השופט: יריב נבון, בית משפט השלום בטבריה

המועד: יום חמישי, 22.3.2018 שעה 10:00

הנושא: תיקים פליליים

"אתה מתמחה?", שואל השופט יריב נבון את הנאשם שבפניו, ונענה: "לא, עורך דין". נבון מסביר: "כל מי שכופר בתיקים האלה, הוא או מתמחה או עורך דין. אם יש צילומים של הפקח וראו אותך, אז על מה אנחנו מנהלים הוכחות? למה לבזבז את הזמן של בית המשפט? מה צבע האופנוע?". הנאשם טוען שהאופנוע שמתואר בדוח החניה איננו שלו, אבל נבון מגיב: "יש גם מספר רישוי". השניים מתווכחים ונבון מתעניין: "על סמך מה רשם הפקח את מספר הרישוי?". הנאשם טוען שהפקח זיהה אותו. די ברור שהנאשם מתקשה להפנים את מצבו, למרות - וכנראה בגלל - שהוא עורך דין המייצג את עצמו, ועל זה יש אמרה ידועה: שירות גרוע ללקוח טיפש. נבון לא מוכן לבזבז זמן: "אני כבר מודיע לך - זה לא איום - שאם אני מרשיע אותך, זה לא יישאר הקנס הזה, אם אני צריך לשמוע את העדים. כתוב בכתב אישום מספר רישוי ומספר רישיון". הנאשם ממשיך להתווכח עם התובע ונבון חותך: "אם אתה לא מודה - אתה לא מודה". נבון קובע את התיק להוכחות ל-16.5.18 ועדיין מציע לצדדים להידבר. הקנס הוא 1,600 שקל, הנאשם הציע בטובו הרב לשלם 1,000 שקל והתובע אומר שהעירייה רוצה את הסכום המלא. נבון מתערב: "לי יש סמכות לפסוק יותר, אם אתה מגיע לכאן ומנהל את ההליך ואני מגיע למסקנה שזה סרק". הנאשם קולט סוף-סוף שאין לו הרבה ברירות, מסכים לשלם אבל מבקש לפרוס לתשלומים. נבון: "הבסיס הוא שאתה מודה בעבירה". הנאשם עדיין מנסה להתפתל: "לפעמים הזמן יותר חשוב". לא אצל נבון: "חבל על הוויכוח, יש לי עוד תיקים. מה החלטת? אתה רוצה להודות מרצונך החופשי? בעבירות הללו לא צריך יותר מדי כדי לבסס את הנטען. יש כאן שני עדים". הנאשם והתובע שוב מתווכחים, אך נבון מפסיק אותם מיד: "מה זה ביניכם?!". הוא פורס את הקנס לארבעה תשלומים וגם מטיל קנס על תנאי של 1,500 שקל למשך שנה.

"זה מספיק זמן"

עוברים לתיק מיסים, בו יש הסדר טיעון. נבון חושב בטעות שהאיש כבר הורשע בעבר, אך הצדדים מעמידים אותו על טעותו. "רשמתי את הודאת הנאשם. כמה זמן אנחנו צריכים עוד לחכות להסרת המחדלים?". התובע אומר שזה הולך לאט מדי, הסניגור טוען שלנאשם מגיע גם החזר שצריך לקזז, ונבון תוהה: "למה צריך להגיע לבית המשפט בשביל זה? התיק הזה קיים כאן מספטמבר 2016, לא שולם כל כך הרבה". הוא מוודא שהנאשם מודה ומודיע לו שיש לו ארכה עד 16.5.18 לשלם את חובו לרשות המיסים. "זה מספיק זמן, מאז ספטמבר 2016. אין לי מועד אחר". עוד תיק מיסים, בו המדינה מבקשת למחוק את כתב האישום לפני ההקראה משום שהנישום/הנאשם שילם את חובו וגם קנס מינהלי. האיש איננו נוכח באולם, למרות שבדיון הקודם הזהיר אותו נבון על חובת התייצבותו, אבל נבון נוטל על עצמו את האחריות: "בדרך כלל אני מודיע להם שאם זה מסתיים, הם לא צריכים להתייצב". תיק מיסים שלישי: טיעונים לעונש. נבון עוקב אחרי ההקלדה. הנאשם אומנם לא הסיר את המחדלים, אבל הוא בכינוס נכסים ולכן המדינה מבקשת עבודות שירות ועונשים על תנאי. נבון מכתיב בו במקום את גזר הדין: רק עונשים על תנאי וקנס לחברה שבבעלות הנאשם. כעת עוברים לתיק מעצרים. "קצר? ארוך?", מתעניין נבון אצל הסניגור. "הנאשם דובר עברית? [מדבר] טוב? מה לגבי התיק העיקרי? אתה יכול להשיב [לכתב האישום]?" - לא. הסניגור מבקש דחייה קצרה ומקבל חמישה ימים.

