השופטת: הרשמת הבכירה שרונה צור-גינור, בית משפט השלום בנצרת

המועד: יום שלישי, 5.12.17, שעה 10:00

הנושא: דיון מקדמי

"אתם הייתם בעלי הרכב, אני מבינה שהוא נמכר. מה עושים עכשיו שהרכב נמכר, זו השאלה" - פותחת הרשמת הבכירה שרונה צור-גינור, ישר לעניין. היא מבררת עוד כמה פרטים עם בא-כוח התובע, שומעת את בא-כוח הנתבעת והלה מציע למנות מומחה מטעם בית המשפט לבחינת ירידת ערך הרכבת. צור-גינור עושה פרצוף של פקפוק וממשיכה לברר עם בא-כוח התובע: "מתי הרכב נמכר? לא שילמתם על התיקונים, נכון?". עורכי הדין מתווכחים וצור-גינור מתערבת: "אולי נעשה רק בסדר? באיזה תאריך הוא קיבל את האוטו? מתי היו התיקונים? נעשה איזשהו תרשים. והוא נמכר מתי? יש איזושהי ירידת ערך שנובעת מההתיישנות, נכון? בואו נראה מתי הוא נכנס למוסך?". בהמשך פונה צור-גינור ישירות לבעלי המוסך הנתבע, אומנם בלי להזהיר אותו, אבל מדובר בדיון מקדמי והיא פועלת נכון כדי למקד את המחלוקות: "אני רואה שהיה תאריך אחד שהוא הגיע אליכם בגרר, כי הוא לא הניע". עורכי הדין שוב מתווכחים וצור-גינור שוב מתערבת: "לא, לא, די, די, זה לא פה. התובע צריך להוכיח את התביעה, וזו בעיה שהגשתם את התביעה אחרי שמכרתם את הרכב". כעת, לאחר שלמדה היטב את החומר, שמעה את הצדדים וחידדה את הנקודות שבמחלוקת, יכולה צור-גינור להגיש הצעה: "לצורכי פשרה, גם אם אין ירידת ערך, היו כמה פעמים שהיו תקלות. אולי יש מקום לפיצוי על עוגמת נפש, אבל זה קטן מאוד, סוג של ערכי מטרד. ככל שתעמדו על התביעה - תצטרכו להוכיח, וזה עניין של מומחיות. הנטל עליכם. יש בעיה כשהרכב לא זמין [לבדיקה מטעם הנתבעות]. אין פה יותר מדי, כי הרכב היה במוסך. אני לא יודעת להגיד אם זה גורם לירידת ערך; אפשר למנות שמאי שיגיד את זה. 6,000-5,000 שקל - אלו הסכומים לצורכי פשרה".

"רכב חדש שצריך להגיע למוסך"

התובע מבקש למנות מומחה וצור-גינור משיבה: "אולי היה מקום לפנות [למומחה] לפני שמוכרים את הרכב. תשקלו את מה שהצעתי". בא-כוח הנתבעת מוכן להותיר את הפיצוי לשיקול דעת בית המשפט וצור-גינור חוזרת: "אמרתי לכם את סדר הגודל". היא חוזרת לבא כוח התובע: "התיקון הגדול בוצע חודשיים אחרי זה, כשהוא בא על גרר. גם בנקודת מוצא שבעלת הרכב החליטה למכור אותו במחיר שמכרה אותו מהשיקולים שלה - הנתבעות טוענות על סמך הדוחות שלהן. להם אין עכשיו אפשרות לבדוק את הרכב, זו בעיה. "אם אנחנו מגיעים למינוי מומחה - אפשר לתת לו את חוות הדעת שלכם [התובעים], והמוסך יתן את כל המסמכים שלו. לחלופין נתתי לכם הצעה ששמעתם אותה. מן הסתם, אדם שקונה רכב חדש וצריך להגיע למוסך - יש פה עוגמת נפש ובזבוז זמן". אבל בעוד בא-כוח הנתבעת מוכן לשפר את ההצעה ולמנות מומחה, בא-כוח התובע דוחה מיד את ההצעה. צור-גינור לא מתעקשת ופונה לבא כוח הנתבעת: "אתם רוצים להגיש חוות דעת ונקבע עוד ישיבה מקדמית ונראה אם נמנה מומחה? אני רוצה שגם תגישו תצהירים, חברים. תנסו אולי להגיע להסכמה לגבי זהות המומחה". היא מכניסה לפרוטוקול שניתנה הצעה שלא התקבלה, מקציבה 45 יום להגשת תצהירים וחוות דעת, ומציינת ש"יש להביא בחשבון את העובדה שהרכב נמכר לפני הגשת התביעה". הישיבה הבאה תתקיים ב-7.3.18, סוגרת צור-גינור דיון יעיל של חצי שעה.

