החווה החקלאית בתקופת המנדט בשנת 1925, לפני כ-93 שנים, הקימו הבריטים בבית שאן שהיה אז ישוב קטן, חווה חקלאית. הם הקיפו את החווה בחומת אבן, עשויה אבני בזלת שחורה מאבני המקום ובנו בשטחה מספר מבנים ומחסנים ובניהם מכלאה לסוסים ולבעלי חיים אחרים. בכניסה לחווה נבנה שער מרשים וגבוה עשוי אף הוא אבני בזלת. מעל בית השער הייתה עמדת שמירה ממנה ניתן היה לצפות על הסביבה ולירות בשעת צורך. בתחילתה שימשה החווה כבית ספר חקלאי בו למדו ילדי העיר בית שאן הערבית (בדואים ברובם) לימודי חקלאות. בשלב מאוחר יותר, כך נכתב בשלט הסבר על החווה, שימשה החווה כקארנטינה (תחנת הסגר לבעלי חיים). בעלי החיים שהובאו מעבר הירדן המזרחי, כמו כבשים, פרות ועזים, הושמו בחווה בהסגר ונבדקו על-ידי וטרינרים במטרה לבדוק אם הם כשירים מבחינה בריאותית לאכילה ולרבייה ואלו שנשאו מחלות הושמדו. הבדיקה נמשכה כ-40 יום ומכאן השם קרנטינה (קראנט - פירושו 40 יום). אולם, יש חוקרים הסבורים כי הסבירות כי החווה שימשה כקרנטינה לא גבוהה, ומכל מקום אין בנמצא כל תיעוד וסימוכין לכך. לטענתם, החווה הייתה חלק מהמבנים של המשק החי בבית-הספר החקלאי, הסככה שימשה כרפת, והפרות נרכשו במשקי האזור. שימוש נוסף שיתכן שהיה לחווה הוא בית ספר לרכיבה על סוסים.
חוקרים סבורים כי בתקופת מלחמת העולם השנייה ובשנות ה-40 של המאה ה-20 התרחבה החווה וגדל כושר היצור החקלאי שלה, בעידוד ובמימון השלטונות הבריטיים וזאת כחלק ממדיניות השלטון הבריטי באותן שנים לפתח את מדינות המזרח התיכון על-מנת שיוכלו להסתדר, מבחינה כלכלית, באופן עצמאי ככל שניתן, ללא תלות במדינות אירופה, שהיו נתונות במלחמה.
החווה לאחר קום המדינה עם כיבוש בית שאן ב-13-12 במאי 1948, בריחת תושביה הערבים ועזיבת הבריטים את הארץ, פסקה הפעילות בחווה, מבניה נעזבו וננטשו, והחווה נשארה נטושה לגמרי. העזובה שלטה במקום. ותיקי בית שאן מספרים, כי המקום הפך למקום מחבוא של ילדי בית שאן שהיו בורחים מבית הספר כדי לעשן, להבעיר מדורות וכדומה. בשנת 1973 הוחלט לגאול את החווה החקלאית הנטושה והמוזנחת משמומנה ועזובתה ולהקים במקום כיתות לימוד לתלמידי בתי ספר בעיר.
בשנת 1974 נחנכה החווה במעמד שר החינוך דאז אהרון ידלין. מורה בבית שאן שמכירה את החווה עוד משנותיה הראשונות, מספרת לי, כי היה צורך להתחיל הכל מהיסוד. המקום היה נטוש עזוב ומוזנח מאד, סימני השריפות שהבעירו הילדים ניכרו היטב במבנים שחלק מקירותיהן כוסו בפיח. הוחל לשפץ וליפות את החווה, ריצפת הבטון שהייתה בכמה מבנים שנותרו בחווה מתקופת המנדט רוצפה באריחים וכן הוקמו חממה ומשתלה ונשתל פרדס קטן. ייתכן שבמהלך עבודות השיפוצים בחווה, שנעשו בשנות ה-70, נהרסו
בתום לב מתקנים היסטוריים מבלי להבין את חשיבותם ההיסטורית. מספרים לי כי בחווה היו מתקנים לקשירת בעלי חיים, כתובות מתקופת המנדט ועוד.
ביקרתי בימים אלה בחווה ההיסטורית. חלק מהמבנים או לפחות יסודותיהם מתקופת המנדט והמתקנים מאז, כולל שער הכניסה המרשים לחווה וגדר האבן עשויה מאבני הבזלת המקיפה אותה, נותרו עד היום. על אחד המבנים במזרחה של החווה נותר עדין שלט מקורי באנגלית מהתקופה המנדטורית (כתוב עליו באנגלית Hill & Smith Ltd ועוד כמה מילים באנגלית שלא הצלחתי לפענח) צילמתי את השלט. בצדה השמאלי של החווה נמצא שער המוביל אל השטחים החקלאיים של החווה.
החווה החקלאית כיום המקום משמש מאז 1974 כחווה לימודית ללימודי חקלאות הסביבה ולהכרת הטבע לתלמידי בית שאן. החווה נקראת כיום "חוות שמש" על שמו ולזכרו של יצחק שמש (1930-1969) שהיה איש חינוך, מורה ומנהל בית ספר "גלבוע" בעיר. וכיהן כראש מועצת בית שאן בין השנים 1963-1965. בחווה ישנם ענפים שונים בהם מועסקים התלמידים: ענף התבלינים, צמחי בית, גן ירק ופרדס לימונים. התלמידים לומדים נושאים רבים ומגוונים בהלימה לנושא המרכזי שקובע מדי שנה משרד החינוך.
בשנים האחרונות מנסים כרישי וקבלני נדל"ן ל"נגוס" בחוה הלימודית בבית שאן ובמיוחד בשטחיה החקלאים וזוממים להקים במקום שכונת מגורים. על גופי הטבע ושמירת הסביבה ובהם גם משרד החינוך, לעמוד על המשמר לבל יקבעו עובדות בשטח. בכוחם של השיעורים וביקורי התלמידים בחווה החקלאית הלימודית, לקרב את הילדים והנוער לערכי טבע וסביבה לחי, צומח ואדמה. את אנשי וכרישי הנדל"ן זה כידוע לא כל כך מעניין, אבל זה צריך לעניין את אנשי החינוך והגופים ה"ירוקים" ויש לקוות שלא יתנו לפגוע בחווה, שהיא פנינת טבע ירוקה בעיר בית שאן שאינה משופעת כידוע ב"ריאות ירוקות " מסוג זה.
