מאיר אילן (טננבאום) נולד ב-1918 בפולין. בשנת 1934 עלה לארץ ישראל. כעבור כשנתיים, בשנת 1936 הצטרף לארגון "ההגנה". ב-1940 התגייס לצבא הבריטי שם שירת כקצין תותחנים עד 1946. במלחמת השחרור היה קצין המבצעים והמדריך הראשי הראשון של חיל התותחנים בצה"ל. ב-1949 מונה אילן לסגן קצין תותחנים ראשי. בשנים 1949-1952 כיהן בתפקיד קצין תותחנים ראשי.
בתקופת כהונתו כקצין תותחנים ראשי, כך על-פי הנכתב באתר עמותת התותחנים, ביצע חיל התותחנים אימוני גדוד ראשונים, ואף החלה להיכתב תורה תותחנית שהוטמעה בתוך מערך חיל התותחנים. קצינים ישראלים החלו להשתלם בצרפת ובבריטניה, תוך כוונה להטמיע את הידע שרכשו, בחיל התותחנים. כן, כוילו התותחים, שהובאו ארצה, ונעשו ניסיונות ראשונים בשיפור האיכון והטווח הארטילרי.
ב-1953, היה אילן ראש מחלקת המבצעים במטה הכללי. ב-1955 היה ראש אגף אפסנאות בצה"ל (אג"א, היום אט"ל) ובספטמבר 1956 הועלה לדרגת אלוף. בתפקידו כראש אג"א בשנים אלה, היה אילן למעשה, המפקד הראשי של המערך הלוגיסטי של צה"ל, כולל בתקופת מלחמת סיני ב-1956.
האלוף מאיר אילן כיהן כראש אגף אפסנאות עד פרישתו מצה"ל במרס 1960. זמן קצר לאחר פרישתו מצה"ל מונה אילן לתפקיד הממונה על היצוא החקלאי במשרד החקלאות ושימש במקביל גם כחבר הנהלת החברה ליצוא חקלאי. בתפקיד שר החקלאות כיהן אז משה דיין. דיין ומאיר אילן הכירו עוד בתקופת שירותם המשותף כחברי המטה הכללי.
תקופת עבודתו של אילן במשרד החקלאות הייתה קצרה, ובנובמבר 1960 סיים תפקידו כממונה על היצוא החקלאי. במסגרת המאמצים להבראת קריית הפלדה מונה אילן ב-1961 למנהל מפעלי קריית הפלדה. ב-1965 החליט שר הפיתוח דאז, ח. צדוק למנות את מאיר אילן למנהל הכללי של חברת "כימיקלים ופוספטים" במקומו של א. גולדברג שהתמנה לתפקיד נשיא הטכניון. בנוסף לתפקידו כמנכ"ל "כימיקלים ופוספטים" מונה אילן ב-1969 גם למנהל החטיבה האנאורגנית . במסגרת זו החל אילן ב-18 ביוני לשמש מנכ"ל חברת מפעלי ים המלח. בדצמבר 1970 פרש מאיר אילן מתפקידו כמנהל החטיבה האנאורגנית שליד משרד הפיתוח .במסגרת החטיבה ניהל אילן בנוסף למפעל כימיקלים ופוספטים חיפה גם את מפעלי הפוספטים באורון וכן את מפעלי ים המלח החלטת הפרישה באה ככל הנראה בשל אי-שביעות רצונו של מאיר אילן מהחלטת שר הפיתוח דאז חיים גבתי לתת יתר עצמאות לכל המפעלים המאוגדים בחטיבה ולמנות לכל מפעל מנהל.
