השופט: ראיד עומרי, בית המשפט לתעבורה בצפת המועד: יום שלישי, 22.05.18, שעה 10:00 הנושא: תיקי תעבורה "ריבוי התיקים והנוהג לקיים פגישות לצורך הסדרי טיעון דקות ספורות לפני תחילת יום הדיונים, פוגמים בהליך המשפטי. כפי שכבר הערנו בעבר, יש צורך דחוף לקבוע שיטות עבודה מכבדות יותר ויעילות יותר בבתי המשפט לתעבורה". דבריו של נציב תלונות הציבור על שופטים,
אליעזר ריבלין, בדוח השנתי שפורסם ב-22.5.18.
שעות אחדות לפני הפרסום ביקר המדור באולמו של שופט בית המשפט לתעבורה בצפת, ראיד עומרי. התמונה שהצטיירה שם הייתה חמורה עוד יותר מזו שתיאר ריבלין, והרושם הכללי הוא שמדובר ב"בערך בית משפט". ויודגש: חלק מן התקלות הן מערכתיות, חלקן נובעות מאופן ניהול ההליכים בידי עומרי, אך דומה שכולן נובעות מאותה התייחסות חסרת רצינות לבתי המשפט לתעבורה - המחייבת התייחסות רוחבית מקפת ובחינה של כל דרכי פעילותו.
בתי המשפט לתעבורה דנים מדי שנה ב-130,000 תיקים - למעלה מ-15% מכלל התיקים במערכת בתי המשפט. בכל יום רשומים לכל שופט כמה עשרות דיונים - עומס בלתי אפשרי, המבוסס על כך שחלק ניכר מהם לא מתקיימים: או שיש הסדרי טיעון, או שסניגורים מבקשים דחייה כדי להידבר עם התביעה, או שהנאשמים לא מגיעים. הרוב המכריע של התיקים עוסקים בעבירות קלות יחסית ומסתיימים בקנס ואולי בשלילה קצרה של הרישיון. עובדות אלו לבדן מחייבות חשיבה ברמה העקרונית: אלו תיקים צריכים להגיע לבית המשפט ואלו חייבים להסתיים בהליכים מחוצה לה.
אין זה פוטר את הנהלת בתי המשפט ומשרד המשפטים מחשיבה מעמיקה על נוהלי הדיון, ומן החובה להטמיע בקרב כל הנוגעים בדבר את העובדה שמדובר בבית משפט לכל דבר. וזה אומר: ההליכים צריכים להיות מכובדים ומכבדים, ולא להיראות כמו שוק טורקי מבחינת חריצת הדין וכמו תחנת רכבת מבחינת המהומה באולם ומחוצה לו. כבר עמדנו על כך בעבר (ראו קישורים משמאל), אך אם אפילו הערותיו של ריבלין נופלות על אוזניים ערלות - מה לנו כי נלין.
על-מנת להציף שוב את הבעייתיות הנרחבת במערכת בתי המשפט לתעבורה, נתמקד הפעם בהתרחשויות באולמו של עומרי המייצגות את הבעיות הללו. לכן, אין המדובר בביקורת שיפוט רגילה כנהוג כאן, וממילא לא ניתנים ציונים לעומרי. ייתכן שבעתיד נחזור לאולמו למטרה נקודתית זו.
האולם הופקע בידי התובעת בשעה היעודה לתחילת יום הדיונים - 9:00 בבוקר - אולמו של עומרי איננו אולם משפטים אלא שלוחה של יחידת התביעות. הכניסה אליו מותרת רק לנאשמים ובאי-כוחם, שם הם מנהלים מו"מ עם התובעת. כזכור, זו בדיוק התופעה עליה התריע ריבלין יותר מפעם אחת. זה גם מאוד לא מכובד, וזה גם ובעיקר פוגע קשות בזכויות הנאשמים הנלחצים להסכים להסדר רגע לפני הדיון המשפטי. אין סיבה בעולם לא לקיים את הדיונים יום-יומיים קודם במשרדי המשטרה; הזמן שיידרש שם ייחסך כאן. אבל דומה שמטרת המשטרה היא לסגור כמה שיותר תיקים כמה שיותר מהר, והלחץ על הנאשמים משרת אותה היטב - גם אם לא משרת את עשיית הצדק.
כאשר נכנסתי מאוחר יותר לאולמו של עומרי, הוא היה שקוע בשיחה בערבית עם נאשם - שאת תוכנה לא טרם לתרגם לתובעת, והיא מצידה אפילו לא התעניינה במה שנאמר. בנושא זה פנינו להנהלת בתי המשפט, אשר מסרה שאין מניעה ששופט ישוחח בערבית עם נאשם. שאלנו האם אינו חייב למסור לתובע/ת לכל הפחות תמצית של מה שנאמר והפנינו לאותו יום אצל עומרי. התשובה - שמן הסתם מסר עומרים - הייתה, שהוא דאג לוודא בערבית שהם מבינים את כתבי הטענות ואת ההליך המשפטי, "ומיד לאחר מכן נרשמו חילופי הדברים בפרוטוקול הדיון בשפה העברית בנוכחות כל הצדדים, כך שהפרוטוקול משקף נאמנה את הנעשה באולם".
