השופט: אידית קליימן-בלק, בית משפט השלום בתל אביב המועד: יום שני, 18.4.2018, שעה 09:00 הנושא: קדם משפט הצדדים יושבים באולמה של אידית קליימן-בלק לפני המועד לתחילת יום הדיונים - סימן ברור לדיוק שלה ולהקפדתה עליו. היא עצמה נכנסת ב-9:06, כאשר בידיה ערימה של תיקים ועל פניה חיוך. "שבו, שבו בבקשה", היא יוצרת אווירה נעימה.
אחד מעורכי הדין שואל: "גבירתי לא זוכרת אותי? עבדנו ביחד כמה שנים". עמיתו מגיב בחיוך: "אז נבקש מגבירתי לפסול את עצמה". קליימן-בלק: "אדוני השתנה קצת, הוא נעשה צעיר יותר". ולעמיתו: "אני מבינה שאין לכם בעיה עם זה". אין בעיה וכולם צוחקים.
קליימן-בלק מבררת כמה פרטים וניגשת לעיקר: "למה התיק הזה לא נגמר? יש לנו רק ארבע שנים ואחורה. יש לנו בעיה של אחריות כאשר מכונה מורידה אצבעות של בני אדם?". בא-כוח הנתבעים סבור שזה לא חד-משמעי. קליימן-בלק מוכנה להסכים שיש אשם תורם של התובעת, אך לא יותר מזה: "המכונה צריכה להיות מגודרת לבטח, היא [התובעת] בכלל לא צריכה להגיע לשם. החלקים הנעים שטוחנים את הבשר צריכים להיות רחוקים מהאצבעות של הבן-אדם".
"אני בטוחה שיש פסיקה, ואני אמרתי" בא כוח הנתבעים ממשיך להתווכח, מרים את קולו ונכנס לדבריה של קליימן-בלק - אך היא דווקא זורמת איתו: "המרחק מהפתח בו מכניסים את הבשר ועד לסכינים, צריך להיות כזה שהאצבעות לא ייכנסו". עורך הדין: "מי אמר?". קליימן-בלק: "אני בטוחה שיש הרבה פסיקה, ואני אמרתי. הגישה צריכה להיות פטרנאליסטית. לי בבית יש חותך שלא יכול לעבוד אם המכסה לא סגור. יחד עם הבשר נקצצו האצבעות, רע מאוד, זה לא צריך לקרות".
בא כוח הנתבעים מציע להגיש תחשיבי נזק וקולע לדעתה של קליימן-בלק. בא-כוח התובעת טוען שחסרים מסמכים, אבל קליימן-בלק לא מוכנה להיות גננת: "אם אני צריכה להיכנס שאלה-שאלה - זה יהיה כרוך בהוצאות". היא רוצה לדעת האם התובעת חזרה לעבוד, שואלת על נכות מבחינת הביטוח הלאומי ומחליטה על מועדי הגשת התחשיבים, במסגרתם יעלו הצדדים גם את שאלת החבות. קליימן-בלק שואלת אם יש דוח של משרד העבודה, ונענית בשלילה; "גם לזה יש משמעות", היא מעירה. "קדם-משפט נוסף, אני דוחסת את היומן, תבלו פה הרבה זמן, זה אולם מפוצץ בכל יולי", קובעת קליימן-בלק את הדיון הבא ל-19.7.18.
מאחר שאנחנו ביום הזיכרון לחללי צה"ל, קליימן-בלק אומרת לצדדים היוצאים מן האולם: "יש טכס פה במבואה, אם תרצו, טכס מאוד יפה". היא עוברת מיד לתיק הבא ונותנת לצדדים את הצעתה, אותה רשמה בכתב יד על הצד האחורי של פרוטוקול. ההסברים של קליימן-בלק והדו-שיח עם הצדדים מסבירים מדוע ההצעה ניתנת בדיון פרונטלי ואינה נשלחת בכתב.
