על אחת הגבעות של הכנרת-תל בית ירח הנושקת לשפת ים כנרת (כיום צמוד לבית הקברות כנרת) התאספו בכ' בתמוז שנת 1909 פועלי חוות כנרת, ואיכרים של מושבות בגליל ואף תושבים מטבריה הגיעו והקימו גל אבנים בלתי מסותתות לזכרו של חוזה הציונות תיאודור בנימין זאב הרצל. היה זה במלאת חמש שנים לפטירתו של המנהיג הציוני הדגול. האבנים נאספו מעבודות סיקול ביישובי האזור. וזה סיפורו של "גל הרצל": בכ' בתמוז שנת תרס"ט 1909 במלאת חמש שנים לפטירת בנימין זאב הרצל, הוקם בתל בית ירח שבעמק הירדן (כיום צמוד לבית הקברות כנרת) לזכרו של הרצל גל אבן מהאבנים שנאספו מעבודות הסיקול של גבעת הכרך. מיום הקמתו ועד לשנת 1914 צוין במקום יום הרצל בהתכנסות איכרי הגליל ותושבי טבריה, שעזבו את עבודתם והגיעו בהמוניהם. במקום התקיימה תערוכה חקלאית בה הוצגו תוצרת איכרי הגליל לסוגיה, וציוד ומכונות חקלאיות והתקיימו בה גם מרוץ סוסים ותחרויות ספורט. באירועים ובמיוחד במרוצי הסוסים נטלו חלק גם פלחים בדואים מהסביבה. בין המצטיינים בתחרות מרוץ הסוסים, כך דווח, הייתה בת חדרה, הרוכבת דבורה לבית מדורסקי. בסיום ההתכנסות הניחו המשתתפים אבנים שהביאו מיישוביהם, כמנהג היהודים לזיכרון עולם. מדי שנה נוסף נדבך לגל האבנים כך נמשכה הנחת האבנים מדי יום כ' בתמוז גם בשנים הבאות, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשלהי 1914. אחד מוותיקי עמק הירדן, הרצל פיין, בן דגניה, בנו של יוסף פיין איש ההגנה וההתיישבות האגדי, מספר לי: "כאשר היינו ילדים לפני 80 שנה בכ" תמוז היינו הולכים לגבעת בית ירח וכול ילד היה מוסיף אבן לגל הרצל. אני נולדתי בכ"א תמוז ולכן נתנו לי הוריי את השם הרצל. הרצל פיין אגב, הוא אחיו של מוטי הוד, מפקדו של חיל-האוויר בתקופת מלחמת ששת הימים. עם השנים הוזנח גל האבנים ונהרס אט אט, אבניו התפזרו לכל עבר והיה חשש כי הסיפור ההיסטורי מאחוריו ישכח לגמרי. כמה חברים מדגניה ומכנרת ובניהם חיותה בוסל, מרדכי חדש ונוספים בשיתוף מועצת עמק הירדן החלו לפעול לשיקום ועיצוב גל האבנים. אי שם בשנות ה-50 נקרא אדריכל לעצב את גל האבנים "הוא אסף בנאמנות את אבני הגל הפזורים, ערך אותם בטוב טעם ובנה מהן גל טבעי בצורת קונוס, הנשען על בסיס עגול ורחב. במרכזו נקבע לוח אבן ובו חקוק: "גל הרצל הוקם בידי פועלי חוות כנרת ויישובי הגליל בכ' בתמוז תרס"ט."