מאחר שבזמן בו ישבתי באולם לא הייתי עד לרישום כזה בפרוטוקול, הלכתי ובדקתי את הפרוטוקולים עצמם. עד השעה 11:00 - בה יצאתי מן האולם - התנהלו לגופם (לפי מערכת נט המשפט) חמישה דיונים עם נאשמים ערבים. באף אחד מן הפרוטוקולים אין זכר לחילופי דברים בערבית; וכאמור, לפחות במקרה אחד הייתי עד ראייה למתרחש. לכן, תגובתה של הנהלת בתי המשפט אינה עומדת במבחן העובדות. ומה שיותר משמעותי: קשה להאמין ששופט היה מתנהל בצורה כזאת בערכאה אחרת, ולכן דומה שאנחנו רואים עוד היבט של ההתייחסות חסרת הרצינות כלפי בתי המשפט לתעבורה - הן מצד התביעה והן מצד היושב לדין.
נהג מסוכן נשאר על הכביש בדיון הבא מבקש הסניגור דחייה כדי לצלם את חומר החקירה ולפנות למשטרה, כי הוא קיבל את הייצוג רק בימים האחרונים. ישאל השואל: הרי תאריך הדיון ידוע חודשים מראש? וישיב המשיב: כבר אמרנו, שלבית המשפט לתעבורה מתייחסים בזלזול. לעומרי אין ברירה אלא להיענות לבקשה: העבירה בוצעה בינואר השנה והדיון יתקיים - אינשאללה - באוקטובר. ובינתיים נהג מסוכן נשאר על הכביש.
הלאה. הנאשמת בתיק הבא - שעברה צומת באור אדום - אינה מתייצבת ובמקומה מגיע בן-זוגה, המסביר שהיא חולה. "דחיתי לכם הרבה פעמים, אבל יש תיק שצריך לסיים אותו", אומר עומרי. הנאשמת עודנה נוהגת, ולדברי בן-זוגה - בעיקר לצורך טיפולים רפואיים. עומרי מקבל את הדברים בלא כל בדיקה וללא כל תיעוד, ואף מודיע מראש שבשל המצב הרפואי - יסתפק בניגוד להרגלו בפסילה על תנאי ובקנס. "אבל שתיזהר, בסדר? רמזור אדום יכול להסתיים לא רק בקנס, אלא במשהו קטלני".
למרות שעומרי אמר עוד לפני הטיעונים לעונש כיצד יפסוק, התובעת מבקשת פסילה בפועל. ושוב: אין זה מחזה שהיינו רואים בכל דיון פלילי אחר. עומרי מכתיב בקול חרישי מאוד את טיעוני בן-הזוג וגוזר שלושה חודשי פסילה על תנאי, עונש אותו הוא מנמק כאמור במצבה הרפואי של הנאשמת. במשך כל הזמן הזה, התובעת מדברת עם סניגור אחר ממש מתחת לאפו של עומרי - שאינו מגיב.
התובעת מדווחת כעת, כי יש תקלה ארצית במערכת המחשב של המשטרה ולכן אינה יכולה להוציא את ההרשעות הקודמות של הנאשמים. למה היא לא באה מוכנה עם המידע הבסיסי הזה? כי אנחנו בבית משפט לתעבורה, והכל נעשה בצורה חפיפניקית. בשל כך צריך עומרי לדחות לחודש יולי את אחד התיקים (ושוב הוא מסביר לנאשם בערבית בלי לתרגם), ואילו בתיק אחר עומדת התובעת בידיים כבולות-משהו בעת הטיעונים לעונש.
הסניגור מצידו טוען שמרשו הוא מפרנס יחיד, נהג המשתכר 5,000 שקל בחודש ומפרנס שלושה ילדים. ודאי לא תופתעו לשמוע, שעומרי אינו מבקש וממילא אינו מקבל אישורים כלשהם לטענות הללו - המשמעותיות מאוד משום שהוויכוח בין הצדדים הוא על גובה הקנס. ועוד משהו: העבירה הזאת היא מאוקטובר 2016, וכאמור מדובר באדם המתפרנס מנהיגה; תבינו לבד את המשמעות.
השורה התחתונה: כבר אמרנו זאת בראשית הדברים. מערכת בתי המשפט לתעבורה חייבת ניעור יסודי, החל מקביעת התיקים שיידונו בה, דרך הטמעת נוהלי דיון ראויים וכלה בשינוי גישתם של השופטים בה לעבודתם. זה חיוני משום שמדובר בעבירות העלולות לסכן חיי אדם, משום שהמערכת הזאת מצריכה משאבים ניכרים ומשום שהיא משדרת חוסר אכפתיות וחוסר חשיבות כלפי הבאים בשעריה - ונזכיר שוב: אנו עוסקים בחיי אדם. 