השופטת: תמר נסים-שי, בית המשפט המחוזי בנצרת המועד: יום שלישי, 5.12.2017, שעה 10:30 הנושא: פשיטות רגל מה עושים בתיק פשיטת רגל כאשר החייבת נפטרה ובעלה נמצא בבית אבות? "בתיק הזה חשבתי שאין התייצבות אלא רק של המבקש. לא הבאתי בחשבון את אדוני", אומרת השופטת תמר נסים-שי לבא-כוחו של הבעל. "אין לו נכסים?" - אין, הצדדים ממליצים על ביטול ההליך ונסים-שי צוחקת: "ממש מפתיע".
נסים-שי מתחילה להכתיב: "החייבת נלקחה לבית עולמה טרם מתן צו הכינוס ולפיכך בקשתה נמחקת. אשר לחייב, הכרזה טרם הייתה". היא פונה לנציג הבעל: "יש להם ילדים? אתה לא יודע עליהם כלום? מי פנה אליך? העמותה? יפה מאוד", היא משבחת אותו על התגייסותו וחוזרת להכתיב תוך שימוש בנוסח מוכן מראש. "תוסיפי רק למעלה: למרבה הצער [נלקחה לבית עולמה]".
"אבל אני חייבת לדעת" כעת יש לנסים-שי עסק עם מבקש סדרתי: בקשה חמישית שלו בתיק, "אבל הפעם הוא הצליח", היא אומרת ופונה למנהל המיוחד: "כשהגשת היה כתוב שני פיגורים. אה, זה החייבת. סליחה, בסעיף 4. למעט שני פיגורים, אוקיי. זה מה שנקרא עידכון. אצלה זה כבר אושר והסתיים, אין לי מה לחזור אליה. צריך רק להגיד לה שתשלם את הפיגורים, אחרת זה [הליך פשיטת הרגל] יתבטל.
"על איזה החלטה בכלל הוגש ערעור לעליון? כי אני רואה בפרוטוקול שניתן פסק דין שדוחה את בקשת החייב" - היא מקריאה - "ואז ניתנה לו הזדמנות נוספת להתנהל בתהליך. אז היה צו כינוס בתיק הזה, או לא?". בא-כוח החייב: "ככל שנסתכל יותר אחורה, כך נסתבך". נסים-שי: "אבל אני חייבת לדעת. איך הוא התחיל להתנהל בתיק, לא הבנתי". היא מעיינת בתיק, מוצאת את מבוקשה וממשיכה: "הוא לא הוכרז פושט רגל?" - עוד לא.
נסים-שי לא התכוננה כיאות לדיון ומכאן ריבוי השאלות: "כמה הוא שילם עד היום? הבנתי, הבנתי. ההחלטה של העליון נסרקה מ-2013 נסרקה לתיק רק במאי 2015 וזה מה שבלבל אותי. כנראה לפי זה נתן כבוד השופט [יוסף] בן-חמו צו כינוס". היא ממשיכה לדבר עם הצדדים על ההיסטוריה של התיק והמנהל המיוחד אומר שהוגשו דוחות. "את הדוח המעדכן ראיתי, אני מסתכלת עליו עכשיו. ביטלו לי את התיק הקשור. עכשיו אני רואה.
"סילוק הפיגורים זה נראה לי הדבר הבסיסי ביותר, אם זה הוויכוח, אחרי שהתיק הזה עשה את כל הדרך הארוכה הזאת". המנהל המיוחד מגיב ונסים-שי מעירה לו בחיוך: "אתה צריך לדייק בלשונך אחרי התיק ההוא [בו עסקה כמה דקות קודם לכן] - על כמה צריך להעמיד את הקופה, כמה יהיה בקופה". המו"מ נמשך בניצוחה הפעיל של נסים-שי, ועד מהרה מתבררים הסכומים: החייב הצהיר על חובות של 8 מיליון
שקל, הוגשו תביעות חוב ב-4 מיליון שקל, אושרו 1.6 מיליון שקל והוא ישלם 134,000 שקל. הסכום המקורי עליו דובר היה 165,000 ונסים-שי תוהה: "למה הורדתם את הסכום?". המנהל המיוחד: "אני רוצה להגיע לסכום שהוא יכול לעמוד בו".
נסים-שי ממשיכה לבדוק בצורה ראויה את עמדות הצדדים ולרדת לפרטים. בא-כוח החייב שואל אם הוא מדבר מהר מדי, ונסים-שי חוזרת לחיוך המאפיין אותה: "לא, היא מתקתקת, מתקתקת רצינית ביותר". היא שמה לב שהחייב עובד למרות שיש לו 75% נכות, וגם לכך שבני הזוג משלמים משכנתאות גבוהות: "אני עוד רגע מבטלת את התוכנית שלה", היא צוחקת ואז מרצינה.
