השופט: איל באומגרט, בית המשפט המחוזי בחיפה המועד: יום שלישי, 17.10.2017, שעה 08:30 הנושא: פשיטות רגל למרות שלשעה 08:30 קבועים ארבעה תיקים והשופט איל באומגרט התחיל את היום בדיוק בזמן, הוא לא יכול לדון באף אחד מהם. "מכל שלושת התיקים יש לי מישהו אחד, אני לא מצליח לעשות זוגות פה", הוא מתלונן - משום שבשלושתם הגיע רק אחד מן הצדדים. באומגרט שולח את מי שכן הגיע להתקשר למי שלא הגיע, ובדרך מתנצל שעדיין אינו מכיר את שמותיהם של עורכי הדין משום שנכנס לתפקידו רק חודש קודם לכן.
"אני תמיד מחכה קצת, אבל זה מתחיל להיות קשה, כי אחר כך כולם יבואו ויריבו וכל אחד ירצה להיות ראשון", ממשיך באומגרט ומורה לקלדנית: "תיכנסי לפרוטוקול, תרשמי מי נמצא ומי לא, ואחר כך נבקש הסברים. הערת בית המשפט: השעה 08:40 ואין התייצבות לחייב ולבא כוח החייב. המנהל המיוחד ובא כוח הכנ"ר התייצבו ואף ניסו ליצור קשר עם בא-כוח החייב".
כעבור שתי דקות נכנס המנהל המיוחד בתיק אחר ובאומגרט מעיר לו: "חיכינו לך". עורך הדין מתנצל ובאומגרט מכניס לפרוטוקול גם את האיחור וגם את ההתנצלות - ומעיר בחיוך שהמנהל המיוחד התיישב במקום של נציגת הכנ"ר. "אפשר להתחיל בדיון בבקשה?". בא-כוח החייב מציע הסדר, ובאומגרט קוטע מיד שיחה בספסלי הקהל. בהמשך הוא גם יורה לעורכי הדין לשבת, ובכלל - ישמור היטב על הסדר באולם-הלשכה הקטנטן שלו.
"איך נבדוק מה נשאר ומה אין?" בשעה טובה אפשר לגשת לתכל'ס: ויכוח בנוגע למגרש ששייך או לא שייך לחייב, כאשר המנהל המיוחד רוצה למנות שמאי שיעריך את ערכו. באומגרט לא חושב שזה הגיוני: "יש כסף בקופה לשלם לשמאי? נוכח הטענות הסותרות, איך אנחנו נבדוק מבחינה משפטית מה נשאר ומה אין? לפני שאנחנו סופרים את הכסף, אנחנו צריכים לבדוק את הזכויות. אם יש זכויות, יש פתרון כלכלי ומשפטי. השאלה היא איך אנחנו מתקדמים, כי הטענות סותרות בצורה קיצונית".
באומגרט קורא את ההסכם לפיו מכר החייב את דירתו, כאשר המחלוקת היא האם נמכרו גם זכויותיו במגרש עליו ניצב הבית. "כמו שאני קורא פה - הוא מוכר את החלק שעליו הדירה. התיק מתנהל מ-2014. השמאי לא יפתור לנו את הבעיה המשפטית. הוא יגיד לנו מה יש. עם כל הידע הרב שיש לו, הוא לא יגיד לנו מה נמכר ומה נשאר. אולי יש שם
ארמון, אבל אנחנו לא יודעים מה יש לחייב. קודם צריך לקבוע מה יש לחייב, אם בכלל. אם ייקבע שיש לו זכויות - אז יש מה לשום.
