האם בית הדין יהיה סמרטוט

בפני שופטי בית הדין הארצי לעבודה אילן איטח, לאה גליקסמן וסיגל דוידוב-מוטולה ניצבת ההכרעה באחת השאלות החשובות ביותר שהונחו בשנים האחרונות לפתחה של מערכת בתי הדין לעבודה. לכאורה היא טכנית ונקודתית, למעשה היא עקרונית ורוחבית: האם ראשי הוועדים בנמלי אשדוד וחיפה ייקנסו על בזיון בית הדין. מזמן לא ראינו יריקה כה עסיסית בפניו של בית משפט כמו זו של הפרחחים בשני הנמלים. ב-9.5.18 הם הצטוו לחזור לעבודה - וצפצפו. ב-10.5.18 הוצאו להם צווי הבאה - והם ירדו למחתרת. היה צורך בצווי מעצר ובערבויות של 20,000 שקל לכל אחד מהם, כדי שיואילו בטובם להתייצב לדיון ב-12.5.18 - ובו הגיעו הבריונות והטרור שלהם לשיאם. נניח בצד את התרגילים שהמשיכו ראשי הוועדים לעשות כדי להימנע ממילוי מיידי של החלטות בית הדין (אין לוח עבודה, צריך למצוא את העובדים, יש תקלות, העובדים בכלל בבית הדין בירושלים). חמור מאוד, אבל הרבה פחות חמור ממה שאמרו כמה מהם בדיון. הדברים מובאים כאן כלשונם, כדי שתוכלו להתרשם בעצמכם מהסחטנות שהעבריינים הללו (כן, עבריינים; מי שמפר החלטות של בית המשפט ובורח מהמשטרה הוא עבריין) הפעילו כלפי בית הדין. ליאור ברזני, נמל חיפה: "יש דרך אחת שכל הוועדים יתפטרו ונלך הביתה והעבודה תחזור עוד ארבעה-חמישה ימים, כי איש לא ישלוט על הנמלים. לא ההסתדרות ולא אף אחד. או שיתנו לנו כמה שעות לרדת למטה לנמל לעשות אסיפות ולהחזיר את העבודה לסדרה... לשאלת בית הדין לאיפה הולכים אני אומר שאנחנו יורדים לנמל לעשות אסיפות להחזיר אותם לעבודה מלאה זאת ההתחייבות שלנו. ברור שזה בתנאי שיוותרו על מה שעשו. אם לא, נתפטר כולנו". גדי בוטבול, נמל אשדוד: "בנושא הקנס הכספי, אני לא יודע מחר לבוא לעובדים שלי ולריב איתם לחזור לעבודה רגילה כשאני יודע שעדיין מונח עלי קנס כספי של 70 או 80 אלף שקל. אני גם לא מתכוון לבוא להגיד לבית הדין שאני אריב עם העובדים שלי בשביל זה... אם אני חוזר לעבודה עם קנס על הראש, אני אומר לכל הוועדים שילכו הביתה. אני בשמחה אומר לעובדים שיחזרו לעבוד. אני לא מתכוון לריב איתם". ברזני: "ברגע שבית הדין יתן לנו את הוצאות המשפט שזה מרכיב כספי גבוה מאוד, ברגע שאני חוזר לנמל עם קנס כספי והוצאות משפט עלי - זה לא נראה טוב מבחינת ציבור העובדים שלי. אם אני מדבר עם אנשים מהנמלים והאוצר מבינים שאנחנו מתפטרים היום, כל הוועדים מתפטרים, העובדה תחזור לסדרה עוד שלושה-ארבעה ימים וזה נזק של 300-200 מיליון שקלים נזקים לנמלים. והאם שווה לנמלים להשקיע נזק כזה בתמורה להוצאות משפט של 100, 200 אלף שקלים? אנחנו מבקשים להוריד מאיתנו את הוצאות המשפט". דוד אמויאל, נמל אשדוד: "בקשר לקנס, נראה שהמטרה היא לא להחזיר את העבודה אלא שנשלם את ההוצאות. אי-אפשר להגיד ככה לעובדים כששיש את כל הקנסות וההוצאות האלה". הדברים לא יכלו להיות ברורים יותר: תטילו עלינו הוצאות - נשבית את הנמלים. כלומר: אם תענישו אותנו על כך שביזינו את בית הדין - נעשה את זה שוב ובצורה קיצונית עוד יותר. קשה לחשוב על מצב חמור יותר של רמיסה בזיונית מכוונת של החוק ושל בית המשפט. קשה לחשוב על איומים בוטים יותר על בית המשפט. זהו המבחן של איטח, גליקסמן ודוידוב-מוטולה. האם בשמם של יחסי עבודה תקינים והנמכת להבות הם ייכנעו לאיומים הללו, או שיעמדו על משמר החוק וכבודו של בית המשפט. האם הם יעבירו מסר לפיו בית הדין הוא סמרטוט, או מסר לפיו לא מהלכים אימים על שופטים. האם הם יראו שכל דאלים גבר, או שכולם שווים בפני החוק ושעבריינים מועדים משלמים את המחיר. במציאות בה אפילו נאשמים בפלילים לא טורחים להגיע לבית המשפט והמשטרה כמעט ואינה מבצעת צווי הבאה, להחלטה של בית הדין הארצי יש משמעות עצומה.