המוזיקה הקטנה של בלונדל מרעידה את נימי נשמתי, גורמת לי הנאה וכאב, מעוררת בי עניין - קראתי בינתיים עוד כמה ספרים שלו, שכולם מנגנים באותם טונים (למעט, חייבת להודות, פה ושם, קטעי מילוי בנליים שמפאת הנושא בלתי אפשרי להתחמק מהם).
למרות שהספר כתוב לכאורה בפשטות ונקרא במהירות, רעיונותיו עמוקים ומעוררים מחשבות אינסופיות, תהיות ושאלות. אירועים העלולים להיראות מקריים בקריאה מהירה, כמו היסחפות סירתו של פיליפ הצעיר בזרם או קן הנמלים המעופפות שהשתלט על ביתה של ססיל בהיותה כבר אם, עמוסים למעשה במשמעות סמלית.
ססיל שהייתה כנמלה קטנה ונרמסת בצעירותה צימחה כנפיים בעוד שפיליפ המבטיח נסחף בזרם, שקע בבוץ וכמעט מת. אך האם היו ססיל ופיליפ, בצעירותם, זו כה רגילה וזה כה מזהיר? יש להדגיש שדמותם של הגיבורים הרבה יותר מורכבת ממה שנראה במבט ראשון. חוסנה השורשי של ססיל ונקודות התורפה של פיליפ יפותחו אט אט במהלך הרומן.
מי בעצם הכוכב? מתייה, חבר של פיליפ, שחלם להיות שחקן והפך להיות מגיש מפורסם של שעשועון טלוויזיה פופולרי? ססיל רצתה מאוד שאביה ילמד אותה את שמות הכוכבים בילדותה. מערכות דימויים - נמלים, היסחפות בזרם, כוכבים - מאגדות, בלי משים, את חלקי הרומן ודורשות קריאה קשובה.
שם בית הקפה ליד בית ילדותה של ססיל, שלושת החברים, כמו מסדר בשלישיות שונות את גיבורי הרומן, שיש ביניהם יריבויות והזדהויות, קווי דמיון והבדלים. כל הניואנסים הללו, המרכיבים את עושרו ועומקו של הרומן, יוחמצו בקריאה מהירה.
שני מונולוגים פנימיים, האחד של ססיל והשני של פיליפ, שזורים זה בזה ומרכיבים את הרומן, שבסופו, בפרק האחרון, נוטל המחבר, אדם שלישי, את רשות הדיבור ופותר את עלילתו באופן לא צפוי, לאחר שהצליח ליצור מתח: ידברו לא ידברו? ימשיכו להיפגש לא ימשיכו להיפגש?
הספר מאופיין באחדות המקום, הזמן והעלילה - נסיעה ברכבת היוצאת בשעה שש ארבעים ואחת מטרואה ומגיעה שעה וחצי מאוחר יותר לפריז. אך בעוד שהרכבת נוסעת במסילתה במסלולה הקבוע מראש, מחשבותיהם של הגיבורים נודדות לא רק בכיוון ההפוך, לעבר טרואה, אלא גם בלי סדר ברור.
הרהוריהם עושים קפיצות בתוך מנהרת הזמן מילדותם אל פגישתם, אל נישואיהם עם בני-זוג אחרים, אל ילדיהם, אל חבריהם, אל אירועי חייהם המקצועיים, וחוזר חלילה. הקבלות נערכות בין תקופות שונות בחייהם. היגיון ההקשרים האסוציאטיביים מושפע לעיתים קרובות מתנוחותיהם של הגיבורים היושבים זה ליד זה ברכבת.
ססיל, אישה כמעט בת 50, המצמידה פניה לזכוכית חלון הרכבת מזכירה את ססיל בת ה-20 שהביטה בנוף דרך חלון האוטובוס הדו קומתי בלונדון. פיליפ השחוח, המוזנח והרפוי מזכיר את הנער המושך והשרירי שהיה בשעתו.
הרכבת ברומן משמשת כחממה להבקעתם של הגיבורים ולתיאור עולמו של הסופר. בספריו של בלונדל התנועה מתרחשת תמיד מהדומם, החפץ, אל האדם, האנוש, ולא להפך. הרכבת מובילה אל הגיבורים ומציירת את קווי מתארם ותוכם. כל אחד מהם חושב על הדרך שעשה עד-כה, מעריך אותה ללא הנחות ונותן לה ולעצמו ציונים. שעה וחצי של נסיעה מסכמת ומצופפת בתוכה כמעט 50 שנות חיים. שני הגיבורים מעדיפים להרהר בסרט חייהם במקום לשקוע באיזה רומן על חיים של אחרים, כמנהג נוסעים רבים. עם זאת, זמן הנסיעה כמו חורג מנתיבו הרגיל של הזמן, בבחינת זמן שהינו מעין סטייה מצירו, כדי לקבל איכות מיוחדת.