"אנחנו חוזרים פעם שלישית על אותו דבר ולא מצליחים להתקדם. אולי צריך להגיש הליך, אולי בתיק הזה, שיקבע מה יש לו. בגלל המורכבות של השטח הזה. הוא אומר [בהסכם]: אני הבעלים של 300 חלקים שעליהם יש דירה ואני מוכר לך אותה. לך [המנהל המיוחד] יש פרשנות אחרת ואני לא שולל אותה, אבל אנחנו לא יכולים בדיון בעל-פה [לקבוע מה קיים]. מה אתה רוצה שהשמאי יעשה? אתה רוצה שנשלם למישהו משהו כמו 2,500 שקל מקופת הכינוס כדי שיגיד לנו אם יש שם יותר מדירה אחת? אי-אפשר לשלוח מישהו ממשרד המנהל המיוחד שיסתכל ויגיד לנו מה יש שם?
"יש קושי אחד: כאשר מוכרים בית פרטי, בהסכמים בדרך כלל כתוב שהמוכר מתחייב להעביר את הבעלות במקרקעין, בעוד שפה מדובר רק על הבעלות בדירה. אנחנו חוזרים על זה עוד פעם ועוד פעם, ולא נוכל לקדם כך. לא אוכל להכריע בכזה דבר. אם אדוני [המנהל המיוחד] טוען שיש לו בעלות במקרקעין והוא מכר רק את הדירה, תגיש טיעון משפטי עם אסמכתאות ואני אבקש את תגובתו. הדיון שובה לב, אבל לא נוכל להתקדם כך. אם על המגרש יש יותר מדירה אחת - יש איזושהי בעיה. אני מציע לבדוק את זה עם החייב עכשיו, לפני שאנחנו ממשיכים להתקדם".
"אולי תוכלו לשבת, וזה צו" באומגרט זוכר שהחייב מציע לשלם 46,000 שקל, כאשר בקופה יש 70,000 שקל והחובות הם 205,000 שקל. "יש איזושהי דרך להעריך את הסיכון והסיכוי של הדירה, כך שההצעה תשופר?" הוא שואל ומציע להוסיף 50,000 שקל בפריסה לשלוש שנים. אבל הדירה עודנה מציבה בעיה ובאומגרט ממש לא מרוצה: "אני לא מבין למה [בתהליך המתנהל] מ-2004 אני צריך לעשות את החקירה מול החייב. אנחנו ממצים את הדיון. יש יותר מדי דברים שאחרי שלוש שנים אנחנו מתחילים לגלות, וזה לא כל כך מוצא חן בעיני".
לבסוף מסכמים הצדדים שבא כוח המנהל המיוחד יגש לראות את הבית עליו התווכחו כל הדיון, ובאומגרט קובע עוד דיון ל-24.12.17. "אמרת שאתה בא מרחוק" - הוא פונה לבא כוח החייב - "10:30 יתאים לך? אני כבר אומר לכם שאני לא בטוח שאשב פה, יכול להיות שיהיו החלפות של אולמות. אם אחרי הביקור במקום תמצאו זמן לשתות קפה או תה - וזה לא צו שיפוטי - אולי תוכלו לשבת, וזה כן צו שיפוטי, ולראות אם אפשר לקדם את התיק?". בא-כוח החייב מבטיח להכין קפה ואפשר לעבור לתיק הבא.
"חיכינו לך", אומר באומגרט לבא כוח החייב שאיחר. הלה מסביר שהגיע מכרמיאל, אבל המנהל המיוחד אומר שגם הוא מגיע ממרחק. "לא נתווכח מי מגיע מיותר רחוק, גם אני לא מגיע מקרוב", חותך באומגרט ופונה לחייב: "בוקר טוב, אתה יכול לשבת איפה שנוח לך, יש מקומות יותר קרובים".
"החיים שלנו יותר קשים" המנהל המיוחד מבקש לבטל את ההליך, משום שהחייב מפגר בתשלומים ולא הגיש דוחות מזה שנתיים; מדובר בחובות של 4 מיליון שקל. באומגרט מעביר במהירות את הכדור לנציגת הכנ"ר: "אם אני מנסה להתמקד, את מצטרפת לבקשת המנהל המיוחד? זה מדויק לכתוב בפרוטוקול מפיך?" - כן. בא-כוח החייב טוען שאין זה משנה מתי הוגשו הדוחות, אבל באומגרט ממש לא מסכים: "זה כן משנה. אנחנו לא מנהלים ויכוח. אנחנו תכף נעשה הפסקה ותוכל לבדוק עם המשרד שלך [מתי הוגשו הדוחות]? אני לא אלאה אותך בזה שגם אני מקבל בשבע בבוקר דוחות של אותו יום לעיון. מאז שיש נט המשפט, החיים שלכם יותר קלים ושלנו יותר קשים".
