השופטת: הדסה אסיף, בית משפט השלום בחדרה המועד: יום חמישי, 9.11.2017, שעה 09:15 הנושא: קדם משפט "מומחה של בית המשפט יכול להתייחס לחוות דעת מנוגדות. אין לכם חוות דעת שמוכיחה ירידת ערך, ואין סיבה שמומחה מטעם בית המשפט יתן לכם את השירות הזה. אתם לא יכולים לתפוס על זה טרמפ" - נוזפת השופטת הדסה אסיף בבא כוח התובעים. כאשר הלה מבקש ארכה של חודשיים, היא תמהה: "60 יום? כל הזמן אתם אומרים שזה בוער לכם". הוא מתחיל להתייחס לסרטון ש"אם גבירתי הייתה רואה אותו", אך אסיף קוטעת: "אני לא יושבת לראות סרטון לפני קדם. אם נגיע להוכחות, אראה אותו".
אסיף מורה על הגשת תצהירים, קובעת שאין צורך בשלב זה במינוי מומחה מטעם בית המשפט, ואת הקדם הבא - ל-4.2.18. בא-כוח הנתבעים צוחקת: "הדור השני שלי לא רוצה להגיע לבית המשפט". אסיף מחייכת: "הדור השני תמיד יותר חכם מהראשון". היא מבקשת מן המזכירות להודיע בכריזה על התיק הבא, מוודאת מי מתייצב וכולם צוחקים לגבי שם שגוי שנכתב על כריכת התיק. אסיף אומרת שהשם נכתב בידי העוזרת המשפטית שלה, כנראה משום שכך הוא מופיע במחשב.
ניגשים לעניין ואסיף מראה שהתכוננה וקלטה את הטענות המרכזיות במחלוקת על נכס שכור: "אתם ראיתם שבכתב ההגנה יש טענה שזה בכלל לא הגברת ששוכרת אלא בן הזוג שלה שכר. יש כאן טענה שדמי השכירות לא שולמו. יש טענה שנמסר לכם כמה וכמה פעמים לבוא לפנות את הנכס והם לא באו". התובעים טוענים את ההפך, ואסיף יורה שאלות: "מתי באתם לקחת את הדברים? כמה זמן אחרי שעזבתם זה היה? אדוני מבין שהעובדה שאין לו תאריכים - כמה זמן זה היה? חודש, חודשיים, שנה, שנתיים". לבא כוח התובעים אין ממש תשובות, והוא סופג מנה: "אני קראתי את כתב ההגנה אתמול בערב; אני משערת שאדוני קרא את כתב ההגנה לאחר שהוגש, ומאז הוא לא ישב עם הלקוח?".
"עם מה אתם הולכים" אסיף ממשיכה: "אני מנסה להבין עם מה אתם הולכים לבית המשפט. אם אין לכם הסכם שכירות, אם ההסכם לא היה מולה - התביעה נופלת. יש להם גם טענה שביקשו לפנות את הנכס, וגם זה עושה לכם בעיה". בא-כוח התובעת: "התרשמתי שהפינוי היה בטווח של חודשים". אסיף: "מה זה 'התרשמתי'?". היא פונה לבעלה של התובעת:
"אני שואלת את השאלות, אתה לא מדבר באופן חופשי. טוב שקמת. מתי עזבתם את הנכס? מתי הבאתם משאית? אני שואלת אותך מה התאריך. גם בערך יהיה טוב. אז אתה אומר לי שב-2011 עזבתם את הנכס? לא הבנתי. בין 2010 ל-2011 זה התקופה שהחזקתם את הנכס. אז חודשיים אחרי זה באתם עם משאית? בתוך שנת 2011? אז זה היה 2012? ועכשיו אתם מגישים את התביעה? מה הוא [הנתבע] לקח, את המכונה להכנת בצק ואת המגש של הבקלאווה?".
בא כוח התובעת טוען שהלקוחה שלה איננה באולם משום שהדיון התחיל לפני הזמן, וחוטף על הראש: "אני באמת מתנצלת. היה לי זמן וקיבלתי אתכם. אולי תצאו ואני אקבל אתכם בעוד שעה? אדוני ביקש בתחילת הדיון לחכות ללקוחה שלו? עכשיו" - היא פונה לבעלה של התובעת - "תסגור את הטלפון, כדי שלא אתרגז, כי מלכתחילה הוא היה אמור להיות על שקט". הנתבעת והתובעת נכנסות ביחד ואסיף מעירה: "איזו אידיליה; הן הגיעו ביחד?" - כן, באדיבות אגד.
עכשיו תורה של התובעת לעמוד לחקירתה של אסיף. "מתי עזבתם את הנכס? מתי באתם עם משאית לקחת את הדברים? לא יכול להיות 2002. תגידי בערבית: מתי? זה היה בקיץ, בחורף? לפני או אחרי הרמדאן? אחר כך נסתכל בלוח מתי זה היה. ומתי עזבת את הנכס ב-2011? זה היה בקיץ או בחורף? אז למה אתם מגישים את התביעה רק עכשיו? לפי מה שאת אומרת אין לך ציוד [אפייה] כבר חמש שנים". אחרי עוד כמה חילופי דברים, כאשר התובעת עוברת לערבית ועורך דינה מתרגם, קובעת אסיף את התיק להוכחות ל-20.3.18. "אני כבר רואה שהלקוחה של אדוני צריכה תרגום. המזכירות תזמן מתורגמן, זה על חשבון המדינה, אבל אדוני יוודא מול המזכירות שזה בוצע".
