פלוריאן זלר (יליד 1979) שנחשב בצרפת כאחד מהמחזאים המבריקים בני זמננו, הביא לתיאטרון בית לסין הצלחות עם הקומדיות שלו כמו "האבא" ו-"שעה של שקט". הפעם, בקומדיה "השקר" הסיפור נסב אודות שני זוגות חברים, שהבעיה המתעוררת ביניהם היא האם יש לשקר איש לרעהו ולהסתיר את האמת, או לחשוף אותה, חרף כל התוצאות שתגרור בעקבותיה. שאלת האמת מול השקר היא כל הסיפור. עליה מתדיינות הדמויות עם הקהל, ולמעשה השאלה המוצגת היא גם עבור כל קהל הצופים. זו שאלה פילוסופית כבדה מאד, ותרבויות שונות נותנות לה פירושים ומסקנות שונות. מכאן ניתן להבין - מדוע הצביעות שולטת יותר בחברה האנושית, מאשר אמירת האמת, או יותר נכון - את גילויה לנוגעים בדבר. מה שלכאורה הרבה יותר נוח, ומונע קרעים במשפחות. שאלה זו עומדת במרכזם של סרטים ומחזות רבים. מה גם, שרבים נתקלים בבעיה זו בחיי היומיום שלו. לצד השחקן הראשי, אבי קושניר, גם חי מאור כ-מישל, מעניק משחק מבריק מלא אופי במחזה קליל לכאורה קומי. הוא שחקן בעל נוכחות מרשימה שהוכיח את יכולותיו בהצגות רבות, בסדרות טלוויזיה וכעת, בהצגה בה משחקים רק 4 שחקנים, מתגלמת ההזדמנות לכל אחד מהם, ולו במיוחד, להחצין את מלוא יכולותיו. כך גם אבי קושניר, שלרוב מצהיל את הקהל יותר בבוטות ובקלילות, בעוד כאן - הוא מתגלה גם בצדדים היותר אנושיים ורכים באופיו. ויש בזה משום גילוי מרענן וכובש. את הצלחת שני אלה ניתן בהחלט לזקוף ליכולת בימויו של ליאור אשכנזי, שמוכיח שמיגוון יכולותיו טרם מוצה עד תומו. ואם גרי בילו ז"ל כיוון אותו בזמנו להמשיך בבימוי, בעוד הוא בחר דווקא לשחק, הרי כעת הוא מגיע לממש את צוואת מורו האגדי. ליליאן ברטו ועדי גילת הן שתי הנשים, שתיהן חמודות ונשיות כדבאי. תרגומו הרהוט והנפלא של דורי פרנס משובח כתמיד, המוזיקה של דניאל סלומון מלבבת, עיצוב התפאורה היפה והאלגנטית וכן עיצוב התלבושות הוא של אורנה סמורגונסקי, ועיצוב התאורה המוצלח והבהיר הוא של דולב ציגל. את קטעי התנועה עיצבה קים גורדון מלהקת "פרסקו" ולהקת "טררם", בוגרת האקדמיה בירושלים.