תשמעו סיפור. בנק לאומי שכר חברת אבטחה שהפקידה שומרים בסניפיו. אחד מהם קרא באינטרנט ידיעה על תביעה שהגיש ניצול שואה נגד הבנק, וחמתו בערה בו. הוא נכנס לדף הפייסבוק שלו וכתב: "אני מתבייש לעבוד בבנק לאומי!". אחר כך התברר, שהתביעה למעשה לא הוגשה, אלא מדובר היה במכתב שנשלח לבנק ואשר זכה למענה ענייני ומספק. מה דעתכם? בנק לאומי צריך להמשיך להעסיק את השומר הזה? אני משער שכמוני, רובכם תענו בשלילה. מקום עבודה לא צריך לפרנס את מי שיוצא נגדו בפומבי, בעניין שכלל אינו נוגע אליו, בלי לבדוק את העובדות וגם בלי לחזור בו כאשר מתברר שהתבסס על תיאור שגוי. זה נשמע מובן מאליו. זאת אומרת, זה מובן מאליו עד שאנחנו מגיעים לשתי קבוצות: אנשי תקשורת ואנשי שמאל. לאלה, כך יש הטוענים, מותר להשמיץ ולהכפיש - ואסור לגעת בהם. חופש הביטוי, יעני. הסיפור על בנק לאומי לא היה ולא נברא, אך דומני שכבר הבנתם שאין הוא אלא משל לסיפור קובי מידן. האיש פרסם (30.3.18) פוסט בו כתב "אני מתבייש להיות ישראלי", בעקבות האירועים בגבול רצועת עזה. כעת מדברים על הדחתו משידור בגלי צה"ל, והמדינה רועשת. לדידי, ברור לחלוטין שמידן צריך לעוף כמו טיל - גם מגלי צה"ל וגם מתאגיד כאן. וזה בגלל שתי סיבות, שדי בכל אחת מהן בנפרד - קל וחומר בשתיהן יחד. ראשית, הוא השמיץ בפומבי את המעסיק שלו בנושא שאינו נוגע אליו אישית. שנית, הוא עשה את זה בלי לבדוק את העובדות ובלי להכיר את המציאות. גלי צה"ל וכאן שייכים למדינה. מי שמתבייש להיות אזרח ישראל, אינו יכול להיות מועסק בידי ישראל. נורא פשוט. אם אדון מידן כל כך מתבייש - הייתי אפילו מצפה שהוא יתפטר בעצמו. זאת אומרת, אם היה לו מינימום של יושרה מקצועית ואישית. אבל הרבה יותר קל לירוק לבאר ממנה שותים, ואז להמשיך לשתות ממנה. וזה ממש לא משנה האם הוא פרילנסר (בגל"צ) או מועסק בידי חברה חיצונית (בתאגיד). מידן מקבל כסף מהמדינה, אותה הוא ביזה בפרהסיה. כל מעסיק סביר היה זורק אותו מכל המדרגות. מידן מוצג כעיתונאי. התירוץ שלו היה שהוא פרסם את הפוסט לפני שנודעו לו כל העובדות על מה שהתרחש בגבול. מי שאינו בודק את העובדות לפני שהוא מדבר, אינו ראוי להיות עיתונאי. נורא פשוט. אם מידן יורה ואחר כך שואל, אם הוא מגיב ואחר כך בודק, אם הוא קובע עמדה לפני הכרת העובדה - הוא לא עיתונאי. שיילך ויהיה בלוגר על חשבונו. נראה כמה אנשים ירצו לקרוא את הגיגיו. והערה על חופש הביטוי. זה איננו חופש מוחלט, כמו ששום חופש אינו מוחלט. אמרתי ואגיד שוב ושוב: חופש העיסוק אינו מתיר לשדוד בנקים, חופש ההתכנסות אינו מתיר להיכנס לשטח פרטי, חופש הביטוי אינו מתיר להשמיץ - לא אדם יחיד, לא ציבור ובוודאי שלא את המדינה. ביקורת? - ודאי. השמצות? - בשום אופן. ואם גם את זה אדון מידן אינו מבין, הנה לנו עוד סיבה מדוע יש לפטר אותו מיידית ומדוע שום אמצעי תקשורת אינו צריך להעסיק אותו.