"חבל להוסיף מילים. מדובר באישה בשיא הקריירה, יש הכנסות גבוהות, יש קצבת נכות, היא עובדת, היא עובד, אין הוצאות מיוחדות. שישלמו את הפיגורים ואני אאשר להם את התוכנית", חותכת נסים-שי. היא מכתיבה פסק דין המאשר את התוכנית, אבל מוסיפה: "במחלוקת בעניין הפיגורים אני רואה להעדיף את עמדת בעלי התפקיד. החייב צבר פיגורים לאחרונה, ובהתחשב בהכנסות התא המשפחתי לא מצאתי כי יש למחול על הפיגורים. הפיגורים יצורפו לתוכנית הפרעון, כך שהחייב ישלם במקום 60 חודשים 67 חודשים, אלא אם כו יראה כי צבר פחות פיגורים מהנטען". 1,500 שקל לחודש החל מינואר 2018, קובעת נסים-שי.
"זה נראה לי עקום" הלאה, לתיק בו יש נושה אחד המתנגד להסדר ובא כוח החייב מבקש ארכה כדי לנסות ולהגיע איתו להסכמה. "השאלה מה קורה אם לא תהיה הסכמה", מגיבה נסים-שי. "גם אני לא רוצה לקיים עוד דיון". המנהלת המיוחדת מעלה הצעה כספית, אבל נסים-שי עירנית ומגיבה מיד: "אם אני אכתוב את זה בהחלטה, איזו סיבה תהיה לנושה להיפגש? אני אסגור לו את הדלת".
היא מכתיבה בשם הצדדים - "ככל שלא תושג הסכמת הנושה הנוסף, נגיש הודעה מוסכמת לבית המשפט" - אבל אז חושבת שוב: "זה נראה לי עקום, רבותי, אני מצטערת". נסים-שי מתקנת את ההחלטה - "יגישו הודעה מוסכמת וזאת ברוח הדברים שהוצעו על-ידי בית המשפט" - ומסבירה: "הנושה צריך לדעת שאלו האופציות שלו".
גם בתיק הבא ניכר שנסים-שי לא התכוננה כיאות, כאשר היא מבקשת לדעת כמה ילדים יש לחייבת והאם כולם בגירים; אלו נתוני יסוד בתיקי פשיטת רגל. החייבת טוענת שיש לה בעיה רפואית, אך לא מגישה מסמכים ונסים-שי גם לא מבקשת אותם. יש גם מחלוקת האם החייבת הסתלקה מירושה או שמדובר בצוואה שהקטינה את חלקה, וגם כאן נסים-שי אינה מבקשת ראיות.
"שלחתי אתכם בדיון הקודם להציע הצעת הסדר", מנסה נסים-שי להתקדם. "בית המשפט אמר שאפשר היה להביא את זה לנושים. מה אנחנו עושים? בית המשפט ניסה לעזור לכם בדיון הקודם". בא-כוח החייבת טוענת שהיא לא הבינה את הצעתו של עורך דינה הקודם, ולפיה תפרע את מלוא חובותיה, ונסים-שי מגיבה בציניות: "זו הייתה הצעה מאוד נכונה וראויה, שהיא לא הבינה".
הוויכוח נמשך ונסים-שי מבהירה את עמדתה: "בית המשפט לא סתם שלח את הגברת לעשות הסדר. היה לי עכשיו חייב עם 2 מיליון שקל שאין לו כלום; פה יש". החייבת עדיין אינה מסכימה לפרעון של 100% ונסים-שי רוצה להיות מעשית: "בואו נראה מה יש בקופות? אני בשביל ההפרש הקטן הזה כן אמליץ [להסכים]. את אומרת [לבא כוח החייבת] 50,000 שקל היא תביא, עוד 9,000 זה מהפיצויים, יש בקופה 15,000 שקל, אני חושבת שבית המשפט יציע להמליץ על זה [לנושים]". עוד כמה בירורים ונסים-שי מסכמת: "היא תוסיף 55,000 ממקורותיה ואני הייתי ממליצה. מה עמדתכם?".
הנאמן והחייבת מסכימים, בא-כוח הכנ"ר מסתייג מעט והוויכוח מתמקד בפער של 5,000 שקל. נסים-שי: "בואו נראה לאן זה מביא אותנו". הנאמן: "84,000 שקל". נסים-שי: "זה לא מביא אותי ל-100% ולהוצאות ההליך, זה באזור 80%. רבותי, הוויכוח הזה מיותר. או שנגיע להסכמה או שבית המשפט יתן החלטה. זה מתחיל להיות כמו שוק, בשים לב לגילה ולזה שבית המשפט לא ירצה למכור את דירתה בשביל ההפרש". הצדדים מגיעים להסכמה ונסים-שי נותנת לה תוקף של פסק דין.
השורה התחתונה: תיקי פשיטת רגל מחייבים את השופטים ליעילות, אנושיות ומציאת האיזון הנכון. נסים-שי מצטיינת בשני האחרונים, בעוד יעילותה הייתה יכולה להיות גבוהה יותר אילו הייתה מוכנה טוב יותר לדיונים. עם כל העומס, יש נתוני יסוד שחייבים להיות לכל הפחות מונחים לפניה כך שלא תצטרך לברר אותם במהלך הדיון. יעילות: 7 מזג שיפוטי: 9 