1. איש לא אוהב לקרוא או לשמוע את שמו בהקשרים שליליים. הכל אוהבים לקרוא ולשמוע את שמותיהם בהקשרים חיוביים. הכלל האנושי הזה מועצם פי כמה כאשר מדובר בפוליטיקאים, שגם יש להם אגו גדול וגם חייבים לקבל תמיכה ציבורית כדי לשרוד. לכן, לחצים של פוליטיקאים ומקורביהם על עיתונאים, עורכים ומו"לים הם חלק בלתי נפרד מהעבודה בתקשורת. במובן מסוים, אם לא לוחצים עליך - סימן שלא מחשיבים אותך.
אם כל מה שעשו אנשיו של
בנימין נתניהו היה לפנות לאנשי וואלה ניוז ואפילו לבעלי האתר - זה עדיין חלק מהמשחק הלגיטימי. ברור שלפנייה של לשכת ראש הממשלה יש הרבה יותר משקל מאשר לפנייה שלכם ושלי, אך צריך לדעת לעמוד גם מול פניות שכאלו. השאלה הגדולה בפרשה 4000 היא, האם הלחצים הללו חרגו מגדר המותר והאם הובטחה או ניתנה תמורה בעד היענות לפניות שכאלו. אם זה מה שקרה - אנחנו מצויים במחוזות השוחד.
2. זוכרים את העובדות הזרות של
אהוד ברק ו
יהודה וינשטיין? הם טענו שלא ידעו כלום ויצאו פטורים. זה היה מגוחך. האם נתניהו יוכל לטעון שלא ידע מה עושה ניר חפץ ומה עושים מקורבים אחרים שלו? אנחנו לא מדברים על פרשת כלי השיט, בה באמת ייתכן שדוד שמרון ויצחק מולכו רק ניצלו את קרבתם לנתניהו כדי למכור את מרכולתם. כאן אנחנו מדברים על משהו שנוגע אישית לבני הזוג נתניהו, שחשוב מאוד לבני הזוג נתניהו, שמעורב בו לכאורה הדובר האישי של בני הזוג נתניהו.
נניח שחפץ ואחרים פעלו על דעת עצמם, ואז אנחנו חוזרים לסעיף הראשון. כל עוד מקורבי נתניהו ואפילו שליחיו ביקשו, לחצו, דרשו - זה בסדר. אבל האם מתישהו מישהו אמר משהו כמו "כדאי לכם"? משהו כמו "גם לכם יש אינטרסים"? משהו כמו "תזכרו שביבי הוא גם שר התקשורת"? אמירות כאלו לבדן הופכות את העסק לפלילי. ומובן שאם נתניהו אכן פעל ואכן התערב - הוא שקוע עמוק בבוץ.
3. מצד אחד, הוכחת היסוד הפלילי בפרשה 4000 עשויה להיות קלה יחסית. אם יש עדים מבפנים - הדברים די ברורים. אם יש דוא"ל, מסרונים, הקלטות - הראיות מתחזקות. מצד שני, יש פה נושאים מקצועיים סבוכים ועתירי שחקנים. זה לא כמו שיחות ביבי-נוני, בהן ברור מה כל צד רוצה ומה כל צד יכול לתת. אם מדובר למשל על שימוש של מתחרים בתשתית של בזק, יש כאן גם את הוט ו
פטריק דרהי רב-העוצמה, יש שאלות של אסדרה, יש שאלות טכניות וטכנולוגיות, יש זכיונות ורשיונות, ומן הסתם יש גם דעות מקצועיות ומשפטיות שונות. אין כאן פתרון בית ספר ואפשר להצדיק כל החלטה בכל כיוון.
לצד זאת יש לזכור, כי העבירות העיקריות בהן מדובר - שוחד ומרמה והפרת אמונים - אינן תוצאתיות אלא התנהגותיות. די בהעברת הכסף כדי ליצור חזקה של שוחד אותה יש להפריך. די בעיסוק של נתניהו בענייניו של
שאול אלוביץ כדי ליצור מרמה והפרת אמונים. אבל אם ניתן להוכיח מתת ותמורה, אם ניתן להראות שהיו פעולות של ממש - זהו חיזוק רציני מאוד לראיות. החוקרים והפרקליטות יצטרכו לבחון היטב מי עשה מה ומתי, כדי לענות על השאלה "למה".