"אנחנו שלוש דקות איחור"

חזרתי לאולם ב-11:30 וצור-גינור רוצה להתחיל בדיוק בזמן: "הוא יכול להגיע? מישהו יודע? אנחנו שלוש דקות איחור". הצדדים יוצאים מהאולם, עורכי הדין מדברים שלא לפרוטוקול וצור-גינור מקשיבה בתשומת לב תוך בירור פרטים. אנחנו עוסקים בתאונת שרשרת. "מבחינת המוקדים, מה החלוקה של הנזק? התיק [במשטרה] נסגר? אז למה יש קושי לקבל אותו?". צור-גינור פונה לבא כוח הנתבעים: "אני לא מבינה, יש לכם חוות דעת שמאי בתיק?". עורכי הדין מתווכחים ונכנסים זה לדברי זה, צור-גינור מאפשרת זאת זמן קצר ואז שוב שואלת את בא-כוח התובעים: "איך אצלך חלוקת הנזק מבחינת מוקדים? הרכב הראשון תבע אתכם? משהו אני לא מבינה: איך הגעתם ל-26 אלף? זו טעות". בא-כוח התובעים מסביר, אבל צור-גינור לא משתכנעת: "זה יותר נמוך, הנזק. הנזק שלו מקדימה יותר נמוך מהנזק שלו מאחורה. הנזק מאחורה גדול בערך פי 1.5. אפשר לעשות איזשהו שקלול. צריך להוריד איך זה בחלוקה מבחינת הרכב. להוריד נגיד 2,000 שקל בגלל האפשרות שאתה אחראי לנזק הקדמי. זה 12, מזה אני מורידה משהו על המוקד. הצעה סדר גודל של 12-11.5". עורכי הדין יוצאים לדבר עם לקוחותיהם, צור-גינור נותנת תוקף של פסק דין להסכמה בתיק אחר, בא-כוח התובעים חוזר והיא מבקשת שיקרא לעמיתו: "תוכל לומר לו שאני לא יכולה להמתין יותר? אני לא אוכל לשמוע את התיק, יש לי עוד דיונים, כבר חצי שעה אחרי התחלת הדיון". הצדדים מגיעים להסכמה על פיצוי של 11,500 שקל, וצור-גינור מכתיבה בעצמה את פסק הדין תוך הקפדה על הפרטים והנהלים: "מה עם ההודעה לצד ג'?" - בא-כוח התובע מבקש לקבל פסק דין בהעדר. צור-גינור: "אבל אין לך אישור מסירה, נכון?" - דווקא יש. "אבל אתה רוצה להמציא?" - אכן. באותה רוח היא מקפידה לכתוב שהנתבעים ישלמו את סכום הפשרה ביחד ולחוד, וכאשר הקלדנית תופסת את מקומה - צור-גינור שמה לב לפרטים.

השורה התחתונה: ניהול טוב מאוד של ההליך המקדמי. הטוב ביותר הוא כמובן להשיג פשרה, כפי שהיא עשתה בהליך השני (וגם בתיק שהיה ביניהם, כאשר הצדדים נכנסו להודיע על הסכמתם); אבל גם חידוד גדרי המחלוקת ומעבר לשלב ההוכחות הוא ניצול נכון של הזמן. היה ראוי להקפיד מעט יותר על התנהגות עורכי הדין ולא לאפשר להם לנהל ויכוחים כאילו אין שופט באולם.

יעילות: 9

מזג שיפוטי: 8