|
מדוע סגנון הכתיבה שלך השתנה לאורך השנים. מהיפ הופ פרוע ונושך למוזיקה אחרת - בסופו של יום, כל אלבום הוא התפתחות והמשך של הדבר הקודם שעשיתי. אני משתדל לא לפעול לפי עיקרון הנוחות האומר שאם שיר הצליח, אז אני אמשיך לעשות רק סגנון דומה.
- אני אף פעם לא כותב כשאני מכוון למשהו, זה פוגם בהשראה וביצירתיות. הכתיבה צריכה לשרת רק את היצירה. כל שיר סוחב אחריו את ההתלבטויות שלו, כל שיר הוא עולם משלו. כל הרעיון בכתיבה זה להיות הכי מדויק באמצעות הכלי הזה שנקרא מילים.
- במשך השנים אתה מתבגר, מגיע לרוויה ומאתגר את עצמך גם בסגנונות אחרים. אבל ההיפ הופ נמצא אצלי תמיד בנשמה. גם אם בשני האלבומים האחרונים אני לא מבצע היפ הופ כמו בראשונים עדיין אני מושפע רבות מהסגנון הזה.
- שאלת אותי אם מכופף הבננות... זה לא שיר קצת בוטה ואני אענה לך שבהחלט כן, ולא מתאים לילדה בת 13 לשמוע אותו. אבל מדובר בתקופה אחרת לגמרי, אולי היינו תמימים יותר. בזמנו זה היה שיר פורץ דרך בתרבות ההיפ הופה הישראלית, בכל אופן היום לא תשמעי אותי שר אותו. בסופו של דבר, מילים זה כלי בכדי לבטא את המציאות. כל עוד אנחנו לא יכולים לקרוא מחשבות, המילים היא הדרך הטובה ביותר.פעם רציתי לתקן את העולם, היום אני רוצה רק לתקן את עצמי. ותאמיני לי שזו עבודה קשה.
אתה זוכר את ההופעה המפורסמת בנתניה בשנת 2002. אבא שלי מספר שזה היה אירוע מרשים ומעורר השארה - מדובר בתקופה שקדמה ללידתך, והלוואי ולא תחזור עוד לעולם. העיר נתניה ספגה פיגועים והמצב רוח היה שפוף. הגענו לשמח ואז החלטתנו שנשיר גם את כולם מדברים על שלום. שיר מחאה שמדבר על הצורך בויתורים בכדי להגיע לשלום אמת.
- היה חשש גדול איך הקהל יקבל את השיר, אבל בסוף החלטתי ללכת עם האמת שלי, שרתי את השיר ואמרתי: אנחנו מסרבים להיות אויבים של עם אחר בגלל פוליטיקאים שלוקחים אותנו לשם". היה טירוף בקהל. מאות צעירים שרו איתנו. עטפו אותנו בחום ואהבה, חלק עלו לבמה. אבל זו הייתה תקופה אחרת. הייתי בן 19, צעיר ופרוע. היום ההופעות שלי הרבה יותר סולידיות.
שיחקת תפקיד של מנהל בית ספר בסדרה "מטומטמות " של בת חן סבג., בעיתון כתבו שמדובר בהופעה מרגשת ביותר. איך בדיוק התכוננת לתפקיד כזה. הרי בסופו של דבר, אתה כבר שנים לא תלמיד תיכון - ראשית הקרדיט מגיע ליוצרת הסדרה בת חן סבג שחשפה באומץ קול אמיתי, אחר ולא מתחנף של החברה בישראל וזאת משום שיש חשיבות עצומה לסדרה מעצם היותה מהווה פתח להורים רבים הצופים בא ללמוד ולהפנים את הקשיים ולבטים שעוברים על ילדיהם.
- לא הלכתי ועשיתי תחקיר מיוחד לקראת התפקיד, פשוט שיחקתי את התפקיד כפי שאני הרגשתי אותו, ממש כאילו מינו אותי באמת לתפקיד מנהל בית ספר . אני באמת חושב שההיבט הפדגוגי, דהיינו הציונים אינם חזות הכול, ובית הספר גם אמור להכשיר אותך רגשית לחיים.
- בסופו של דבר, לא הרבה השתנה מאז שהייתי תלמיד בגילך. נכון, היום יש סמארטפונים וטאבלטים אבל הרבה דברים נשארו דומים.
אז מדוע בעצם זמרים ישראלים נמנעים מהבעת עמדה פוליטית. האם החשש מאובדן הכנסות גובר על הכול. - כמו בכל מקצוע גם לאומנים יש חשש מקשיים בפרנסה. כולם רואים רק את הזוהר וההילה, אבל בפועל, המציאות הרבה יותר מורכבת. ישנם אומנים רבים שמתקשים לפרנס את עצמם בכבוד ועל המדינה לתת את הדעת לכך.
- בכל קשור לחזון השלום, עליו אני מדבר כבר שנים, הרי אני לא מתבייש לומר בכל הזדמנות שהגיע הזמן לסיים את הסכסוך בנינו לבין הצד השני. אין לך מושג כמה ישתפרו החיים במדינה הזו לאחר שיסתיים הסכסוך המר שנמשך כבר מאה שנים. אבל בניגוד לעבר אני לא רואה דברים רק בשחור ולבן, ומבין שפתרון יחייב פשרות כואבות משני הצדדים.
- את בטח שמה לב שסדר היום הציבורי עוסק מבוקר עד ערב באורח חיים של ראש הממשלה. קטונתי מלהביע ביקורת בנושא אבל החלום שלי זה לראות מנהיגים שגרים בדירות צנועות, מבצעים רפורמות למען רווחת העם שלהם. הגישה שאתה משרת את העם ולא להפך. וזה נורא קל להתבלבל כשאתה למעלה ומנהל מדינה
המשפחה של אימא שלי במקור מיבנה. חלק גדול ממנה עדיין גר שם. מדוע בעצם, מכל המקומות בעולם, העדפת לחזור לגור במקום בו גדלת - לאחר שגרתי במשך שנים רבות בתל אביב, חזרתי לגור במקום בו גדלתי. קניתי שם בית. והילדים שלי הולכים לבית ספר שאני למדתי בו. וזה מדהים בעיניי. ביום הראשון של הלימודים הייתי עם דמעות של ילד קטן. זיכרונות. היו תקופות שבהן כל מבוקשי היה לעזוב את יבנה ולגור בעיר הרועשת והתוססת, היום אני בשלב אחר בחיים.
- האבהות, שינתה את חיי. אני אוהב להתמסר לילדים, זה האושר בשבילי. אנחנו הולכים לטיולים, נוסעים לים, אני אוהב מאוד את הבדיחות שלהם, אוהב שהם עושים רעש עד גבול מסוים, אוהב מגע איתם, ושהם יכולים להרגיש איתי הכי נינוחים. אחרי יום עם הילדים אני מלא הערצה לאשתי, כי היא פול טיים אמא, והיא עושה עבודה מצוינת.
|
