יסודות דרמטיים עוצמתיים נוכחים, ללא צל של ספק, בתוכנית הקונצרט "איטליה והגורל", של התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון-לציון, שיתקיים מחר בערב (25 בינואר) בעיר הביל"ויים. המנצח בקונצרט יהיה הישראלי דני קלדרון, מנהלו המוסיקלי של בית האופרה הלאומי לורן שבננסי, צרפת. בערב זה תארח התזמורת את אחד מהקלרינטנים הטובים והמובילים בעולם, האיטלקי ג'אמפיירו סוברינו.
שתי היצירות שינגן אשף הקלרנית האיטלקי, הן למעשה אופרות לכל דבר. יצירתו של דוניצטי, מחשובי המלחינים של תור הזהב האופראי האיטלקי, מעמידה כאן סולן-וירטואוז, שנשמע כזמר לכל דבר, לרבות הגוון, היכולות הפיזיות, ובעיקר המוסיקליות.
סוד הקסם אין זאת כי אם התזמורת מתייחסת אל סוברינו כאל זמר באריה אופראית מרשימה. יצירתו של לואיג'י באסי, שהיה קלרניתן בבית האופרה לה סקאלה, מצדיעה למלחין החשוב באותה תקופה, ג'וזפה ורדי. בבחירה אישית מלקט באסי פנינים מתוך "ריגולטו"- שהיא למעשה אוסף-להיטים אופראיים - ומעמיד את הקלרניט פעם כזמר, פעם כזמרת, ופעמים אחדות כרביעיה וכמקהלה. אחרי ככלות הכל זהו סוד קסמה של יצירתו.
ראוי לציין שהיצירה הראשונה בקונצרט אינה אלא תמצית מוסיקלית למחזה שהרשים מאוד את בטהובן. ואכן, בטהובן, הנחשב בצדק לגדול הקומפוזיטורים, מפעים הפעם ודרמטי, ואנחנו מצליחים לקרוא, באמצעות המוזיקה שלו, את עיקרי המחזה "קוריאולן".
הסימפוניה הרביעית היא הביטוי המוסיקלי לדרמה האישית של צ'ייקובסקי, נישואים כושלים, ומוטיב שהוא בעצמו קורא לו "הגורל", מצד אחד, ובמקביל - גילוי העוצמה שבשיר העממי והכללתו כמרכיב מסעיר בסימפוניה. כך או אחרת, הדברים אמורים בקונצרט של דרמה מענגת.