"אני מצפה לקרוא קודם" ללא כל הפסקה עוברת אסיף הלאה, לתביעה של רוכשי דירה נגד הקבלן. "בעניין של דוידוב, יש לי צדדים? ראיתם את נספח ב' לכתב ההגנה. האנשים שלך חתומים עליו?". בא-כוח התובעים אומר שלא קיבל את כתב ההגנה, ולא תתפלאו לשמוע שאסיף נוזפת בו: "הייתי מצפה שאדוני ישים לב לזה לפני הרגע. זה מאוד חבל, אני מצפה לקרוא קודם. יש טענה שהם ויתרו על תביעות. הייתי מצפה שאדוני יבדוק את מה שהם טוענים. כשקוראים את המסמך הזה, יש בסעיף 8.2 שהקונה מוותר על כל טענה על מסירת הדירה. בהנחה שהאנשים שלך חתומים על זה, הם ויתרו על כל טענה בנוגע למסירת הדירה".
אסיף מבררת עוד כמה פרטים וחוזרת למתוח ביקורת על בא-כוח התובעים: "הייתי מצפה לפחות לקבל כתב תשובה או משהו. זה שהנתבעת טוענת משהו זה לא אורים ותומים, אבל אני מצפה לראות התייחסות. הייתי מצפה שאדוני יבוא מוכן להתמודדות עם הטענה הזאת". היא גם רוצה לדעת מה לגבי הסעיף בחוזה הקובע בוררות, ושוב נוזפת בעורך הדין המאיץ בתובע לדבר: "סליחה, אני מנהלת את האולם". בא-כוח התובע אומר שאין טעם בבוררות משום שהחברה הנתבעת לא מתפקדת, ואסיף יורה: "לא חבל על הכסף? אם אתם חושבים שהחברה לא פעילה, לא צריך לבדוק את זה?". היא פונה לתובע: "מה בוער לך לומר?" - שלא נתנו לו לקרוא את החוזה לפני החתימה.
בא כוח הנתבעת מבקש להפנות את הסכסוך לבוררות, ועכשיו תורו לחטוף: "למה לא הגשתם בקשה? אני לא העליתי את הטענה; קראתי אותה בכתב ההגנה והצפתי אותה באולם. אני כן משתדלת לקרוא את כתבי הטענות. לא צריך להקריא לי את הסעיף בחוזה [הדן בבוררות], אמרתי לאדוני שקראתי את זה. אפילו חיפשתי את נספח ב' שמתחבא; כשמגישים מסמכים לבית המשפט צריך לסמן אותם כמו שצריך".
זה לא אומר שאסיף דוחה את הטענה שהתיק בכלל לא צריך להידון בפניה: "למה אין לי תשובה בקשר לבוררות?", היא שואלת את בא-כוח התובעים. "סעיף הבוררות הוא ספציפי לליקויים ולאי-התאמה; כל השאר מופנה לבית המשפט המוסמך. אם לא בנו את הבניין או לא שילמו - זה לבית המשפט. עכשיו אני אורה לו [לבא כוח הנתבעים] להגיש בקשה, למרות שאני לא בטוחה שהיה צריך להגיש".
בא כוח התובעים מסכים למנות בורר, ואסיף אומרת שתעניק להם 30 יום להגיש בקשה מוסכמת למינויו. "אם תגיעו להסכמה - תלכו ישר לבוררות; ואם לא - תגישו בקשה לעיכוב הליכים [בשל תניית הבוררות]. אז נישאר רק עם האיחור במסירה; אני צריכה לשבת ולבדוק אם אפשר לוותר על הפיצוי. אם התחייבתם [הנתבעים] בהסכם לשלם פיצוי על איחור במסירה - אתם חייבים לשלם אותו". אסיף מכתיבה החלטה על הצעדים הבאים וכוללת בה משפט קצת יוצא דופן: "אם לא תוגש בקשה כלשהי [עד 10.12.17], אסיק שהצדדים סיימו את המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט והתביעה תימלק ללא צו להוצאות". והיא מסבירה: "את זה אני כותבת כדי שיהיה לי משהו מכם ושאני לא אצטרף לחזר אחריכם. התיק עולה לי ב-10 בדצמבר".
השורה התחתונה: לא נעים לראות עורכי דין שאינם מוכנים לתיק ושיודעים עליו פחות מן השופט. אסיף כועסת עליהם בצדק, משום שהם מבזבזים את זמנה ומקשים על ההתקדמות בתיק. לצד זאת, הנוקשות שלה כלפי הצדדים עצמם היא מעט רבה מדי; ככלות הכל, לא מדובר בנאשמים בתיק פלילי. יעילות: 9 מזג שיפוטי: 8 