מותר לצאת מתוך הנחה שבסופו של דבר יהיה כתב אישום נגד
בנימין נתניהו; השאלה הגדולה היא מה ייטען בו. הנחת היסוד שלי מתבססת על העובדה, שאפילו לפי גרסתו של נתניהו עצמו – הוא עבר לכל הפחות על חוק המתנות, בכך שקיבל סיגרים ושמפניה מ
ארנון מילצ'ן ולא דיווח עליהם. אך האם מעשיו הגיעו עד כדי קבלת שוחד, או לפחות עד כדי מרמה והפרת אמונים?
חוק המתנות הוא אומנם בעל היבטים פליליים, אבל במהותו הוא טכני-מינהלי. אם זה כל מה שיישאר מהתיק, נתניהו יעשה בחוכמה אם יודה וישלם קנס. איש לא יטען שמדובר בעבירה שיש עימה קלון, כך שלפחות מבחינה משפטית – לא ניתן יהיה לדרוש ממנו להתפטר. השאלה הציבורית – האם ראוי שאדם תאב בצע ובעל שיקול דעת לקוי יהיה ראש ה
ממשלה – היא אחרת ותוכרע על-פי אינטרסים פוליטיים של
משה כחלון,
אביגדור ליברמן ו
נפתלי בנט. מכל מקום, כרגע האפשרות הזאת נראית קלושה עד חסרת סיכוי; המשטרה אפילו לא הזכירה את חוק המתנות בסיכום שלה.
בקצה השני של הסקאלה מצויה עבירת השוחד. על פניו, נתניהו ביצע אותה – ולכן עליו מוטל הנטל להוכיח את ההפך. הפסיקה קבעה חזקה לפיה מתת לעובד ציבור או נבחר ציבור, כאשר אין המדובר במשהו סביר בנסיבות חברתיות-משפחתיות שגרתיות, הוא תמורת פעולה הקשורה במילוי תפקידו. אם אכן מדובר במיליון שקל, כפי שטוענת המשטרה, אלו ודאי לא מתנות בין חברים. ההסתרה של המתנות הללו פועלת עוד יותר לרעתו של נתניהו, שאינו יכול לטעון שהוא חסר ניסיון, טיפש או נעדר יועצים.
שימו לב: לא צריך להוכיח שנתניהו העניק משהו בתמורה; עצם קבלת המתנות – היא היוצרת את עבירת השוחד. גם לא צריך להוכיח שמילצ'ן התכוון לתת שוחד; עצם הנתינה – היא העבירה. כעת על נתניהו להוכיח שהכל נעשה מתוך חברות ארוכת שנים, וזה לא יהיה קל – במיוחד כאשר לטענת המשטרה הוא פעל בצורה ממשית לטובתו של מילצ'ן.
יש שופטים שיאמרו שבכלל לא צריך לראות תמורה, אלא די במתן המתת; זו הייתה גישתו של
דוד רוזן בתיק
הולילנד. שופטים אחרים יבקשו לראות את התמורה כחיזוק לטענה שמדובר בשוחד, וכאן יהיה צורך להוכיח קשר בין המתנות לבין ארבעת מסלולי הסיוע שמנתה המשטרה. סביר להניח שאביחי מנדלבליט ייצא מתוך נקודת הנחה שיהיה על התביעה להתמודד עם שופט מהסוג השני, ושתוכל להוכיח מה עבר בראשו של נתניהו כאשר פעל בצורה הנטענת. לא קל, אבל אפשרי – אך כאמור גם לא חיוני כדי לבסס עבירת שוחד. בכל מקרה, נתניהו לא ישרוד כתב אישום על שוחד.
עבירת המרמה והפרת האמונים נמצאת באמצע. עצם העובדה שנתניהו עסק בתפקידיו הממלכתיים בעניינים הנוגעים למילצ'ן ולא דיווח על החברות ובוודאי שלא דיווח על המתנות – היא היוצרת עבירה זו. לא משנה האם מניעיו היו זכים וטהורים; אסור היה לו לעסוק בעניינים כאלו בלי היתר משפטי מפורש, שמן הסתם היה כולל הסדר למניעת
ניגוד עניינים. כמו בנושא המתנות, גם כאן לכאורה גרסתו של נתניהו עצמו – כולל דבריו הפומביים לאחר פרסום הודעת המשטרה – מפלילה אותו. האם יוכל להמשיך לכהן כראש ממשלה עם כתב אישום כזה? ספק.
הפרק הנוגע לנוני
מוזס קל יותר, אולי אפילו קל בהרבה, מבחינתו של נתניהו. יש קושי אמיתי לטעון שהוא דיבר ברצינות על שוחד, כאשר הוא יודע שהשיחות מוקלטות; ונגיד שהצעת השוחד עלתה במפתיע – מדוע לא הורה ל
ארי הרו להשמיד את ההקלטות? יש קושי גדול לטעון שנתניהו קידם את חוק
ישראל היום, כאשר העובדות הידועות לכל הן הפוכות. נתניהו גם צודק בתהייתו, מדוע לא נחקרו עשרות שרים וחברי כנסת בעבר ובהווה, אשר חתמו על החוק והצביעו בעדו, כאשר במקביל הם מקבלים תקשורת מלטפת מ
ידיעות אחרונות. ההימור שלי: הפרק הזה יפול בשימוע.
מצבו של מוזס בפרשה זו קשה הרבה יותר. הוא יתקשה לטעון שרק העמיד פנים, כאשר הכל יודעים מהם האינטרסים שלו ושהוא עמד מאחורי חוק ישראל היום. מאחר שעבירת השוחד אינה מצריכה דו-צדדיות – אפשר להעמיד לדין רק את המציע או רק את המקבל – מוזס בבעיה חמורה.