סוכרת הינה מחלה שיש בה ליקויים תורשתיים המושפעים מגורמים סביבתיים שונים. אחד ממקורותיה הוא כבר בשלבי ההתפתחות העוברית. סביבה סוכרתית אצל העובר גורמת לשינויים בביטוי הגנים (אפי-גנטיים), כגון עמידות לאינסולין ובשל כך סיכון מוגבר להתפתחות סוכרת, שעלולה להתבטא בגיל ההתבגרות ובהמשך בתסמונת מטבולית (יל"ד, סוכרת, משקל יתר, ושינויים מטבוליים אחרים).
הסיבה לכך עדיין אינה ברורה לגמרי, והמחקר מנסה לעקוב אחר התהליך בו המחלה מתחילה להתפתח. אחת הסיבות שהוצעו זו עקה (סטרס) חימצונית מוגברת. מתברר, כי לעובר אין מערכת נוגדת חמצון מפותחת (זו מתפתחת לקראת סוף ההריון ולאחר הלידה). עקה חימצונית מוגברת הנובעת מסוכר גבוה, עלולה לגרום לשינויים אפי-גנטיים.
שכיחות סוכרת סוג 1 ("סוכרת נעורים") היא כ-0.5%-1%, שכיחות סוכרת סוג 2 היא סביב 10% במבוגרים. סוכרת סוג 2, הינה מגפה עולמית ההולכת ומתעצמת בעשורים האחרונים. התפתחותה קשורה לגורמים גנטיים וסביבתיים וביטוייה בירידה בתפקוד תאי בטא בלבלב ותנגודת לאינסולין.
לגורמים סביבתיים חשיבות רבה, למשל, העלייה הגדולה בשכיחות סוכרת סוג 2 קשורה באופן הדוק לשכיחות של עודף משקל. אצל נשים הרות בשליש השלישי, יש נטייה לסבול מסוכרת הריונית. סוכרת זו מעלה את הסיכון לסוכרת בהריונות הבאים, ומעלה מאוד את הסיכון לסוכרת סוג 2.
לסוכרת מספר סיכונים, בהם סיכון מוגבר להפלות, מוות תוך רחמי במיוחד כשהלידה מתאחרת, שינויים בגדילת העובר, סיבוכים בסמוך ללידה ומייד לאחריה, שכיחות עולה של הפרעות התפתחותיות כמו לקויות למידה, קשב וריכוז ו-ASD. שכיחותם של אלו עולה ככל שהסוכרת אינה מטופלת. כשסוכרת מבוקרת (אינסולין, דיאטה), שכיחות המומים יורדת.
מעניין שדווקא בנוכחות סוכרת הריונית, אין עליה בשכיחות המומים המולדים. הסיבה: הסוכרת מתפתחת רק במחצית השנייה של ההריון, ומרבית האיברים החיוניים של העובר כבר התפתחו. אולם, עוברים של אימהות עם סוכרת הריונית כן מפגינים סיבוכים בסמוך ללידה, משקל גבוה ושינויים התפתחותיים. וזאת משום שהמוח מתפתח לכל אורך ההריון, והוא חשוף להשפעה פוטנציאלית לגרימת מומים (הטרטוגנית) בשל הסוכרת האמהית.
במחקרי הושוו ילדי בית-ספר שנולדו לאימהות עם סוכרת הריונית לעומת אימהות עם סוכרת טרום-הריונית, וללא סוכרת כלל. נמצא שאין לסוכרת אמהית כל השפעה על היכולת האינטלקטואלית. מאידך-גיסא, נמצא שההתפתחות המוטורית של ילדים לאימהות סוכרתיות הייתה פחות טובה (בעיקר מוטוריקה עדינה), וכן שהייתה שכיחות גבוהה יותר של הפרעות קשב וריכוז ללא הבדל בסוג הסוכרת. הליקויים הללו נחשבים קלים ולרוב אינם מפריעים לחיי היום יום. הליקויים הללו עמדו במתאם עם איזון הסוכרת. מחקרים אפידמיולוגיים (העוסקים בחקר מחלות) גדולים אף מצאו שכיחות גבוהה של ASD (הספקטרום האוטיסטי) בקרב אימהות סוכרתיות.
המנגנון שמסביר חלק גדול מן הסיבוכים הללו בעוברים הוא העקה החימצונית הגבוהה אצל העובר בסוכרת והצורך בפעילות אנטי-אוקסידנטית מוגברת. הגוף מייצר כל הזמן רדיקלים חופשיים שהינם חומרים לא מאוזנים מבחינת כמות האלקטרונים ולכן עשויים לפגוע בחלקים שונים של התא כגון קרומי התא, חלבונים ו-דנ"א.
לכולנו מערכת מפותחת של חלבונים וחומרים אחרים היודעים לנטרל את הרדיקלים החופשיים. כאשר נוצרת כמות גדולה מדי של רדיקלים חופשיים, יש צורך בהגברת הפעילות המנטרלת אותם, כלומר פעילות אנטיאוקסידנטית. לגוף, במיוחד לעובר, קשה להגדיל את הפעילות האנטיאוקסידנטית ולכן עלולים להופיע נזקים שונים עקב העקה החימצונית המוגברת.
המחקרים השונים, כולל אלו מקבוצת המחקר שלי לאיתור המנגנונים האחראיים לנזקי הסוכרת בעובר מבוצעים לרוב בבעלי-חיים. למשל חולדות סוכרתיות, שיש להן סוכרת תלוית תזונה - diet-dependent Diabetes. מתברר, כי העקה החימצונית המוגברת בעובר גם גורמת להיפוקסיה (חוסר חמצן בתאי הגוף), וזה גורם נוסף לפגיעה בעוברים. במעבדה אנו יוצרים מצע סוכרתי ומנסים למנוע את הנזקים באמצעות הוספת נוגדי חמצון (אנטי-אוקסידנטים) למצע.
בודקים את העובר ומבנהו, ואת השיליה ושק החלמון. כשהשיליה פגועה, כל מנגנון העברת החומרים לעובר נפגע, ונוצרת היפוקסיה בשלייה ובעובר. מצאנו שרק חלק מהעוברים נפגעים (מראים מומים מולדים), וחלקם לא, וזאת כנראה בשל הבדלים ביכולת הנוגדת חמצון (האנטי-אוקסידנטית) בין העוברים. עובר בעל יכולת נמוכה, ייפגע. המחקר גילה השפעות משולבות, גנטיות וסביבתיות על העובר האחריות לנזקים, והאפשרות למנוע אותם על-ידי תוספת של אנטיאוקסידנטים.