4. אלו ראיות יש לחוקרים? אנחנו לא יודעים ויש המון הדלפות והשערות, חלקן מגמתיות. בנקודה זו (20.2.18 בשעה 09:30 בבוקר) אני מעריך שאין עד מדינה, משום שכאשר יש כזה - ממהרת המשטרה לבקש ולקבל צו איסור פרסום, וטרם קיבלנו צו שכזה. אבל לא אתפלא אם בשלב מסוים כן יהיה עד מדינה. דומה שייחוס עבירות שוחד לכל המעורבים, כולל מי שנראים כזוטרים יותר, נועד לשמש ככלי מיקוח במו"מ אפשרי על הפיכת מי מהם לעד מדינה. וכבר למדנו, שגם אנשים נאמנים ביותר חושבים בסופו של יום על עצמם כאשר הם מריחים את ריח הליזול (ע"ע
שולה זקן ו
ארי הרו).
5. הזכרנו את השיחות בין נתניהו לבין נוני מוזס. כפי שכבר כתבתי, על פניו - מצבו של מו"ל
ידיעות אחרונות חמור בהרבה מזה של ראש הממשלה. נתניהו הקליט את השיחות והיה יכול להשמיד את ההקלטות, אך לא עשה זאת - ויש כאן ראיה משמעותית לטענתו לפיה העמיד פנים. פרשת בזק אינה משנה את המארג הראייתי הזה, אך יכולה להוות סוג של תימוכין: עדות שיטה. אם נתניהו היה מוכן - לכאורה - לתת הקלות והטבות תמורת סיקור חיובי בוואלה, אולי היה מוכן לתת תמורה גם לידיעות אחרונות.
6. יש עוד דבר משותף לוואלה ולידיעות אחרונות: הם מפעילים את אתרי החדשות החשובים ביותר בארץ. נכון, לנתניהו יש את
ישראל היום, אבל למרות תפוצתו הגבוהה - הוא אינו עיתון משפיע, ואתר האינטרנט שלו אינו מורגש. לעומת זאת, וואלה ו-ynet הם האתרים הנצפים ביותר וגם כאלו שאין להם הטיה פוליטית ואידיאולוגית ברורה. זה מסביר מדוע נתניהו - או לפחות אנשיו - השקיעו מאמצים כה רבים מול וואלה.
7. אבל למה בכלל צריך נתניהו להשפיע על התקשורת? הרי הוא נבחר שוב ושוב למרות תקשורת עוינת, שחלקים ניכרים ממנה ירדפו אותו (ואת משפחתו) בלי שום קשר למעשיו. יש לזה תשובה כפולה. האחת: מי יודע מה היה כוחו האלקטורלי של נתניהו אם התקשורת ככלל הייתה רק אוביקטיבית כלפיו. השנייה: התקשורת משפיעה באווירה היום-יומית, שותפיו ויריביו של נתניהו רואים את הלך הרוח שהיא משדרת, וגם נתניהו הוא בן אדם שמעדיף שייאמרו עליו דברים טובים.
יש מי שיציג כדוגמה את
דונלד טראמפ, שנבחר למרות העוינות המופגנת כלפיו מצד כמעט כל התקשורת האמריקנית. הדוגמה הזאת אינה נכונה, משתי סיבות. ראשית, בפרשת בזק מדובר על כמה שנים אחורה, לפני שטראמפ יצר את המודל של ציוצי טוויטר תוקפניים וגסים מעל ראשה של התקשורת הממוסדת. שנית, פה זה לא ארה"ב. יש כאן תרבות פוליטית ותקשורתית שונה לחלוטין, מדובר על 8.5 מיליון במדינונת קטנטנה ולא על 320 מיליון בין שני אוקיינוסים.
