אמיר קירל, אביה של כוכבת הנוער נועה קירל, נאלץ לפרסם אתמול (13.3.18) הודעה: לא אני הוא החשוד בעבירות מין במעריצות של בתי. ההודעה הזאת באה לאחר שאביה של כוכבת מסוימת נעצר בחשד לעבירות כאלו, והחלו לרוץ שמועות שמדובר בקירל. הצורך בפרסום ההודעה נבע מהחלטתו של שופט בית משפט השלום בראשון לציון, גיא אבנון, לאסור למשך שבוע לפרסם את שמו של החשוד. למה? איננו יודעים, כי התיק חסום לעיון וההחלטה לא הועברה לתקשורת. אפשר רק לנחש, שהיו אלו הנימוקים הקבועים: זה רק שלב ראשוני, עוד אין מספיק ראיות, ייגרם לו נזק עצום. אמרנו ונחזור ונאמר ללא לאות: איסורי הפרסום הללו נוגדים את החקיקה ואת פסיקת בית המשפט העליון. הכלל הוא שדיונים מתנהלים בפומבי ושהפרסום בתקשורת הוא הפתרון המעשי לחוסר היכולת לאפשר לכל ישראלי להיכנס לכל אולם. החוק והפסיקה מדברים על כך שרק במקרה של נזק גדול במיוחד לחשוד - כזה העולה על הנזק הנגרם לכל חשוד - ניתן לאסור את פרסום שמו. יתרה מזאת: איסורי הפרסום פוגעים במישרין בחופש העיתונות ובחופש העיסוק שלה, ולמרות זאת הם ניתנים בלי שהיא בכלל נוכחת בדיון. במקרה הנוכחי, מצטרף גם חוסר היגיון לחוסר החוקיות. דווקא בעבירות מין יש עניין ציבורי מיוחד בחשיפת שמותיהם של החשודים (למעט כאשר הקורבנות הם בני משפחתם), כדי לאפשר לנפגעים נוספים לבוא ולהתלונן. אבל אותה אב של כוכבת קיבל מאבנון חסינות תמוהה, פסולה, מיותרת ושפוגעת בחקירה. ונסיים במה שפתחנו: המקרה הנוכחי מדגים שוב את חוסר ההגינות שבאיסורי הפרסום. על-מנת להגן על שמו הטוב (?) של חשוד - במקרה זה בעבירות חמורות - פוגע בית המשפט בשמו הטוב (!) של מי שאינו חשוד בדבר. ברכותי, השופט אבנון: הצלחת לתת החלטה שהיא גם בלתי חוקית, גם בלתי הגיונית וגם בלתי הוגנת.