בשנים האחרונות מוביל משרד החינוך רפורמה מרחיקת לכת בהוראת עברית בכיתות א', שהציבור אנו מודע לה. במסגרת רפורמה זו במקום להתמקד בהוראת הקריאה והכתיבה, מחייבים את מורות כיתה א' ללמד את הילדים שעדיין לא יודעים לקרוא, יצירות ספרות, קטעי מידע וטקסטים מסוגים שונים ולשוחח על מה שהמורה הקריאה להם.
אם בעבר שליטה בקריאה, בכתיבה ובהבנת הנקרא נחשבה להישג המרכזי של הלומדים בכיתות א', מציבה הרפורמה בפני המורות לעברית טבלת הישגים חדשה שבמסגרתה צריך ללמד את ילדי כיתה א' לדבר כהלכה, להקשיב כהלכה, להכיר 5 יוצרים לפחות (בכיתה ב' 10 יוצרים והמספר עולה ככל שעולים בגיל) וכחלק משלל המשימות גם ללמד לקרוא ולכתוב.
מכיוון שמספר השעות המוקדשות ללימוד עברית לא גדל, מאלצות מורות כיתות א' לחלק את זמנן בין הוראת קריאה וכתיבה, להוראת ספרות וטקסטים אחרים. ילדים שזה עתה למדו "שלום כיתה א'", שומעים את המורה קוראת שיר של ביאליק או של
יהודה אטלס. ואחר כך, לפחות לפי ההוראות במדריך למורה, הם צריכים לדעת לשוחח על השיר בצורה תרבותית.
במסגרת רפורמת העברית, מיומנויות הקריאה והכתיבה בכיתות א' נלמדות בחטף. אם בעבר הוקדשו להוראת קריאה וכתיבה בכיתות א' 10 שעות שבועיות, היום המספר ירד לשש שעות ואילו ארבע השעות שנותרו מוקדשות ללימוד ספרות וטקסטים אחרים כאשר לכולם ברור שהשיעור מתנהל כך שהמורה קוראת והילדים מקשיבים, לא קוראים בעצמם.
שם התוכנית במסגרתה לומדים כיום ילדי ישראל לקרוא ולכתוב הוא "עברית - שפה, ספרות ותרבות" והיא נסמכת על תוכנית-אב שנהגתה בשנת תשס"ג, היינו לפני כחמש עשרה שנה, על-ידי ועדה שהובילו אותה דמויות שזוהו אז עם הגישה של "השפה כמכלול".
מעטים זוכרים את הרעש שקם סביב גישת "השפה כמכלול" שנבדקה בארה"ב ונמצאה כמכשילה את תהליך רכישת הקריאה. ועדה ישראלית שהגיעה למסקנות דומות, כפתה על משרד החינוך לשנות את הגישה ואת ספרי הלימוד להוראת הקריאה.
חסידי השפה כמכלול הורידו ראש. התוכנית "עברית - שפה ספרות ותרבות" שיזמו הוכנסה להקפאה, הם ביצעו את מה שוועדת הקריאה דרשה מהם לעשות, אבל לא את השקפותיהם. זו כנראה הסיבה האמיתית לכך שהתוכנית "עברית - שפה ספרות ותרבות" שמשקפת תפישות אופייניות ל"שפה כמכלול" הוכנסה למערכת החינוך עשור לאחר כתיבתה, כאשר לפני כן שוב נדרשו כותבי ספרי הלימוד לכיתות א לכתוב מחדש את הספרים ולשבץ בהם יצירות ספרות, וטקסטים מסוגים שונים במקביל להוראת הקריאה.
יובהר: הגישה העקרונית המאפיינת את מאמיני "השפה כמכלול" היא שהפגשת תלמידים עם יצירות ספרות וטקסטים מסוגים שונים מקדמת את רכישת הקריאה בכיתות א' ולכן אין צורך בהוראת קריאה שיטתית, עקבית ויעילה כדי לגרום להם לדעת לקרוא.
הכישלון כבר ניכר בשטח את תוצאות רפורמת העברית כבר אפשר לראות בשטח. מנהלים ומורים מדווחים שבשנים האחרונות כמות התלמידים בכיתות ב' וג' שאינם יודעים לקרוא וכתוב גדלה בצורה מבהילה ומורות החינוך המיוחד מדווחת שרבים מהתלמידים מופנים אליהן בגלל שאינם יודעים לקרוא. לילדים אלה אין מה לעשות בכיתה, הם מפריעים, נזרקים החוצה והופכים להיות "בעיות התנהגותיות".
כישלון רפורמת הקריאה לא מגיע לידיעת הציבור. כמו שבעבר הציבור לר היה מודע לכישלון "השפה כמכלול" והוא נחשף רק על-ידי חוקרים, כך היום כישלון תוכנית הרפורמה בעברית אינו מגיע לידיעת הציבור.
מורים ומנהלים לא צועקים כי אינם רוצים להודות בכישלון וההורים שותקים כי הם חושבים שהבעיה היא לא בתוכנית ובגישה להוראה, אלא בילדיהם. העשירים בהם לוקחים מורים פרטיים, שילמדו את ילדיהם לקרוא.
