השופטת: טל לחיאני-שהם, בית משפט השלום באשקלון המועד: יום שני, 01.05.2018, שעה 09:00 הנושא: תיקים פליליים "איך זה נראה מהצד? שאלה רטורית. התשובה היא: שוק" - כתבתי לעצמי בדקות הראשונה באולמה של השופטת טל לחיאני-שהם. זה לא באשמתה: "נט המשפט" לא עולה, התביעה הגיעה בלי מזוודת התיקים, תובעים וסניגורים מנהלים שיחות בזמן בו אמור כבר להתחיל יום הדיונים. לחיאני-שהם נכנסת בשעה 9:12 ופונה מיד לתובעת: "הסיבה שבגינה התיקים לא הגיעו אמורה מאוד להטריד אתכם, מאוד". אז מה עושים? מסתדרים עם החומר שהקלדנית יכולה להוציא מהמערכת.
סניגור מבקש דחייה ולחיאני-שהם מוכיחה מיד שהיא בקיאה בפרטים: "אתה זוכר למה מלכתחילה הייתה דחייה ב-24 באפריל? הם [שירות המבחן] אמרו שהוא מסר שתן מהול [בבדיקת סמים], כך שייתכן מאוד שהוא יימצא לא מתאים לעבודות שירות". הסניגור מסביר למה השתן היה מהול ומבקש לבטל את מעצר הבית הלילי; התביעה מתנגדת. לחיאני-שהם מכתיבה החלטה בקול חרישי, מתארת את הרקע בצורה תמציתית, דוחה את הבקשה לביטול התנאים וקובעת דיון נוסף ל-15.5.18.
איש הסניגוריה הציבורית מבקש להשתחרר מייצוגו של לקוח ששכר עורך דין פרטי. לחיאני-שהם מקפידה כראוי על הנוהל: "אין בעיה, אני רוצה לוודא שיש ייצוג פרטי לפני שאני משחררת את הסניגוריה". הסניגור המחליף נכנס לאולם; הדיון בתיק אומנם קבוע לשעה 10:00 והנאשם טרם הגיע, אבל את ההחלפה ניתן לבצע. בעת שלחיאני-שהם מכתיבה את ההחלפה, נתקל אחד הסניגורים במשהו על הרצפה ולחיאני-שהם מעירה לו בחיוך שייזהר. הסניגור: "אני מקווה שלהנהלת בתי המשפט יש ביטוח". לחיאני-שהם: "אני לא מבטיחה שום דבר".
"אני זקנה" הנאשם בתיק הבא טרם הגיע. למה? הוא עבר דירה לעפולה, סניגורו לא ידע על כך ולכן לא ביקש לקיים את הדיון בשעה מאוחרת יותר, וב-8:50 אמר הנאשם שהוא בדרכו ויצא כעת מתל אביב. "זה אומר שהוא לא יהיה פה לפני 10:30", מגיבה לחיאני-שהם. אבל בהסכמת הצדדים היא מנהלת ביניהם הליך גישור בלא נוכחות הנאשם, תוך הפגנת בקיאות רבה. זוהי גם הזדמנות נדירה לראות כיצד מתנהל הליך כזה.
"אנחנו מדברים על אירוע אלימות כלפי אמא. הוא כבר ריצה עונש מאסר על עבירה דומה", אומרת לחיאני-שהם. "יש לנו גרסת האם ויש עוד איזושהי גרסה", היא מוסיפה ותוך כדי הדיון רושמת לעצמה הערות; את עורכי הדין המדברים ברקע היא אינה משתיקה. חומר הראיות איננו בפני בית המשפט, בגלל אותה מזוודה שטרם הגיעה. התובעת מסבירה שהיא לא עברה במשרד, כי כיום ניתן להחתים את כרטיס הנוכחות באפליקציה. לחיאני-שהם בת ה-43, ששירתה בתביעות המשטרה, מחייכת: "אני זקנה. איפה הימים שהיה צריך להעביר כרטיס ב-7:30 בבוקר? לכן חשוב לעבור במשרד".
לחיאני-שהם נעזרת בחומר הראיות שבידי הסניגור ואומרת לו: "אתה אומר שיש את גרסת המתלוננת מול גרסת הנאשם, ומה שהיא אומרת בחקירה לא תואם את דוח הפעולה [של השוטר שהגיע למקום]". לחיאני-שהם מוצאת את דוח הפעולה של השוטר. "הלאה, הבנתי את הראיות בתיק הזה. בוא נעבור לאישום השני [תקיפת האם ובריחה משוטרים]".
היא מעיינת בתיק ואומרת לסניגור שאינו מדייק: "מה זה כן הפרעה לשוטר?". התובעת בכלל לא מקשיבה, כאילו התיק אינו נוגע לה. הסניגור טוען שהנאשם התגורר בבית אמו בלית ברירה. לחיאני-שהם: "מה זה בלית ברירה? אני מבינה שיש לו כסף. מה הוא עושה בעפולה?". היא מצטטת את דברי הנאשם לגבי הבריחה מהשוטרים וקובעת: "זו לא טענת הגנה". גם הסניגור מבין זאת ואת מאמציו הוא מכוון במניעת מאסר בפועל.
