, דפנה ברק-ארז, ענת ברון, יעל וילנר) - קצת יותר מרבע מכלל השופטים; ייתכן ששקד תנסה להוסיף אישה אחת. בקיצור: הרבה עיגולים שצריך לרבע. איך ממנים שני שופטים כאשר יש שלוש "סיעות"? האם רוצים עוד עורך דין מהמגזר הפרטי? האם מכניסים מוסלמי ראשון וערבי שני ובכך עושים היסטוריה כפולה? מה לגבי ייצוג הנשים? האם מספר הדתיים - שכבר הגיע לשיא (הנדל, נעם סולברג, וילנר, דוד מינץ; מלצר הוא מסורתי; יצחק עמית הוא דתי לשעבר) - יעלה עוד יותר? האם להביא איש אקדמיה נוסף (לצידה של ברק-ארז)? כיצד ייראה מינוי של מקורבים לשופטי העליון? דבר אחד בטוח: זה לא יהיה קל.