מכל התערוכות שהוקדשו לקלוד מונה (1926-1860) זו התערוכה הראשונה החושפת את האמן כפי שלא ידענו מעולם ומתמקדת בנושא ייחודי: ציוריו של גאון האמנות שנודע בציורי נוף וים, והפעם, בציורים המתארים ארכיטקטורה; ציורי ערים ועיירות על המבנים הנודעים המאפיינים אותן. ללא חובה דווקא להכיל דמויות אדם כדי לקבל התרשמות מצב רוח או אווירה. קלוד מונה בתערוכה זו מתגלה כאמן-להטוטן בשימוש בצבע. מלבד כתב ידו המיוחד שאין לטעות בו, הוא נהג לצייר במקומות מגוריו הרבים ברחבי צרפת וכן בסיוריו בכל אירופה, ציורים רבים של אותו מקום שבחר כנושא לציורו, אך בכל פעם בתנאי מזג אוויר או אור משתנים. והפלא ופלא - הקתדרלה ברואן בשעות שונות של היום, מתקבלת בציורים שונים כמקרינה אווירה שונה בעת שחר, ביום, בערב או בערפל. כך גם ציוריו את הנופים של אמסטרדם והתעלות שלה, כשהבניינים ניצבים מעבר לגדת התעלה. או ציוריו היפהפיים של לונדון, אותם השכיל לצייר מחדרון שבירכתי מועדון סגור, שאותו הגדיר כמסואב, והזכות לצייר מחלון החדרון העניקה לו אפשרות לקבל בעת ובעונה אחת את מראה "מחט קליאופטרה" וגשר צ'רינג קרוס במבט אחד. או בנייני הפרלמנט והתמזה ממבט מלמעלה. כך ציוריו את רחובות פריס או מבט מהגדה השמאלית על הטיילת שבה לעבר בנייני הלובר - הם ממבט מלמעלה, כפי שגדולי הצלמים של תחילת המאה ה-20 עשו בהמשך. את המודרניזם ביטא בציורי תחנת הרכבת סן לאזאר בפאריס על מבנה גג הזכוכית המיוחד שלה. את אהבתו העזה לטבע במלוא הדרו ידע גם לממש בעיצוב הגן המרהיב שיצר בשטח סביב ביתו ב-ז'יוורני (90 ק"מ צפונית מערבית לפאריס) המושך אליו מיליוני תיירים בכל שנה; (נסיון ליצור העתק שלו מצוי בניו-יורק בגנים הבוטנים שברובע ברונקס). את התפעלותו מצוקים מרהיבים שבראשם ניצבת כנסייה - גם אותם הנציח כטבע הבסיס המתמזג עם הרוח שבמבנה הארכיטקטוני בראש הצוק. מה שכה לוכד את עין הצופה, ומסעיר את הלב הם עזות הצבעים באור היום עם הנחות הצבע הבוטחות, הקצרות, הדשנות והכה מוחשיות, בקשת צבעים שאפילו הטבע לא יכול ליצור. הוא, בגאוניותו, ידע להבליט את הניגודים, לערבל הנחות צבעים שונים כשכל מריחת צבע לא מתמסמסת עם זו שלידה, אך סך כל המראה מרהיב ועשיר כפי שמעטים בכלל יודעים ליצור. וכשמעל הכל, בפרט בציורי הסירות והאניות שלחופי הנמלים - משחקים צבעי השמיים והעננים כיצירה שהאל והצייר התמזגו בם לאחד. אך לא רק שמחה ועושר צבעוני הוא יודע להמחיש. גם את מסכת חייו בהם היו עליות וירידות. את מות אמו כשהיה בן 17, מות אשתו הראשונה אליס, ומות רעיתו השנייה - ניתן לחזות בערפל, בשלג ובסערות הימיות שהוא צייר בציוריו השונים, שרק קורטוב מהם תוכלו לראות