רבים זוכרים את ההצגה "מר גרין" בהפקת הקאמרי, כשיוסי גרבר ז"ל ומיכה סלקטר גילמו בהצלחה כה רבה את תפקידי הזקן והעו"ד הצעיר. הפקת תיאטרון בית לסין מחדשת את העלאת המחזה של ג'ק בארון כהפקה חדשה לגמרי. גם מי שראה את ההפקה הקודמת, ייסחף לתוך הקומדיה האנושית הזו, המזמנת שני טיפוסים כה מנוגדים, שרוכשים את לב הקהל במשחקם, ובהמשכה הופכים לצמד המשלים איש את רעהו. מר גרין הקשיש (גדי יגיל הפנומן, בהופעה דרמטית וקומית כאחד) החי בניו-יורק, שהתאלמן לא מכבר, עבר תאונה בה פגע בו צעיר, עליו הושתו חצי שנה של עבודות שירות בעזרה לקשיש. הוא מקבל בדחיה את פני הצעיר החביב המנסה באמת לעזור לאלמן המצוי בדיכאון, ומנסה לנערו החוצה מביתו. גדי יגיל במופע מרגש ביותר, עם כל השטיקים שכה מאפיינים קשישים, אך עם המון חן וקסם אישי, מצליח גם ברגעים הקשים ביותר לשבור את הקרח ביכולתו להצחיק. מול המסירות והתעקשות הצעיר (עידו רוזנברג, שמחצין ים של רגשות מכל הלב, ויכול לשבור קרח עם חום ליבו) לאט-לאט נשברת החומה בין השניים, ומהקור שפתח את המחזה, מגיע משב רוח חמים ומשובב נפש. כך מתגלה שלמעשה, הגורם שמאחד ביניהם היא הבדידות, והזקיקות לנפש שתבין לרוחם. האינטראקציה בין השניים היא מלאכת מחשבת שרקם בבימויו נתן דטנר רב היכולות. כשהשניים נשענים על הטקסט הכה עכשווי שתרגם עידו ריקלין ברגישות כה רבה, והשונה לגמרי מתרגומו בהפקה שעלתה בקאמרי, וכשהעלילה מתרחשת בדירתו של האלמן המדוכא והמוזנח המעוצבת ברוח התקופה שעיצבה אלכסנדרה נרדי, שהצעיר הופך אותה במסירותו לנעימה, ואת חיי הקשיש לטובים יותר, לומד הצופה לקח עד כמה חשובה האנושיות בימינו. עד כמה ההתחשבות והאיכפתיות לזולת הם משאב כה חשוב גם אם נדיר, שבהימצאו - כל תמונת החיים משתנה. הסצינה בה חושף רוס הצעיר לפני גרין את בעיות מיגדרו, נוגע מאוד ללב, עשוי ברגישות מירבית, ותורם למגדר. בנוסף, המוזיקה האלוהית שחיבר המלחין הצעיר המחונן ליאור רונן, לוכדת את הצופה מהרגע הראשון עם הישמע צלילי הפסנתר, ובהמשך, מהווה כמו דמות נוספת, כמו היא חלק מהדיאלוגים וההתרחשות, עם ההדגשים שהיא מעניקה לכל סצינה. כך גם עיצוב התלבושות של אורן דר ועיצוב התאורה של עדי שמרוני. הצגת "מר גרין" מעמידה לפנינו שני שחקנים מהמעלה הראשונה, שזיווגם על במת בית לסין משדרג את הסצינה התיאטרלית בתיאטרון העברי, במיוחד כאשר מר גרין הוא חלק מאיתנו בהיותו יהודי. וכך, מחזהו של התסריאטאי והמחזאי האמריקני המצליח מעניק תחושה של חיבור חזק בין הקהל הישראלי והצמד הניו-יורקי. ככלל, ככל שהצגה מעוטה במספר שחקנים, כך ניתנת האפשרות לשחקנים המעטים להחצין את מלוא יכולותיהם הדרמטיות, וליצור בכך חוויה יותר עמוקה.

הצגה ברמה גבוהה המשלבת דרמה אנושית וקומדיה, בביצוע מבריק ומהנה במיוחד. מומלץ ביותר לכל הקהל.