יחידה של 60 איש הנאבקת בשחיתות בינלאומית - זה לא נשמע הרבה. וכאשר מדובר על 60 מתוך 35,000 עובדים, זה בכלל נשמע מעט מאוד (0.17%). זהו מספר סוכני ה-FBI העוסקים בתחום, אבל יש להם הישגים לגמרי לא רעים. הסוד? שיתוף פעולה בינלאומי נרחב.
המאבק בשחיתות תמיד תפס את המקום הראשון בסדר העדיפויות של הבולשת הפדראלית, משום שהשחיתות גורמת לחוסר אמון בממשלה - על כל התוצאות החברתיות הקשות הנובעות מכך. אבל התפיסה שיש לנהל בנפרד את המאבק בשחיתות הבינלאומית הפכה לנחלת ה-FBI רק ב-2008, וזה התחיל ממשהו שהיה קשור במקור לארה"ב עצמה: חוזי השיקום העצומים בעירק ובאפגניסטן. עד מהרה התגלו שם מקרים של שחיתות, בהם טיפלה הבולשת יחד עם המשטרה הצבאית המוצבת במדינות אלו. המסקנה הייתה שצריך מחלקה שתתמחה בנושא.
במקביל, חלחלה במדינות מפותחות רבות התובנה שמדובר בבעיה חוצת גבולות המצריכה טיפול שונה מזה הניתן לשחיתות מקומית. גם מדינות אלו החלו לחוקק ולאכוף חוקים נגד מתן שוחד בידי אזרחיהן מחוץ לגבולותיהן לעובדי ציבור זרים.
משימה נוספת שהוטלה על ה-FBI הייתה להתמודד עם הלבנות הון של אזרחים זרים המבוצעות בארה"ב. למשל: מלזיה. המדינה האסיאתית קיבלה סיוע חוץ ב-7 מיליארד דולר, והחוקרים האמריקניים טוענים שחלק ניכר ממנו שימש למטרות מושחתות ולאחר מכן הולבנו הכספים בארה"ב. התוצאה: ה-FBI תפס 1.6 מיליארד דולר שהוחזקו בבנקים, בנדל"ן ובחברות קש.
בכלל, אומרים בבולשת, קיימת מגמה של הלבנות הון סובבות עולם, משום שכך קשה יותר לתפוס את הכסף. המלבינים מניחים - ובצדק, למרבה הצער - ששיתוף הפעולה הבינלאומי במאבק בשחיתות הוא מועט יחסית, ולכן גם הסיכוי שייתפסו הוא נמוך יותר אם הכסף יעבור דרך יותר ממדינה אחת.
תפקיד שלישי של היחידה: פעילות נגד קרטלים בינלאומיים. כאן תחום השיפוט שלה שונה: הסוכנים יטפלו במי שפוגע בלקוח האמריקני, ולא במי שפועל בארה"ב אך פוגע בלקוחות בחו"ל. זירת הפעילות העיקרית היא תיאומים אסורים של הצעות במכרזים, שמשמעותן כמובן קבלת יותר כספים מקופת המיסים האמריקנית והוצאת יותר כיסו מלקוחו של האזרח האמריקני.