ולא רק רכבות ממלאות את הרומן. כלי תחבורה שונים אחרים מוזכרים בו, אופניים, קטנועים, מכונית, אוטובוסים, מטוסים. כלי התחבורה צובעים את תקופות ההיסטוריה בהן חיים הגיבורים והוריהם ומתעכבים על תמורותיהן. כלי התחבורה בבעלותם של הגיבורים משקפים גם את מעמדם, את מצבם הכלכלי, את שלבי חייהם ואת אופיים. ומעבר למשמעות ההיסטורית, הסוציולוגית והפסיכולוגית, כלי התחבורה ברומן של בלונדל משמש כמטפורה פילוסופית לחציית החיים עצמם המהווים מסע שחייה, צליחה מלידה אל מוות.
וכך אומר לעצמו פיליפ בסוף הספר, כשהוא גומר אומר לפנות אל ססיל בכל זאת כדי לא להחמיץ את הסיכוי לתיקון: אני לא יכול לתת לזה לחמוק. אני מביט בשנים שלפנַי - פסי רכבת שנמתחים עד הכניסה לתחנה. אנשים נקרים על דרכי ונמחקים. נשארת רק הפסולת שהם משאירים מאחוריהם, שאריות של ארוחות צהריים משותפות, מפגשי קפה חטופים, שבבי שיחה, לחשושים. (עמ' 151).
יש לציין, כמו-כן, שאביו של פיליפ, שעבד בחברת הרכבות, נפטר מהתקף לב במסדרונות המטרו ופיליפ עצמו כמעט איבד את חייו במהלך שיט בסירה.
הנסיעה ללונדון, אירוע משותף בחייהם של ססיל ופיליפ, קבעה את גורלם שסטה מנתיבו באופן בלתי צפוי, פרדוקסלי, בנקודה זו. המושפלת לימדה לקח את המשפיל, לא בזמן אמת, שנים רבות לאחר ההשפלה. ססיל שהייתה בחורה לא בולטת וחסרת חן הפכה ליזמית מצליחה ומושכת.
פיליפ, החתיך האולטימטיבי, הפך ללוזר גרוש, מוכר טלוויזיות בחנות כלבו. תהפוכות החיים והיפוכי גורלות הוא נושא העובר כחוט השני לכל אורך הספר. במהלך חייו של אדם שום דבר לא עומד וקבוע. הכל עלול להשתנות, לכאן או לכאן. ואם כבר לבד, אז שיהיה בתנועה. מקום כלי התחבורה ברומן מדגיש את התנועתיות המתמדת של חיי גיבוריו. בנסיעה משותפת ללונדון השתנה גורלם של שני הגיבורים שנסעו ביחד וחזרו לבד.
בנסיעה לפריז ישתנה גורלם, בהיפוך, פעם נוספת. דומה ששני הגיבורים שנפרדו לפני 27 שנים בלונדון, ימשיכו את הסיפור בנקודה שבה הופסק ויתקנוהו.
נושא חשוב אחר בספר הוא מקום הולדתו ושורשיו של אדם. גיבורי הספר הראשיים, שלא מתנתקים מעברם, מטפחים אליו יחס דו-משמעי. ססיל השתנתה מאוד לטובה, אך קווי אופי והתנהגות מהילדות ומהנערות, דבקים בה בלי שתוכל להשתחרר מהם.
עלייתה בסולם המעמדות לא מתירה את קשריה עם ההורים ומקום הולדתה, למרות הזכרונות הלא נעימים. וכך גם פיליפ שרואה בתקופה מסוימת בחייו באמו של מתייה, חברו הטוב, תחליף לאמו האמיתית, הלא משפחתית. הצורך לדבוק בעבר, גורם לו לבקר את אמו של מתייה ולשאוב עידוד ואושר מהקשר עם ממלאת המקום. וקריסטין, גרושתו של פיליפ, נישאה מחדש לאהבת נעוריה.
בשורה התחתונה: אל תחמיצו את הרכבת היוצאת בשעה 6:41 מטרואה לפריז!!! מהרגע שתעלו עליה, מובטח לכם שלא תרצו לרדת לפני סיום הנסיעה.
