העיתונאי ברוך שיין היה מחלוצי הסיקור התקשורתי של עולם החזנות בארץ, ולאורך כמעט שנות דור ליווה וסיקר בכתבותיו ובתוכניות הרדיו שערך, את הנעשה בעולם החזנות והשירה היהודית בארץ. בימים אלה מלאו 24 שנים למותו. ביוני 1994 הלך לעולמו ברוך שיין, עיתונאי ועורך לילה בעיתון הצפה ואיש "קול ישראל". שיין היה מראשוני העיתונאים בארץ שסיקר באופן שוטף ופעיל את הנעשה בעולם החזנות והשירה היהודית והתמיד בכך לאורך שנים רבות. כאיש המחלקה (המדור) להווי ומסורת יהודית בקול ישראל ערך תוכניות דת שונות כמו "קבלת שבת" ו"מלווה מלכה", בהן שולבו פרקי חזנות ושירת תפילה אולם יותר מכל הוא מזוהה עם תוכנית הרדיו "פרקי חזנות כבקשתך" אותה ערך ליווה במסירות במשך שנים רבות. ברוך שיין אהב חזנות והיא הייתה חלק משמעותי מאוד בחייו. הוא בעצמו ניחן בקול ערב ושימש בעל קורא ובעל תפילה בבית הכנסת בו התפלל. שנים לא מעט עמד בראש אגודת לח"ן (ליכוד חובבי נגינה) שהוקמה בתחילת שנות ה-50 ומטרתה לעודד החזנות והיצירה היהודית. אין חולק כי תרומתו של ברוך שיין לטיפוח והפצת החזנות והשירה הדתית בקרב הציבור בארץ, גדולה ומשמעותית. עם השנים שמו ופעלו נשכח משהו. כתבה זו באה לתת לו את הכבוד המגיע לו ולספר את סיפור חייו שהוא גם בעקיפין סיפור היסטורי על תולדות החזנות והשירה היהודית בארץ.

סיפור חייו

ברוך שיין נולד בי"ג באדר, תרע"א (13.3.1911) בעיירה ביאלובז'ג בפולין להוריו חנינא- נתן ואסתר גולדה. בהיותו בן 11 לערך עברה המשפחה להתגורר בעיר גארוולין שבדרום מזרח פולין. ברוך למד בבית מדרש בעיר. בין מוריו נמנו יעקב-שלום, יצחק'ל חיינס ולוול מלמד. כמו-כן למד בית הספר יבנה בעיר בשיעורי ערב לימודי השכלה כללית ואת השפה העברית ודקדוקה. בנעוריו (בשנת 1928) הצטרף לתנועת "השומר הדתי" - תנועת נוער ציונית דתית הקשורה לתנועת "המזרחי" באירופה, והשתתף כציר בוועידת התנועה, שהתקיימה בוורשה תרצ"ב.

עולה לארץ

בשנת 1936 עולה ברוך שיין לארץ באונייה "פולניה" דרך נמל יפו. אניית פולוניה, למי שאינו יודע, הייתה אניית נוסעים פולנית שבה הגיעו לארץ ישראל רבים מעולי העלייה החמישית מפולין בין השנים 1933 ל-1938. רבים מבני משפחתו שנשארו בחו"ל ניספו בשואה ובהם הוריו, חנינא נתן ואסתר גולדה, אחיו הגדול לייבוש ואחותו קיילא ובנה מאיר. אחותו הצעירה ברכה פרבר הייתה במחנה באושוויץ הצליחה להינצל, ועלתה ארצה עם משפחתה בשנת 1950. ברוך ניחן בקול ערב ועוד מצעירותו נמשך לעולם הזמר ושירה יהודית. בשנת 1937 הוא מצטרף ל"מקהלת תל אביב". בניצוחו של המלחין והמנצח ליאו ליוב. מקהלה זו הוקמה בשנת 1931 ביוזמתו של ליוב, והופיעה באירועים ובאולמות כמו בבית-העם, באולם 'אהל שם', באולם הקונצרטים ב'יריד המזרח' ועוד. במקביל למד לימודי מוזיקה אצל המלחין והמורה יצחק אדל (1896-1973) שהיה גם מורה למוזיקה בסמינר לוינסקי. אל עולם העיתונות הגיע ברוך שיין במקרה. בשנת 1938 התקבל כעובד דפוס בעיתון הצפה ששכן אז ברחוב הרצל 16 בתל אביב. הוא נמנה למעשה עם ראשוני עובדי בית הדפוס של עיתון הצפה שנוסד כידוע בקיץ 1937. אט אט החל ברוך שיין לפרסם בעיתון זה כתבות ומאמרים בנושאי חזנות לצד עבודתו כפועל דפוס בעתון. בשנת 1942 נושא ברוך שיין לאשה את בלה ליפשיץ בת מרים ובן ציון ליפשיץ. בלה עלתה לארץ בתחילת שנות ה-30 עם משפחתה מהעיר וולקוביסק שבפולין. אביה בן ציון ליפשיץ עבד כפקיד בוועד הקהילה בתל אביב (הרבנות של תל אביב דאז) ושימש ראש מחלקת הרישום. לאחר נישואיהם עברו בלה וברוך שיין בשנת 1948 להתגורר ברחוב נחמני 9 בתל אביב. לזוג נולדה בת בשם הדסה, לימים הדסה ורגון.