"זו לא אלימות?" לחיאני-שהם מתחילה להגיע למסקנות: "באירוע של האישום הראשון [האיום על האם] אני סבורה שאין די ראיות. היא מוסרת גרסה אחת בזמן האירוע, מגיעים [שוטרים], חוקרים אותה והיא מוסרת פחות או יותר את אותה גרסה. אבל אחר כך היא חוזרת בה. יש לכם עדה עוינת, יש לכם קושי ראייתי. באישום השני אני לא חושבת שיש לכם קושי ראייתי. משך בחולצה [של האם] - נו, מה הבעיה? זו לא אלימות?
"לגבי התוצאה הסופית - אני צריכה לראות את הר"פ [הרישום הפלילי] שלו. זה [המאסר על-]התנאי שתקף, זה הופך להיות בר הפעלה. הבעיה שמאז הוא כבר ישב עוד פעם בכלא. צריכות להיות סיבות מיוחדות להארכת התנאי [במקום הפעלתו]. אני לא חושבת שיש, ואני לא בטוחה שהוא יעבור תסקיר, ואז אתה [הסניגור] רק מרע את מצבו אם יהיה תסקיר שלילי. בדרך כלל סניגורים יודעים להמליץ ללקוחות שלהם אם לגשת לתסקיר או לא; אתה מכיר אותו יותר טוב ממני. אפשר להגיד שאם התסקיר יהיה סופר-חיובי, המדינה תכוון את עצמה לעבודות שירות.
"באישום הראשון יש סיכוי סביר לזיכוי ולכן אמרתי שימחקו. באישום השני יש סיכוי יותר מסביר להרשעה, יש לי הרגשה שהשכן הזה [עד הראייה] יבוא ויעיד. נמחוק את האיומים ונישאר עם תקיפה והפרעה [לשוטר]. יש סיכוי שאם ננהל את התיק, זו תהיה התוצאה הסופית. אולי המדינה תלך לקראתו, אם התסקיר יהיה סופר-חיובי, והוא יצטרך לצאת לגמילה בקהילה. יכול להיות שאני טועה והם [שירות המבחן] יגידו אם הוא צריך קהילה. אם יגידו שהוא עבר לעפולה ושיקם את חייו - ניתן יהיה להאריך את התנאי, של"צ וענישה כלכלית".
לחיאני-שהם מכניסה לפרוטוקול את עמדתה, כאשר התובעת והסניגור ממשיכים לנהל מו"מ בקול רם. "אם הוא [הנאשם] יגיע בזמן סביר, ניכנס לתיק הזה", היא מוסיפה. הסניגור מודה לה ולחיאני-שהם מחייכת: "אני לא צריכה לספר לך, זו העבודה שלי".
המזוודות מגיעות בשעה טובה ב-9:55, ולחיאני-שהם עוברת להמשך טיעונים לעונש מדיון קודם. האיש הודה בהיזק לרכוש כאשר שבר מיקרוגל ותלש מנורה, וצירף תיק נוסף על אחזקת סם. תסקיר שירות המבחן היה חיובי והצדדים הסכימו שבמקרה כזה ניתן יהיה להאריך את תקופת התנאי, למרות שלאיש יש הרשעות רבות ושני מאסרים על תנאי שכבר הופעלו.
לחיאני-שהם מכתיבה את גזר הדין: קיימות נסיבות המצדיקות הארכה נוספת של התנאים - מהות העבירות, חלוף הזמן ובעיקר הליך הטיפול. "חם?", היא מרגישה התלחששות באולם וצוחקת: "כשנכנסתי היה לי קר אז ישר כיביתי". היא מאריכה את התנאי, מטילה עבודות לתועלת הציבור וקנס של 1,000 שקל. "תעמוד רגע בבקשה", פונה לחיאני-שהם לנאשם. "זו הפעם הראשונה מאז שאני שופטת - אני לא כל כך ותיקה, אבל שש שנים - שאני מאריכה פעם שנייה מאסר על תנאי. אני לא מאמינה גדולה במתן הזדמנות חוזרת ונשנית, אבל אני חושבת שהפעם יש לזה הצדקה ולכן הארכתי. אבל אל תנסה אותי: אם תפר את צו המבחן, תבוא כבר עם תיקים מוכנים למאסר".
השורה התחתונה: ניהול מרשים של יום פלילי עמוס ומרובה פרטים, ובעיקר של הליך הגישור בו הפגינה לחיאני-שהם תפיסה מהירה, חדות אבחנה והחלטיות. יעילות: 9 מזג שיפוטי: 9 