בכל גן ילדים ובכל כתה בבית הספר פועל ועד הורים. בנוסף לוועדים הכיתתיים פועלים ועדי הורים מרכזיים של המוסדות החינוכיים. המשותף לכולם - ההורים הנבחרים לשמש כוועד עושים זאת בהתנדבות ומרצונם החופשי בלבד. פעילות הוועד חולשת לא רק על איסוף כסף לקניית מתנה למחנכת בסוף השנה, או קניית כיבוד לאירוע כיתתי כזה או אחר. ועדי ההורים מטפלים במישורים נוספים, כדוגמת
הפקת אירועים כיתתים, ארגון מסיבות סוף שנה ועוד.
מי נושא באחריות אם דבר מה משתבש במסיבת סוף השנה ומה ניתן לעשות? אם האירוע מתבצע במסגרת המוסד החינוכי ובהשתתפות הצוות החינוכי (טיולים, מסיבות, טקסים) האחריות היא של מערכת החינוך. הבעיה מתעוררת באירועים ופעילויות שמארגן ועד ההורים באופן עצמאי, ללא מעורבות הצוות החינוכי, והם מתקיימים שלא במסגרת המוסד החינוכי. משרד החינוך ניער את חוצנו ממסיבות סוף שנה המאורגנות מחוץ לשעות הפעילות של המוסד החינוכי ושלא על-ידי הצוות החינוכי, אלא למשל על-ידי ועד ההורים. הפקת אירועי סוף השנה על-ידי חברי ועד ההורים, הפועלים, כאמור, בהתנדבות גמורה, עלולה לחשוף אותם לתביעות שונות. יודגש, שתביעות נגד ועד הורים אינה נגד "גוף", שכן "ועד הורים" אינו יישות משפטית נפרדת. כך, כשמדובר ב"תביעה נגד ועד ההורים", הכוונה היא תביעה אישית נגד כל אחד מחברי ועד ההורים, באופן פרטני.
בעבר כבר נדונו תביעות נגד חברי ועד ההורים כך למשל, במסיבת סיום נפצע אחד הילדים מקפיצה על מתנפחים, והוריו תבעו את חברי ועד ההורים שארגנו את האירוע. במקרה אחר נפצעה ילדה במסגרת מסיבת בריכה שארגן ועד ההורים. במקרה נוסף, מצאו עצמם חברי הוועד נתבעים אישית על-ידי ספק חיצוני ששירותיו נשכרו לצורך הפקת מסיבת סוף השנה. חברי ועד ההורים בהחלט חשופים לתביעות בגין האירועים המאורגנים על ידם. כך, הורים עלולים למצוא עצמם מממנים שכר טירחה לעורכי דין חיצוניים, לצורך ייצוגם המשפטי, ו"להיגרר" להליכים משפטיים ממושכים ויקרים.
אז מה עושים? בניסיון להגן על עצמם מפני תביעות, רבו המקרים בהם דרשו חברי ועד ההורים את החתמת יתר ההורים על כתבי ויתור, לפיהם האחריות לשלום הילדים מוטלת על הוריהם בלבד, ואין כל אחריות של הוועד המארגן.
אולם "כתב ויתור" זה אינו מספק הגנה מוחלטת מפני תביעות ראשית - ייתכן שבית המשפט יורה על בטלותו של כתב הוויתור מטעמים שונים, וחברי הוועד יחשפו לתביעות.
שנית - האישור כלל אינו חל כלפי צדדים שלישיים שאינם צד לכתב הוויתור (למשל: תלמיד נפל מגג במהלך מסיבת סיום, ופצע עובר אורח).
שלישית - יש בנמצא שלל מקרים שאינם מוגנים על-ידי כתב הוויתור. כך למשל, כאשר ועד ההורים התקשר בהסכמים להזמנת ציוד, קייטרינג ועוד, עלול כל אחד מנציגי הוועד לשאת באחריות אישית לתשלום במקרה של הפרת ההסכם.
דרכי ההתמודדות עם הסיכון שבחשיפה לתביעות נגד חברי הוועד: ראשית - חברות הביטוח מציעות פוליסות ביטוח צד ג' שאמורות "לכסות" מקרים מעין אלה. החיסרון הוא בעלותן הגבוהה של הפוליסות, ואף גובה ההשתתפות העצמית. הפתרון יכול להגיע ממשרד החינוך, אם יעניק לחברי הוועד ביטוח מיוחד, במטרה לספק הגנה משפטית לחברי הוועד הפועלים בהתנדבות.
שנית- ועדי הורים יכולים להתאגד כעמותה - אשר הינה יישות משפטית כשירה לתבוע וכשירה להיתבע. כך, תובענות תוגשנה נגד העמותה ולא נגד חברי העמותה. כמובן, גם להקמת עמותה יש עלויות.
שלישית - במסגרת הסכמים הנחתמים על-ידי ועדי הורים, יש להסדיר במפורש את זהות האחראים לנזק, ולדאוג לקבלת יפוי כוח מתאים, מפורט ובכתב, מאת הורי התלמידים בעניין זה.
רביעית - ומומלץ תמיד - ועד הורים שמארגן פעילות מסוימת יקפיד שלא להתרשל, לנקוט בכל כללי הבטיחות ולעשות כל הדרוש כדי למנוע נזק. ההיגיון שבהטלת אחריות אישית על המארגנים הינו טובת הילדים וטובת הכלל. אחרי הכל, אם נאפשר עשייה התנדבותית ללא אחריות, עלול להיווצר מצב בו יהא הארגון רשלני וצופן בחובו סיכונים כבדים, רק משום שאין אחריות בצידו. מאידך-גיסא, חשוב שהטלת האחריות על המארגנים תהא בסבירות, וכן יש לשקול הטלת פיקוח על גוף חיצוני, כדוגמת ארגון ההורים הארצי.