"למתי חשבת שאני אדחה?"

כמעט בלי לעצור לנשום עובר נבון לתיק מיסים בו הנאשם - הפלא ופלא - לא טרח להגיע; הסניגור טוען שהייתה טעות שלו. נבון: "אי-אפשר להודיע לו יום לפני [הדיון]? יש לו דיון בבית המשפט בתיק חמור. לא יגיע - אני אוציא צו הבאה בפעם הבאה". את נאשם 2 בכלל לא הצליחו לאתר, ולמרות שאותו סניגור מייצג את שני הנאשמים - נבון לא שואל אותו מה קורה עם האדון הזה. הסניגור עונה לכתב האישום בשמו של נאשם 1 ונבון יורד לפרטי המענה: "במה אתה כופר בדיוק? בין היתר של החברות המוזכרות? איך הגיעו חותמות של חברות לבית הוריו?". כעת מתברר שיש עוד נאשם, שלא רק נעדר מהדיון - אלא שגם עורך דין אין לו. שימו לב: תיק נגד שלושה נאשמים, שהמדינה יודעת שהם חיים וקיימים, אבל איש מהם לא התייצב, וכנראה אחד ואולי גם שניים נעלמו בכלל. נבון שואל מתי יודיע לו הסניגור למי מבין 28 עדי התביעה הוא אינו זקוק. הסניגור אומר שזה יהיה חודש אחרי פסח, וחוטף מקלחת: "למתי חשבת שאני אדחה את התיק הזה? אני קובע ל-16 במאי". נבון מקציב שלוש שעות להוכחות ומבהיר: "אם הנאשם לא יתייצב לדיון, אשמע את העדים ללא נוכחותו ויוצא נגדו צו הבאה". הסניגור מקבל שלושה שבועות להודיע מי לא צריך להעיד מבחינתו, ונבון ממשיך לייעל את ההליכים: את ההזמנות לעדים אומנם ניתן יהיה להוציא רק לאחר מכן, אך הוא מבקש מהתובע להגיש כבר בימים הקרובים הודעה בכתב על העדים מטעמו. "נזמן, ואם צריך - נבטל. אבל אם יש עדים שבטוח שנשמע, תזמן". בדיון על אפשרות של מעבר לאיזוק אלקטרוני של נאשם בהטרדה ובסחיטה באמצעות מסרונים, מאפשר נבון לסניגור לטעון באריכות יחסית. מאחר שמדובר בדיון המשך, יכול נבון להכתיב מיד את ההחלטה ברהיטות ובתמציתיות. נבון בקיא בפרטים ונכנס אליהם, משום שבכל זאת מדובר בשלילת חרות. והמסקנה: "נוכח התרשמותי הישירה מן המפקחים [המוצעים] - שניים מהם אומנם לא נבדקו בידי שירות המבחן, אך אין צורך בכך לאור הדברים ששמעתי מפיהם - יש לקבל את בקשת המשיב". נבון סוטה מהמלצת שירות המבחן ומנמק בפירוט מדוע הוא עושה זאת. התובעת קמה ולא קשה להבין מדוע: "זה יקח עוד קצת זמן, עיכוב ביצוע", הוא אומר ועורכי הדין צוחקים. בנימה רצינית יותר, אומר הסניגור: "אפשר לערער גם כשהוא באיזוק". נבון: "למה לשחרר אותו כשהמחוזי בודק את ההחלטה?". הסניגור: "לא בטוח שיערערו". נבון: "ישקלו עד [השעה] שלוש". והוא מסיים את ההחלטה: "מובהר למפקחים ולבעלת הבית [בדירה השכורה בה ישהה הנאשם], כי נאסר עליהם לספק למשיב מכשיר כאמור [סלולרי] או ליצור את הקרקע ליצירת קשר עם המתלוננים". השורה התחתונה: למרות המעבר המהיר בין תיקים רבים מסוגים שונים, נבון שולט ביד רמה בפרטים ובאולם, מונע גלישה לוויכוחים מיותרים ולצד זאת מאפשר לצדדים להציג את טענותיהם בצורה מספקת. והעיקר: הסדר נשמר, מה שאיננו מובן מאליו בדיונים כאלה.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.