הקריקטורה של עמוס בידרמן בהארץ בה מוצג
אריה דרעי כמחבל המתפוצץ במרכול הפתוח בשבת, מלבד היותה סרת טעם, גם חוטאת למציאות בדיוק מהכיוון ההפוך. הצהרותיו של דרעי אולי מתפרשות ככאלה הפוגעות בחילוניות אך מעשיו בשטח פוגעים דווקא באידיאולוגיה הדתית אותה הוא מייצג. הקשר בין דיבוריו למעשיו של שר הפנים בכל הקשור לשמירת השבת במרחב הציבורי מקרי בהחלט.
אבל לפני שנסביר היכן הפער, כדאי להסביר תחילה מהו בעצם חוק המרכולים, ואיזה שינוי הוא יגרום. ניתן להמשיל זאת לתבנית אפייה שטוחה וחסרת ידיות שמלאה מים כמעט עד גדותיה המועברת מיד ליד. העברתה בהליכה רגילה גורמת לשפיכת מים על הרצפה. המים בנמשל הם חוקי העבודה האוסרים כיום העסקה במנוחה השבועית בכל הקשור למסחר, אך מתירים חריגים בכל הקשור למקומות עינוג כגון מסעדות, בתי קפה, מקומות בילוי וכדומה. התבנית היא חוק העזר העירוני, שנמצא בדרגה נמוכה מזו של החוק הראשי. חוק עזר עירוני אינו יכול להתיר או לאסור את שמעליו, וכל שהוא יכול לעשות הוא לתחום את החוק למרחבים שונים בתוך הרשות. כך למשל, בג"ץ המרכולים מתיר לעיריית ת"א-יפו לפתוח מרכולים בצורה מוגבלת, אך אינו מאפשר להעסיק באותם מרכולים עובדים יהודים בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה - שבמשל מיוצג ע"י שפיכת המים.
מה שבעצם עושה חוק המרכולים הוא לשנות את כלי הקיבול. במקום להעביר את המים מיד ליד בתבנית, הם יועברו מעתה בסיר עמוק עם ידיות באופן שיבטיח כי המים לא יישפכו וחוק שעות עבודה ומנוחה יישמר.
הורתו של חוק המרכולים בבג"ץ המרכולים, וכל מטרתו היא לקבוע שסמכותו של שר הפנים לפסול חוק עזר עירוני אינה סמכות טכנית אלא סמכות עקרונית, ולכן גם אם הוא משתהה מעבר ל-60 הימים הקבועים בחוק עדיין תישמר לו זכות המילה האחרונה. כבר היום יכול שר הפנים לפסול חוקי עזר עירוניים בכל הקשור לפתיחת עסקים בשבת. דרעי ברשלנותו הפושעת לא פסל את התיקון לחוק העזר העירוני של תל אביב, ביקש לדחות את הקץ למרות שהוזהר שוב ושוב שבג"ץ יאשרר את התיקון, ואכן כך קרה.
טענות ראשי העיריות על הפרת הסטטוס-קוו אינן אמת. משום שגם אם נניח שזהו הסטטוס-קוו, אין בכוחו להתיר חוק חלוט, ועירייה אינה יכולה להתיר את סוג המסחר שהחוק אוסר. אדרבה, ראשי הרשויות היו צריכים לנשק את ידיו של אריה דרעי על אוזלת היד שהוא מגלה כלפיהן בכל הקשור לתת-האכיפה שלהן בכל הקשור לחוקי העזר העירוניים המגבילים עוד יותר את המסחר. דרעי גם אינו מממש את סמכותו כדי למנוע פעילות לא חוקית אחרת של העיריות לפינוי אשפה בשבת, להפעלת הסעיות עירוניות ולרישום דוחות חנייה בשבת וכד'.
הבקשות לריכוך חוק המרכולים אותו מציע דרעי מגוחכות, שכן מדובר בחוק הכי פריך שניתן להעלות על הדעת. החלוקה הנעשית בו בין מקומות מסחר לבתי עינוג מיותרת, משום שאין בחלוקה מלאכותית זו כדי להתיר מקומות הפתוחים היום בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה או לאסור מקומות הפתוחים כחוק.
נחזור לעניין בו פתחנו. נראה שכשם שדרעי היה מעוניין שבג"ץ יפסוק במקומו בבג"ץ המרכולים ויתיר פתיחת עסקים בשבת, כך הוא מעוניין שחוק המרכולים לא ייושם. אם להאמין לרמיזות של ראש עיריית אילת, החרדים (בניגוד לבית היהודי) הסכימו שיוחרגו מהחוק אזורי סחר חופשי, קרי: העיר אילת, ולכל הפחות אזורי תיירות בעיר זו. יצוין כי באילת עצמה נטושה מחלוקת ארוכה האם נכון לחלק את העיר לשניים - אזורי תיירות ויתר העיר, והאם נכון שחוק עזר עירוני יחול רק על חלק מן העיר החצויה בקו דמיוני. משמעות ההחרגה האמורה - כך אומרים משפטנים - היא שבג"ץ יקבע שיש בחוק המרכולים הפליה פסולה ודינו להיפסל. ככל שדרעי מעוניין שכך יהיה הוא יגיש חוק מעוות. ביהדות התורה טוענים כי הם מתואמים עם דרעי בעניין, ובראיון ל
גלי צה"ל אמר ח"כ
יעקב ליצמן כי "חד-משמעית, אין סיכום שאילת תוחרג". אולם ייתכן שכמו הכחשות אחרות, במציאות יתברר אחרת, בפרט לנוכח ההתנגדות העזה מהליכוד - בפרט מהשר
אופיר אקוניס, שמכלכל צעדיו להקראת התמודדות עתידית לראשות עיריית ת"א ומכנה את חוק המרכולים "מתועב".
פוליטיקאי אינו נבחן בהצהרותיו אלא במעשיו. הצהרותיו של דרעי בזכות השבת (הקול קול יעקב) ומעשיו/מחדליו בכל הקשור לשמירתה (והידיים ידי עשיו) מלמדים כי מי מבוחריו שתלה בו תקוות עשוי להתאכזב. זו אגב אחת הסיבות להיחלשות
ש"ס בסקרים עד כדי סכנה קיומית שלא תעבור את אחוז החסימה.