גם לגופם של דברים, באומגרט עושה חיים קשים לבא כוח החייב: "למה הוא לא משלם? אני לא מבין את ההתנהלות הזאת. האם אדוני אומר שבעצם צריך לקבוע דיון כל חודש כדי שהוא ישלם? אי-אפשר לנהל את התיק מ-2012, ואז יש פיגורים ויש אזהרה [שההליך יבוטל] ומארגנים כסף. זו לא מטרת ההליך. אם הדוחות לא מוגשים, גם המנהל המיוחד - מוכשר ככל שיהיה - הוא לא יוכל לומר שצו תשלומים של 500 שקל הוא גבוה מדי. אם הוא הגיש את הדוחות ביום חמישי - אי-אפשר לעבוד ככה. ומה עם הפיגורים? אני מאמין לכולם, אבל אנחנו לא מנהלים ככה הליכים. התיק מ-2012, זה עבר כמה גורמים שיפוטיים ואין שום התקדמות. זה מה כמה תזוזות הוא הספיק לחוות במערכת".
באומגרט רוצה בכל זאת להתקדם, ושואל את המנהל המיוחד האם ניתן לקדם את ההליך אם הפיגורים ישולמו תוך חודש והדוחות אכן הוגשו למשרדו. והוא חוזר לבא כוח החייב: "הדיון לא צריך להתנהל כך שהוא [המנהל המיוחד] צריך עכשיו לעבור על ניירות; גם אם הוא קוסם, זה לא יצליח". המנהל המיוחד מוכן לתת לחייב עוד הזדמנות ובאומגרט מגיב: "אני מבקש לוחות זמנים יותר מצומצמים. אתה יכול ב-30 הימים הקרובים לעשות חקירה? אני רוצה שהחייב יגש בתוך שבעה ימים לכנ"ר לוודא אם יש פיגורים וכמה. אנחנו קובעים דיון בתוך 45 יום. תיק מ-2012, צריך להתחיל לזוז". הוא מכתיב בשם בא-כוח החייב התחייבות להודיע תוך יממה על תשלום הפיגורים; "אני רוצה לראות את זה מחר בנט", מבהיר באומגרט.
"אנחנו רחוקים מאוד מהפטר, מרחק שנים מהפטר", מבהיר באומגרט לבא כוח החייב. הוא מאפשר לחייב עצמו לנהל שיח כואב עם המנהל המיוחד על מצבו של בנו, ואז ממשיך: "צריך להביא את המסמכים. אנחנו מנהלים ויכוח סרק. אתם נפגשים אצלי כאילו בפעם הראשונה ואני צריך להפגיש ביניכם; זה לא התפקיד של בית המשפט. עכשיו אני מכתיב החלטה ואתם מפסיקים להפריע. אנחנו מיצינו את זה". באומגרט זוכר את הפרטים האופרטיביים שעלו תוך כדי הוויכוח, מברר מה קורה עם החוב לרשות המיסים וקובע דיון נוסף לחודש דצמבר בהשתתפות נציג פקיד שומה חיפה.
השורה התחתונה: רצונו הטוב של באומגרט נתקל בעורכי דין שלא מתייצבים בזמן ובחייבים שלא מקלים על מי שרוצה לעזור להם. הוא בזבז קצת יותר מדי זמן בוויכוח על הבית בתיק הראשון, אך לבסוף הצליח להתקדם. כשופט נעים הליכות שבקיא היטב בפרטים ושומר על הסדר, כדאי שיהיה יותר אסרטיבי כאשר הצדדים מתעקשים ללכת עם הראש בקיר. יעילות: 9 מזג שיפוטי: 8 