לא למשפט שדה

נקדים מסקנה לניתוח - אומר לעיתים בית המשפט העליון. גם פה נרשה לעצמנו לעשות זאת: רונית פוזננסקי-כץ צריכה להתפטר, אבל העלייהום עליה היה מוגזם ונבע מסיבה אחת ויחידה - בנימין נתניהו קשור לזה. אליעזר ריבלין המליץ להעמיד את פוזננסקי-כץ לדין משמעתי, אחרי שמצא שהיא עברה על כמה וכמה מן הכללים האתיים המחייבים את השופטים. הוא לא מצא ראיות למעשה פלילי כלשהו שלה. הכותרת שנתן לחוות דעתו - "סכלות ויוהרה" - היטיבה לסכם את הדברים: ליקויים משמעותיים בהתנהגות ואולי גם באופי, לא קנוניה ולא הטיית משפט. אבל אם נקרא את כותרות העיתונים ואתרי האינטרנט בימים האחרונים, אפשר לחשוב שפוזננזסקי-כץ רקמה החלטות מושחתות בחדרי חדרים, תפרה תיקים וקיבלה שוחד. זהו הרושם הברור שמצטייר מכותרות הענק - ו-90% ממילא קוראים רק כותרות. הרוב המוחלט של הציבור אינו יורד לפרטים, אינו מבין את ההבדל בין תיק מעצרים לכתב אישום, אין לו מושג כיצד מתנהלים דיוני מעצרים ואינו מבחין בין חוקר לתובע. אז מה הפלא, שממהרים לצעוק שאמון הציבור במערכת המשפט ספג מהלומה קשה ושזה יום הכיפורים של המערכת ומה לא. למה כל זה קרה? בגלל שמדובר בפרשה העוסקת במישרין בחשדות לשחיתות חמורה של בנימין נתניהו. אני לא מתכוון לצד הטכני - בלי הקשר לנתניהו לא היו דורון הרמן והצלם שלו באולם של פוזננסקי-כץ - אלא לצד המהותי. חבורת החסידים השוטים שסביב נתניהו מיהרה לעוט על המסרונים כמוצאת שלל רב: הנה, אמרנו לכם שהכל רקוב ושרק מחפשים את נתניהו. ואילו חבורת הציידים הלהוטים שמנגד הייתה חייבת להסכים שזה ממש לא בסדר, ואז לטעון שאין לזה שום קשר לראיות בתיק. כמו בכל דבר שנוגע לנתניהו, הוויכוח מתנהל בלי שום קשר לעובדות. כבר יצא לי לומר, שחסידי נתניהו ימצאו ק"ן טעמים לזכותו גם אם יורשע בריגול לטובת אירן, ומתנגדיו ימצאו ק"ן טעמים לגנותו גם אם יפתח תרופה לסרטן. זה בדיוק מה שקרה כאן. השאלה מה עשתה או לא עשתה פוזננסקי-כץ, השאלה האם עברה או לא עברה על הכללים והחוק - השאלות הללו שועבדו לחלוטין לנושא אחר לחלוטין: האם אתה בעד ביבי או נגדו. מאחר שבאמת קשה למצוא הצדקה כלשהי למעשיה של פוזננסקי-כץ, שני הצדדים הסכימו על כך שיש לגנותם והתחרו ביניהם מי יעשה זאת בצורה נחרצת, בוטה ומעליבה יותר. אבל מכאן נפרדו דרכיהם: תומכי ביבי רמזו ואפילו אמרו שאי-אפשר להאמין לאף אחד, מתנגדיו עשו הכל כדי להחזיר את האש אליו אחרי שחיסלו את פוזננסקי-כץ. עכשיו, באווירה הזאת, פוזננסקי-כץ אמורה לעמוד לדין משמעתי בפני שלושה או חמישה שופטים, מהם שניים או שלושה משופטי בית המשפט העליון. אין לה שום סיכוי לקבל דיון הוגן ודין צדק. הרי גם לשופטים ברור מה יקרה אם יסתפקו בפחות מהדחתה המיידית: יצלו אותם על המנגל עוד לפני יום העצמאות, יגידו שהם מגוננים על מישהי משלהם, יטענו שזו חונטה, יכריזו שהנה ההוכחה לכך שכל המערכת רקובה. ואיך יכולה איילת שקד לטפל בנושא בצורה אוביקטיבית, אחרי שמיהרה להביע זעזוע רק על סמך התמונות בערוץ 10? ואיך יכולה אסתר חיות לעסוק בפרשה, כאשר היא עצמה עשתה לכאורה דבר חמור לא פחות ואולי אף יותר, כאשר שמרה לעצמה את סיפור ניסיון השוחד להילה גרסטל? אמרתי מיד עם גילוי הפרשה, שפוזננסקי-כץ צריכה להתפטר בשל הפרת כללי האתיקה. כיוונתי לדעת גדולים, שכן כאמור גם ריבלין מצא שזוהי משמעות מעשיה. אסור היה לקפוץ מכאן למשפט שדה שסיומו בתלייה פומבית שלה בכיכר העיר. הסכלות והיוהרה פוסלים אותה מלהיות שופטת - לא פחות, אבל גם לא יותר. והעובדה שאתרע מזלה וההתנהגות הפסולה, המטופשת והילדותית הזו נחשפה בתיק נתניהו-בזק, אינה סיבה לשלול ממנה את זכויות היסוד שמגיעות לכל אדם, אפילו לשופטים.