האם עדותו של ניר חפץ כעד מדינה תהיה קבילה בבית המשפט? על-פי טענותיו של חפץ על תנאי מעצרו, יהיה מקום לדון בשאלה זו - משום שהוא הסכים להיות עד מדינה לאחר שסבל מתנאים בלתי אנושיים, וקרוב לוודאי שגם בלתי חוקיים ובלתי חוקתיים.
ב-22.2.18 הובא חפץ להארכת מעצר בבית משפט השלום בתל אביב. הוא אמר: "אני 72 שעות עם אותם הבגדים, זה כמו קרש ומוסיף לי סבל מיותר". נציגת המשטרה, פקד אור רובין, השיבה: "אנו נאפשר לחשוד להחליף את בגדיו עוד קודם הגעתו לשב"ס".
טענותיו הבאות של חפץ תפסו כותרות. "אני מגיע, חוץ מהלילה האחרון, בשלוש היממות הראשונות מגיע למתקן המעצר בין 12 ל-2:30 בלילה ומתעוררים בבוקר לספירה, אוכל ואחר כך יוצא. ב'חלון' של הכמה שעות יש אירועים. למשל: בלילה השני של בשב"ס הייתה קטטה של עצירים בתא, ואז זה עוד שעה או שעתיים שאתה לא ישן, והתעוררתי בבוקר עם מאות עקיצות של פשפשים וכל גופי מכוסה שלפוחיות.
"כשהגעתי הבוקר לחקירתי, אז ביקשתי רופא כדי שיתנו לי משהו להרגעה, והתשובה הייתה: 'לא מתים מזה, אתה תקבל טיפול מהשב"ס'. היו לי מאות שלפוחיות בידיים ובגוף, ואני לא מאמין שהקריטריון לראות רופא זה רק כשנשקפת סכנת חיים. קיבלתי טיפול מצוין מהשב"ס רק בלילה וכרגע זה מטופל".
תשובתה של רובין: "נאמר לי שהייתה פנייה לרופא ולחובש של היחידה החוקרת, ומבדיקה שהוא ביצע, אכן החשוד קיבל טיפול בלילה שלפני, זאת אומרת אתמול בלילה, ותשובת הרופא הייתה שכל טיפול אחר בתוך אותן 24 שעות לא ייטיב עם החשוד ולכן צריך לחכות 24 שעות עם תום הטיפול או הבדיקה שניתן על-ידי השב"ס כדי לקבל טיפול אחר, וזו הסיבה שהוא לא ראה רופא בלה"ב".
חפץ המשיך: "מה שאמרה עורכת הדין הוא נכון ליום השני, אחרי שכבר טופלתי בשעה 2 בלילה בשב"ס, אז קיבלתי את תשובת המרפאה. אבל יום לפני כן, כשביקשתי חמש דקות לראות רופא, ובשעות יש רבות של חקירה, וביקשתי מהחובש שהוא כמה קומות מעל שיראה אותי - ולא התאפשר. באותו יום שאני מתאר עכשיו, אחרי שהחקירה הסתיימה השאירו אותי עוד שלוש שעות, והתשישות הזו ששאלו אותי שאלות, גרם לזה שהתמוטטתי, ורק אז הביאו חובש שמדד לי לחץ דם וכו'. זה נגמר בזה שנפלתי על הרצפה".
סיכום הדברים, גם לאור תגובתה של רובין ובעיקר לגבי מה שלא הכחישה:
1. חפץ לא זכה להחליף בגדים שלוש יממות, והיה צריך להתלונן בפומבי בבית המשפט כדי שהדבר יתאפשר לו.
2. חפץ הוחזר לבית המעצר שוב ושוב רק בשעות הלילה המאוד-מאוחרות, למרות שלא ברור מה הייתה הדחיפות לחקור אותו בשעות כאלו. לפחות במקרה אחד, הוא הוחזק סתם בלה"ב במשך שלוש שעות.
3. תנאי המעצר קרובים מאוד לעינוי גופני, ויש שיטענו שמדובר בעינוי לכל דבר. אסור למנוע שעות שינה ואין לאיש רשות לגרום לעצור סבל פיזי. אם השב"ס לא מסוגל לטפל במכת הפשפשים באבו כביר - שיסגור את בית המעצר הזה. ודאי שאין להשלים עם מצב בו עצור נחקר אחרי מעט מאוד שעות שינה, וכאשר מצבו הגופני אינו תקין בשל תנאי המעצר.
4. חפץ ביקש לראות רופא וחוקריו ענו לו בזלזול. גם אם לא היה טעם בבדיקה נוספת, היה עליהם לומר לו זאת. יש לשים לב, שלדברי חפץ התשובה של המשטרה לא הייתה אמת: היא התייחסה ליום אחד, בעוד טענתו התייחסה ליום אחר.
5. חפץ התמוטט בסיומה של אחת החקירות, דבר המלמד היטב על מצבו הגופני הקשה. ספק אם ניתן לתת משקל כלשהו להסכם עליו חתם במצב כזה.
כאמור, המשטרה לא הכחישה טענות אלו של חפץ - וגם לא טענות דומות של
שאול אלוביץ. הלה אמר ב-26.2.18: "כל החקירה הזאת הייתה בצל הנסיונות החוזרים ונשנים לפגוע בנשמתי, לשבור את רוחי. כל ערב חזרתי בלילה, ישבתי אצל החובש, מדידת לחץ דם שנייה, שלישית. מנסים לנצל את המעצר לשבור אותי, כדי שאני אודה בדברים שלא עשיתי מעולם. אמרתי לחוקרים שלא אשקר לעולם ואני לא אודה במה שלא עשיתי, וגם אם אקבל התקף לב - אני לא אודה. הם יחסלו אותי נפשית ובריאותית".
סניגורו של אלוביץ, עו"ד ז'ק חן, תיאר את תנאי החקירה והמעצר שלו: החקירות מתנהלות "מבוקר עד לילה, יום אחר יום, כשהוא מובא באישון לילה לבית המעצר ואז מעירים אותו לפנות בוקר ליום החקירה הבא. התנאים לא הולמים מדינה דמוקרטית, בלתי אנושיים, כל מה שהם עושים זה ניסיון לעשות שימוש בדברים אלה לשבור את רוחו". נציגי המדינה לא הכחישו את דבריהם של אלוביץ וחן, כך שברור שמדובר בהתנהגות שיטתית ומכוונת.
כל זה מוביל למסקנה שיש לדון בשאלה האם הסכם עד המדינה עליו חתם חפץ הוא חוקי. ניתן לטעון, שהחתימה באה אחרי שחפץ סבל מהתנכלות גופנית ונפשית מתמשכת, ושהיא תוצאה ישירה מתנאי מעצר ומחקירות שהיוו הפרה ברורה של
כבוד האדם ושל זכויות יסוד במדינה דמוקרטית. ניתן לטעון, שהתנאים הללו לא היו שונים עקרונית ממצב בו חוקרים או סוהרים היו מכים את חפץ.
האם חפץ היה כשיר נפשית לחתום על הסכם כזה? האם חפץ מספר לחוקריו את האמת, או שכל רצונו להימנע מאותו סבל פיזי? האם מדובר במידע הנמסר מרצונו החופשי, או כתוצאה מתנאים שהיו קרובים לעינויים? ובמבט רחב יותר: כמה עצורים סובלים מדי יום מפגיעות דומות? כמה אנשים מודים בעבירות רק כדי שיזכו לישון כבני אדם? באיזו מדינה בדיוק אנחנו חיים?
