מתן ביטוי לכוחות בימתיים יוצרים חדשים לממש את כשרונם, ובכך להעשיר את סצינת התיאטרון העברי היא קו נכון שראוי לנקוט בו והראוי למחמאה. תיאטרון הספריה מיסודו של בית צבי העמיד לרשות הבימאי המחונן והמקורי אבישי בן גל צוות בוגרים לשעבר, כולם נחונו בכשרון כפול: משחק ושירה כאחד. וכך גמלה ההפקה כשמרכז ענב לתרבות (בגן העיר ת"א) מעמיד לרשות ההפקה את אולמו העגול האינטימי והנעים, כך שאיכות הצליל והראות מעולה מכל מושב. יהודה פוליקר הוא האהוב ומהאהובים מבין כל גדולי הזמרים הישראלים בעשרות השנים האחרונות. מה שבולט עוד יותר על-רקע היבול הירוד של השירה העברית בשנים האחרונות, כך שגם זמרים שהיו יכולים לנסוק - נשארים עם שירים דלים בתוכנם. הצמד יהודה פוליקר ויעקב גלעד, שהרקע של הוריהם זהה - ניצולי שואה, והוא נמסך לתוך הצלילים והמילים הכואבות והמרגשות שבשירים שיצרו במשותף - יהודה בשירה ובלחנים ויעקב במילים - הם הצמד המוצלח ביותר שקם לנו כאן מאז מלחיני ומשוררי אמצע המאה שעברה. האלבום "אפר ואבק" אינו אלבום רוק טיפוסי בלבד, אלא מעין יד זכרון נצחית להדי המלחמה הנוראית והשואה ההיא, ומדגים כיצד בני הדור השני מצליחים לנתב אותה לדור השלישי והלאה. זאת משום הלחנים והמילים כה משמעותיות. בימאי "אפר ואבק" פורץ הדרך הוא אבישי בן גל, שידע ליצור מ"העלמה יוליה" של סטרינדברג את "הלילה הקצר ביותר" - מחזה יפהפה קלאסי בלבוש הומואי. או בבימויו את המחזה "רעולים" המחיש את הבעיתיות של הערבים שמעבר לקו הירוק ז"ל, והאניש אותם, בהעניקו להם תכונות אנוש הזוכות לאמפטיית הקהל, או לפחות להבנתו. בהמחזת השירים של אפר ואבק, חובה לשבח במיוחד את עיבודו ותזמורו את התזמורת שעל הבמה של אפי שושני המופלא, שכאן לדעתי זו עבודתו המשובחת ביותר בה זכה להזדמנות ליצור. משום שלמרות שהצלילים ברקע השירה אינם בדיוק מה שנחקק בזכרון הקולקטיבי, הרי הפעם הם שובים את הלב לא פחות, עד כי כובשים כליל את האוזן של הקהל. נגני התזמורת המצוינים הם: אפי שושני עצמו על הקלידים הפסנתר והניצוח; יוגב כהן על הגיטרות, אילן צמיר על כלי ההקשה וגילי רוזנברג על הבס. כשלרשותו של הבימאי צוות כמו השחקנים המוכשרים והמקצועיים אבירם אביטן, שחקן דרמטי מעולה ובעל קול מיוחד, וכן אביתר בר דוד, המשחק בימים אלה כהרצל בהצגת התיאטרון העברי, ובהפקת היכל התרבות של פ"ת, אוהד יהודאי - שחקן-זמר שקול הבריטון שלו נדיר ביופיו ועוצמתו בעולם הבמה הישראלית, ממש תופעה; ולצדם הסולנית הכה מחוננת ששירתה פורטת על לב הצופים בהצגה - טירל יגוני; וכן עדי הררי, יפעת כהן, דנה מאירוביץ', שיר זלינגר ובר פלד. כל השירים מבוצעים עם תנועה שעיצבה לירון ויגדור, ויתרה מכך ומעל לכל - צילומי הווידאו המופלאים של ז'ראר אלון - בהם שילב צילומי ענק ברקע שמתעדים את יהודי אירופה טרום ההשמדה במצבם הקשה, יחד עם צילומי קלוז אפ מרשימים של הבעות השחקנים עצמם, המגיבים לתוכן החשוב של השירים. כל אלה ביכולת אמנותית יוצאת מן הכלל, ובשילוב העמדה של בן גל, שבחר להשתמש בחלון שמצוי בחלק הגבוה של הרקע - ובו מופיעים חלק מהשחקנים ומעניקים לשירה משמעויות בעלות רבדים שונים ומעמיקים: אין תמה שהמופע הזה כובש כל צופה. אדריאנה לובינה בעיצוב התלבושות, ועיצוב ותפעול הסאונד המצוין של אלעד דדון סוגרים את רשימת היוצרים שסך כל שילוב עבודתם יוצר מהמופע חוויה מרגשת, מושלמת וראויה מאד.

שאפו לתיאטרון הספריה ולמרכז ענב על שהרימו הפקה רצינית ולא מתחנפת לקהל אלא נוגעת ישר בליבו. לא עוד אפר ואבק נותר מהיהודים שהושמדו. ראו את המדינה ואת ההישגים שלה במדע ברפואה ובמוזיקה.