הטענה לפיה חדירה של רשויות האכיפה לאייפון נעול מהווה פגיעה בפרטיות, היא צביעות ממדרגה ראשונה. בעידן בו הפרטיות למעשה מתה, בו אנחנו מוותרים עליה כמעט מדי יום - הדבר האחרון הפוגע בפרטיות הוא פעולה הנעשית בצו משפטי ועל-פי נהלים ברורים.
חשוב מאוד לזכור: אפל סירבה לאפשר ל-FBI לחדור לאייפון של רוצח המונים, למרות שבית המשפט הורה לה לעשות זאת. המחלוקת לא הגיעה להכרעה בערכאות העליונות משום שהבולשת הסתדרה בלי אפל, אבל קרוב לוודאי שעם הפיתוח החדש של החברה - בתי המשפט ישובו ויידרשו לכך, ומן הסתם בסופו של יום יהיה צורך בפסיקה של בית המשפט העליון האמריקני. כך גם אם הקונגרס יקבע בחוק את החובה למסור את הקודים: אפל צפויה לחצות את הכביש אל בית המשפט העליון, ולבקש שיקבע האם מדובר בהפרת הזכות לפרטיות הקבועה בחוקה.
עוד חשוב לזכור, כי אפל וגוגל מאפשרות כבר כיום לרשויות את הגישה למידע שהמשתמשים מגבים בשרתים שלהן (כמו למשל ב-iCloud של אפל). כלומר: שתי החברות מודעות לכך שהפרטיות אינה מוחלטת. מותר להניח שהגישה הזו מתחבאת במקום כלשהו בין מאות האותיות הקטנות של הסכמי ההתקשרות בין החברות לבין לקוחותיהן. אך העיקרון כבר קיים: הפרטיות יכולה לסגת מפני צורך חשוב לא פחות - מניעת פשיעה ומעשי טרור, ואיתור מי שביצעו מעשים כאלו.
זו הנקודה המרכזית: אין זכות מוחלטת. גם הפרטיות אינה מוחלטת; רשויות המס זכאיות לדעת על כל שקל שנכנס לחשבון הבנק שלנו, וכל רופא בקופת החולים רואה את כל התיק הרפואי שלנו. ברור לנו שמדובר בצרכים חיוניים שבסופו של דבר נועדו לסייע למדינה ולנו - והצרכים של רשויות אכיפת החוק חיוניים לא פחות. וכאמור, יהיה זה צבוע לטעון שדווקא הן פוגעות בפרטיות כאשר אנחנו מעניקים לכל מאן דבעי את כתובת הדוא"ל שלנו, וכאשר כל חיפוש של שירות כלשהו מוביל לים של פרסומות באתרים בהם אנו גולשים.
אחת הטענות של תומכי הפרטיות היא שהמידע עלול לדלוף מהמשטרה. בהחלט חשש משמעותי, ועוד יותר משמעותי הוא החשש שהמידע יגיע לידיהם של פצחנים זדוניים. אבל החשש הזה קיים ממילא, שכן כל חיינו מאוחסנים בהמוני שרתים: של מס הכנסה, של הבנק, של משרד הפנים, של צה"ל, של קופת החולים, של חברת האשראי ועוד ועוד. הפתרון איננו להגיד "לא ניתן מידע" - אי-אפשר לנהל את חיינו במאה ה-21 בלי מסירת מידע - אלא להילחם ללא הרף בפצחנים ולסתום ללא הרף את הפרצות.
חוקרי משטרה ואנשי מודיעין אינם פצחנים. הם זקוקים למידע כדי להגן על רכושנו, חיינו וחרותנו. אם אנחנו לא סומכים עליהם שלא יחטטו במה שאינו נחוץ להם - אפשר לסגור את הרשויות הללו. מובן שחייבים להיות נהלים שיבטיחו שהגישה תתבקש, תתקבל ותבוצע רק לחומרים רלוונטיים; לא צריך להמציא את הגלגל - זה קיים מימים ימימה בנוגע להאזנות וחיפושים. ומובן שחייבים להעניש את מי שמשתמש בצורה פסולה בגישה הזאת - וגם כאן לא מדובר במשהו חדש.
הפרטיות חשובה מאוד. מניעת פשע וטרור חשובה לא פחות, וקרוב לוודאי שגם יותר. האיזון הנכון הוא לאפשר לרשויות לגשת למכשירים נעולים רק באמצעות צווים שיפוטיים, בצורה מתוחמת ותוך פיקוח על הגישה הזאת. על הצעד החדש של אפל צריך לברך רק מי שיש לו מה להסתיר מפני רשויות החוק - ועליו אסור להגן.
