מעסיקים רבים מתמודדים עם גניבות בידי עובדים. למרות שאין נתונים רשמיים על-אודות התופעה, ניתן להתרשם מהיקפה הרב כפי שהוא משתקף במחקרים ועדויות מומחים. למשל, מחקר שנערך לפני מספר שנים בארה"ב מצא שרק כ-25% מהעובדים העידו על עצמם שמעולם לא נטלו דבר ממקום העבודה. לעומתם, אחד מכל ארבעה עובדים הודה שלקח פריטים או מידע ללא רשות וכ-50% השיבו שייתכן שהם "יתקשו לעמוד בפיתוי" אם תיקרה בדרכם "הזדמנות". מה בנוגע לשוק הישראלי? ובכן, מומחים מעריכים, כי עלותן של גניבות עובדים עומדת על 5-3 מיליארד שקלים בשנה.
כאשר מעסיק מזהה גניבה בידי עובד, הוא יכול לנקוט בצעדים מרחיקי לכת, אך עליו לפעול כמובן בזהירות המתבקשת ובמסגרת החוק. ראשית, על-פי סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורין, קיימת למעסיק אפשרות לפטר את העובד ללא פיצויי פיטורין ואף ללא הודעה מוקדמת (לפי סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות).
שנית, המעסיק יכול לפעול באפיקים פליליים על-ידי הגשת תלונה במשטרה נגד העובד שסרח. גניבה היא עבירה פלילית, וחוק העונשין אף קובע נסיבות מחמירות הנוגעות לגניבה ממעביד ולגניבה על-ידי עובד ציבור.
אפיק פעולה שלישי שפתוח בפני המעסיק הוא הגשת תביעה נזיקית נגד העובד מכוח "עוולת הגזל". מכיוון שגניבה היא מעשה בעל אופי פלילי, הוכחת תביעה נזיקית בעוולת גזל איננה מעשה פשוט. נהפוך הוא: זהו הליך משפטי מורכב שבו גם לעובד הנתבע יש כמובן את הזכות להשיב מאבק. בנוסף, מאחר שזוהי תביעה נזיקית, אין די בהוכחת מעשה הגניבה. המעסיק צריך להוכיח גם את הנזק שנגרם לו.
היקף הגניבה לא הוכח עד כמה הדברים מסובכים? דוגמה לכך קיבלנו לאחרונה בפסק דין שניתן על-ידי שופט בית משפט השלום בתל אביב,
אודי הקר, במסגרת תביעה שהגישה יבואנית מכשירים סלולריים שגילתה, כי אחד הטכנאים גנב במהלך עבודתו חלפים וחלקים בשווי של 30,000 שקל. מצלמות האבטחה שהוצבו במעבדה גילו, הטכנאי נוטל ציוד ללא רשות. העובד זומן לבירור ובמהלכו הודה במעשה ואף השיב ציוד שנלקח, אך לטענת החברה הוא לא החזיר את כולו.
על פניו, זהו תיק פשוט. לפנינו עובד שלא רק הודה במעשה הגניבה, אלא אף החזיר ציוד שהיה בידיו. הבירור תועד בפרוטוקול והחברה לכאורה הגיעה עם כל הראיות בכיסה. עם זאת, כאשר הצדדים נכנסנו לאולמו של השופט הקר, התיק קיבל תפנית. השופט אומנם קבע, כי מעשה הגזל הוכח, אך החברה לא הצליחה להוכיח מה היה היקף הגניבה, מה היה שוויו של הציוד שנגנב וכיצד היא יודעת שלא כל הציוד הושב לאחר שיחת הבירור.
"כבכל תביעה אזרחית ונזיקית", כתב השופט בפסק הדין, "אין די בכך שהנתבעת הוכיחה שהנתבע גזל ממנה רכיבים. עליה להוכיח גם את הנזק שנגרם לה - את היקף הגזל ואת השווי הכספי של הרכיבים שנגזלו". השופט הקר אף הזכיר לנתבעת, שבתביעות גזל מוטל על התובע "להוכיח ברמת ודאות סבירה את הנתונים העובדתיים המשמשים בסיס לחישוב הפיצוי בגין הנזק, שאם לא כן תידחה תביעתו".
טבלת האקסל לא הספיקה ישנם מקרים בהם תביעת גזל תסתיים בפסיקת פיצויים על דרך האומדנה - הערכת הפיצויים למרות העדר הוכחה ברורה של הנזק. אולם אלו מקרים חריגים שבהם קשה להוכיח את מידתו של הפיצוי לאור טבעו ואופיו של הנזק. כמו-כן, בית המשפט לא יפסוק פיצויים על דרך האומדנה, אם התובע לא יציג ראיות שיהיה ניתן לגזור מהן כלים להערכת אומדן הנזק. השופט הקר אומר: "בבוא בית המשפט לפסוק נזק על דרך האומדנא, עליו להימנע ממצב בו אומדנא תביא לתוצאה קלוטה מהאוויר".
יבואנית הסלולר לא הגיעה לשלב זה בדיון בידיים ריקות. כראיה לנזק שנגרם לה, היא הציגה "רשימת חוסרים" בטבלת אקסל שערך מנהל המחסן. אלא שהשופט הקר, קבע כי רשימה זו איננה ראיה מספקת. "רשימת החוסרים" לא נלקחה מהמסמכים הרשמיים של החברה, כמו מערכת הנהלת חשבונות או מערכת מלאי. כמו-כן, לא צורפו לה דוחות מלאי מהתקופה אשר קדמה למעשי הגזל או מהתקופה שלאחר פיטורי העובד (למרות שנציגי החברה העידו, כי יש בידיהם מסמכים כאלו). הנתבעת אף לא זימנה לעדות את מנהל המחסן, בכדי לאפשר לו להסביר את הנתונים או לעמוד בפני חקירה נגדית.
לסיכום, בית המשפט מתח ביקורת על התנהגותו של העובד ("מעשיו החמורים ראויים לכל גינוי") אך דחה את התביעה. בפסק הדין נקבע, כי לא הוכח שהטכנאי לא השיב את מלוא הציוד לאחר "תפיסתו" ועל כן לא הוכח הנזק שנגרם לכאורה.
מהי המסקנה? כאשר מעסיק מצליח להוכיח ולתעד גניבה בידי עובד, ואפילו אם יש בידיו הודאה של ממש, לא מדובר בהכרח בסוף פסוק. חשוב לזכור, כי תביעת גזל היא תביעה נזיקית לכל דבר ועניין. פיצויים בהליכים אלה ייפסקו אך ורק על בסיס נתונים ברורים שאינם משתמעים לשתי פנים.