מצטרף למערכת עיתון הצפה

בשנת 1950 הצטרף ברוך שיין למערכת עיתון הצופה כעורך לילה. והחל גם לפרסם בעיתון זה כתבות ומאמרים על אירועי חזנות ובעיקר על אמנות החזנות ושירה דתית. בהמשך היה לו ב"הצפה" מעין טור קבוע בו סקר את הנעשה בעולם החזנות, דיווח בו על מופעי וקונצרטים של חזנים, מסיבות הוקרה לחזנים, ראיין חזנים ועוד. במחצית שנות ה-50 במקביל לעבודתו ב"הצפה" החל לעבוד ב"קול ישראל" בעריכת תוכניות דת, ונמנה על עובדיה הראשונים של המחלקה (המדור) להווי ומסורת יהודית בקול ישראל. בראשה עמד אז, כידוע, הרב בנימין צביאלי. ברוך שיין עבר קורס עורכי תוכניות בהדרכת לאה פורת, וקורס בנושא קומוניקציה ציבורית בהדרכת ד"ר דינה גורן. בשנים 1956-1958 כאשר בנימין צביאלי עורך התוכנית קבלת שבת יצא לשליחות בחו"ל ערך ברוך שיין את התוכנית קבלת שבת ששודרה מדי יום שישי אחר-הצהריים וזכתה להאזנה רבה. לאורך השנים ערך תוכניות נוספות כמו "מלווה מלכה" ועוד. כמו-כן הפיק וערך שידורים חיים של קונצרטים בהשתתפות גדולי החזנים בארץ ובעולם. במשך עשרות שנים ערך את התוכנית פרקי חזנות כבקשתך שנקראה לפני כן "פרקי חזנות".

מראשי אגודת לח"ן

שיין עמד בראש אגודת לח"ן (ליכוד חובבי נגינה), אגודה שנוסדה בט"ו בשבט תשי"ב (1952) ומטרותיה עידוד החזנות והיצירה היהודית. הוא שימש בתפקיד יו"ר האגודה. ב-18 בינואר 1954 נחנך מועדון לח"ן (ליכוד חובבי נגינה) במסיבה חגיגית שנערכה ב"בית המורה" ברחוב שטראוס בתל אביב. ברוך שיין פתח את האירוע בדברי ברכה וסקר את תוכניות לח"ן המתוכננות. בין המשתתפים במסיבה משה דב מגיד ראש ועד מחלקת החינוך של עיריית תל אביב, ד"ר ש.ז כהנא מנהל משרד הדתות, המלחין ידידיה אדמון יו"ר אקו"ם והרב בנימין צביאלי עורך המדור להווי מסורתי בקול ישראל. אגודת לח"ן יזמה ארגנה אירועי ומפגשי חזנות רבים, כמו קונצרטים קבלות פנים לחזנים, מפגשי חזנות ושירה דתית, ערבי עיון ועוד. חלק מהאירועים שערכה התקיימו בבית המורה ברחוב שטראוס בתל אביב. ב11 בדצמבר 1965 הלכה לעולמה רעייתו של ברוך שיין בלה שיין שליוותה אותו במסירות במשך שנים רבות והיא בת 53 בלבד. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בקריית שאול. לאחר מלחמת ששת הימים נשא ברוך שיין לאשה את שרה דמסט, אלמנתו של יוסף דמסט, מחללי כפר עציון בשנת תש"ח. ברוך ושרה התגוררו בשכונת יד אליהו בתל אביב. ברוך שימש יו"ר הנהלת בית הכנסת המרכזי ביד-אליהו היה בעל קורא ובעל תפילה לעת מצוא. בשנת 1988 נפטרה שרה שיין-דמסט ולפי בקשתה הובאה לקבורה בכפר עציון.

בעל מזג טוב ומסביר פנים

ברוך שיין ניהל חמש שנים את חוג חובבי חזנות שליד עיריית תל אביב. לאורך השנים השתתף בכינוסים ומפגשים בנושאי חזנות ונשא בהם דברים, היה חבר באגודת העיתונאים בתל אביב. משנותיו הראשונות בארץ היה שיין חבר בתנועת "המזרחי" ובמועצת הפועל המזרחי תל אביב והשתתף לא פעם בכינוסיה ובאירועיה. הוא השתתף כציר בוועידות התנועה המזרחי-מפד"ל מטעם חוג "חזון והגשמה". בשנת תשמ"ה הוענק לו התואר "יקיר התנועה". כמו-כן הוענק לו התואר "יקיר בית הכנסת הגדול" בתל אביב. בתו הדסה. מספרת כי אביה היה ידוע במזגו הטוב. הסביר פנים לכל אדם. נתן הזדמנות ראשונה לרבנים ולחזנים צעירים להשתתף בתוכניותיו. הדסה, בוגרת בית ספר ציטלין בתל אביב, למדה באוניברסיטת בר-אילן כימיה לתואר ראשון ואחר כך השלימה תאר שני במדעי היהדות באוניברסיטה של לונדון באנגליה, וסיימה תואר שני נוסף במידענות באוניברסיטת בר-אילן. עבדה כספרנית, ראש מדור השאלה בין-סיפרייתית באוניברסיטת בר-אילן. נשואה לפרופ' (אמריטוס) שמואל ורגון, לתנ"ך, באוניברסיטת בר-אילן, המשמש כיום ראש תחום היצירה היהודית במכללה האקדמית אשקלון וראש ההתמחות התנ"ך במכללת אורות ישראל, ולהם ארבעה ילדים - נכדיו של ברוך שיין - נעם, נוית, ניר, ונתנאל. ברוך שיין הלך לעולמו ב-9 ביוני 1994. בן 83 היה במותו. הובא לקבורה בבית העלמין בקריית שאול. איש יקר היה ותרומתו לעולם החזנות והשירה הדתית הגדולה.