מדובר במקרה בו נקבעו 28% נכות, ולדעת קליימן-בלק "אין הצדקה לא לחזור לעבודה כלשהי. זה עמוד שדרה מותני, אנשים עושים הכל עם הנכות הזאת. זה תיאור קצת דרמטי [של מצב התובע]". השורה התחתונה שלה היא 682,000 שקל, כאשר לא ידוע כרגע כמה שילם הביטוח הלאומי ו"יכול להיות שהמל"ל בולע. צריך לראות מה נשאר ומה אפשר לעשות עם המספרים.
"ראיתי שהמומחה אמר שהוא יכול לעבוד. יש פה גם סוגיית חבות אמיתית שמעלה שאלות, יש פה כמה גרסאות שהוא מסר, שאינן מלאות. אחת אין זכר למלגזה. יש שאלה אם הגירסה שנמסרה משמעה ירידה מרכב לפי הפלת"ד [חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים]. אדוני יראה מה הוא [התובע] מספר במד"א, זה לא בדיוק ככה. ההצעה בכלל לא לוקחת בחשבון את שאלת החבות. תבדקו את זה.
"גבירתי [בא כוח הנתבעים] צריכה לצרף חוות דעת, ולהבא תצרפי את זה לתחשיב, לא לעשות את התרגיל הזה. התביעה צריכה להיות מלאה בפני, לטוב ולרע". היא שולחת את הצדדים להתדיין על סמך ההצעה ומעירה, שאם שיעור הנכות לצורך החישוב לעתיד יהיה 40% - הפיצוי יגדל ב-220,000 שקל, "כי הוא לא עובד. תנהלו מו"מ. תודיעו לי מה אתם רוצים לעשות ואז אתן הנחיות", קובעת קליימן-בלק תזכורת פנימית ל-5.9.18.
"היא צעירה, אבל לא בת 20" ושוב - מעבר מיידי לתיק הבא. קליימן-בלק זוכרת שהצדדים הלכו לגישור, מקבלת עידכון ומעירה: "הגברת בת 77 וצריך להזדרז. היא צעירה, אבל לא בת 20". קליימן-בלק קובעת תזכורת פנימית ל-1.6.18 ועד אז יודיעו הצדדים על תוצאות הגישור, "וככל שלא יסתייע - יינתנו הוראות להמשך. מה שמרחף פה שאולי לא יהיה מנוס ממינוי מומחה; זו הייתה הגישה שלי גם בישיבה הקודמת. דווקא גילה של התובעת הוא בשבילי תמריץ למנות מומחה, כדי לקצר את ההליך הזה. אם תסיימו אותו - מה טוב, זו האופציה הכי טובה".
בא כוח התובע בתיק הבא הגישה הצעה שנראית לקליימן-בלק סבירה לגמרי, "אבל צריך שניים לטנגו. מול נתבע 2 הסתיים בפשרה, אבל לא הגשתם לי הסכם. פשוט צריך לסגור את זה". בא-כוח התובע אומרת שיהיה צורך במינוי מומחים; קליימן-בלק מגיבה: "אני מקווה שלא תגיעו לי. רציתי לשמוע מגבירתי מה קורה במל"ל, כי עברו ארבע שנים".
כאן מתחילים באי-כוח הצדדים לצעוק, וקליימן-בלק אינה משתלטת עליהם. "רבותי, אני לא מסכימה לצעקות", היא מנסה את כוחה - ולשווא. ואגב: רשמתי לעצמי פערים עצומים בחוות הדעת הרפואיות - 57% נכות מול 19%, 34% מול אפס. כיצד זה ייתכן? ובכן, תמורת כסף כנראה אפשר לקבל הכל - גם מרופאים.
קליימן-בלק מנסה לייעל את הדיון: "אני לא צריכה את כל ההיסטוריה". בא-כוח הנתבעת משיב בחוסר נימוס: "אני אסביר לך למה" ומתחיל להתווכח על האגרה. קליימן-בלק: "כשנגיע לסיום וסכום האגרה יעמוד כאבן נגף, נדון בזה; לא עכשיו". בא-כוחו של הנתבע ממשיך להרים את קולו, קליימן-בלק אינה מגיבה ורשמתי לעצמי: זה נעשה מכוער.