מצורפים כאן. התערוכה מורכבת משבעים וחמישה בדים שהושאלו לצורך התערוכה מגדולי המוזאונים בעולם, מאספנים ומאוספים פרטיים - כאלה שטרם נראו בציבור עד היום. וכך התמונה של מיכלול עבודתו מקבלת מבט מעמיק לנושא שעד היום לא הואר. קלוד מונה נולד בפאריס לאב שהיה ספק ציוד לאניות. בגיל 17 אמו נפטרה, ובזכות דודתו שעודדה אותו, והאמינה בכשרונו כצייר, שב מהפרוור לה האוור לעיר, בהחליטו ללמוד ציור בסטודיו פרטי. שם התוודע לציירים כמו רנואר וסיסלי. התפעלותו מ"הסלון לאמנות" בפאריס (שהחל להתקיים משנת 1801) ולאחר שלמד באקדמיה השוויצרית ציורי אנטומיה, הגיש בקשה להציג בסלון, ושני ציורי הנוף שהגיש התקבלו בהערכה רבה. קבוצת החברים עימהם נהג להציג, נקראה ע"ש ציורו IMPRESSION "אימפרשן" ומכאן נולד השם "אימפרסיוניסטים". מתחילת דרכו התאהב בנוף. כך נסע לרוב עם אשתו וילדיו אך גם לבדו ללונדון, להולנד, לריביירה הצרפתית והאיטלקית, לוונציה ולנורמנדי, שם צייר את נופי אונפלר וטרוביל, שתי עיירות מקסימות ביופיין. בתערוכה מוצגים תוצאות כל סיוריו אלה, הפירות שיישארו לנצח כשיאי האמנות בהיסטוריה של התחום. בנוסף לציורי "ערימת השחת", נופי הים והטבע שהיו כה מוערכים והביאו עימם הצלחה מסחרית. המבקר בתערוכה, או מי שמעלעל בקטלוג שלה ומתמכר לזה, לא חדל להתפעל מקסמי האמן הנערץ, שעקב ראייתו שנחלשה בעקבות הקטרקט ממנו סבל, החל לצייר פחות מדויק, ויותר כביכול מופשט, עד כי אי-הצלחת שלושת הניתוחים בעיניו שעבר, ולא היטיבו עמו, גרמה לו בלי שכיוון לכך, להצעיד את האמנות מהאימפרסיוניזם לעבר האמנות המופשטת של המאה העשרים. אומנם בימי חייו לא נחשבו ציורי ה-WATER LILLIES שצייר באגם הקטן שבגנו בז'יוורני, בגלל הטשטוש שבהם והוערכו כלא ראויים, אך בעשרות השנים האחרונות זכו לא רק להכרה, אלא כיום הם האהובים והידועים ביותר בעולם כולו. לא אשכח את התערוכה הגדולה שלו לפני כמה עשרות שנים, כמדומני במוזאון המטרופוליטן בניו-יורק, לשם הובאו בין היתר ציוריו הענקיים שהושאלו משלושה מנזרים וכנסיות ברחבי צרפת, ותוך כדי הצבתם, הסתבר לאוצרי התערוכה שאם מציבים אותם צמודים - הם מהווים יחידה אחת, כעין פנורמה סינמסקופית, של הצוקים והנוף כאשר כל אחד מהם צויר מזווית אחרת, כעין חצי מעגל. לימים, מוזאון המומא M.O.M.A בניו-יורק רכש אותם, והם מוצבים שם לתפארה באולם ענק מיוחד, כשהצופים ישובים על ספסל ממרחק בקצה האולם, על-מנת לראות את כל מיכלול התמונה. כל מי שיבקר בניישנאל גאלרי (אחד מחמשת המוזאונים הגדולים בעולם) שבכיכר טרפלגר, אל יחמיץ תערוכה מהממת זו שתוצג עד ה-29.8.2018. גם אם יצטרך לבחור לראות רק תערוכה אחת - תהא זאת זו.