"חבל לי על ההוצאות שלכם" כעת זה גם נעשה מדהים. בא-כוח חברת הביטוח הנתבעת מגלה, שהפיצוי המירבי בפוליסה הוא 45,000 שקל בלבד. קליימן-בלק מגיבה בתמיהה: "אז אתם רוצים להגיד לי שעל זה אתם רבים ומוכנים להוציא אלפי שקלים על מומחים? חבל לי על ההוצאות שלכם". והחלק המדהים הוא, שבא כוח התובע מודה שלא ראתה את הפוליסה - עליה הגישה את התביעה. "אני רוצה שבית המשפט יקח בחשבון", ממשיך נציג חברת הביטוח את מופע חוסר הנימוס שלו, והוא גם ממשיך לצעוק - וקליימן-בלק ממשיכה לא להגיב.
קליימן-בלק מנסה לנווט את הדיון: "חייבים להיות פרגמטיים. אי-אפשר ככה. עכשיו תקשיבו לי אתם. הדלתא הרבה יותר נמוכה מעלות חוות הדעת. אי-אפשר להתנהל בצורה חלמאית פה. גבירתי מסכימה שהתקרה 45,000 שקל? עד עכשיו לא ראיתם?!". עורכי הדין שוב צועקים זה על זה והאולם מתנהל כמו שוק; קליימן-בלק אינה מתערבת.
רק אחרי דקות ארוכות ומבזות, קליימן-בלק מצליחה להשתלט על האולם: "רבותי, אולי מספיק? הצעת בית המשפט בשים לב לעובדה שהתקרה המכסימלית בהתאם לפוליסה היא 45,000 שקל כפי שהצהיר בא-כוח הנתבעת, ועל-מנת לחסוך בהוצאות מינוי מומחים מטעם בית המשפט אשר דומה שיעלו על גובה הסכום השנוי במחלוקת, אני מציעה לצדדים על-מנת לקנות סיכון של 40% נכות ביחס לכל שלושת התחומים, וזאת לאחר שעיינתי בחוות הדעת מטעם הצדדים.
"תבינו: 40% זה 18,000 שקל, 50% זה 22,500 שקל. בשביל זה נמנה מומחים שיעלו 10,000 שקל?". עורכי הדין שוב מדברים על האגרה וקליימן-בלק מגיבה: "יש פתרון לדברים האלה, אני צריכה להגיד לכם? תמצאו את הפתרון. תגישו בקשה לתיקון כתב התביעה [כך שהסכום יתאים לפוליסה], הצדדים ינהלו מו"מ ויודיעו בתוך 30 יום". רק שתבינו: התביעה הייתה על 590,000 שקל, עם חברת ביטוח אחת הושג הסכם על 70,000 שקל וכאן הסכום יהיה בסביבות 20,000 שקל.
קליימן-בלק מסבירה לבא כוח התובע כיצד לפעול לגבי גובה התביעה לצורך האגרה. זו מבקשת להכניס לפרוטוקול גם את עניין ההוצאות ועלות חוות הדעת, אך קליימן-בלק מסרבת: "אני לא רוצה שזה יפתח פתח לוויכוח. תבדקו מה זה 'הוצאות משפט'. אני לא צריכה להיכנס לרזולוציות האלה". היא קובעת תזכורת פנימית ל-1.6.18 ומסיימת: "אני מצפה לקבל הסכם פשרה במועד הזה".
השורה התחתונה: ההתנהלות המבזה של עורכי הדין בתיק האחרון ובעיקר חוסר יכולתה של קליימן-בלק להשתלט עליהם, מקלקלים את הרושם הטוב משופטת הבקיאה היטב בפרטים ומנצלת כראוי את הליך קדם-המשפט כדי לסיים את התיקים בצורה יעילה. יעילות: 9 מזג שיפוטי: 7 