ניו-יורק טיימס: "עם עזיבתו של קנדי, יש להשיג את הצדק בקלפיות". "אנו עומדים לגלות כמה גרוע יהיה בלי קנדי". "בית המשפט מאבד את הקול המרכזי". "לטראמפ יש הזדמנות לעצב את החיים בארה"ב למשך דורות".
וושינגטון פוסט: "הנשיא יכול לעצב מחדש את בית המשפט לדורות במינוי הבא". "לא רוצים שופט ימני? עשו הכל כדי למנוע את זה". "פרישתו של קנדי יוצר חלל במרכזו של בית המשפט".
פוקס ניוז: "לטראמפ יש רשימה מצוינת של מועמדים להחליף את קנדי". "מדוע פרישתו של קנדי משנה את כללי המשחק בבית המשפט העליון". "קבוצות שמרניות משוכנעות שטראמפ יבחר מועמד שישמח אותן".
אלו הן כמה מהכותרות אמש והבוקר (יום ה', 28.6.18), לאחר ששופט בית המשפט העליון של ארה"ב, אנתוני קנדי, הודיע על פרישתו. המשמעות: הנשיא
דונלד טראמפ ימנה שופט לבית המשפט העליון, בפעם השנייה תוך פחות משנתיים. מאחר שלשופטי העליון בארה"ב אין מגבלת כהונה, טראמפ כבר אמר שהשופט הבא שלו יכהן 45-40 שנה.
התייחסותה של התקשורת האמריקנית בימים האחרונים לבית המשפט העליון היא דוגמה מצוינת להקצנה המאפיינת אותה בנוגע לטראמפ - וזה משני הכיוונים. מבחינת כלי התקשורת הגדולים והמשפיעים ביותר - הטיימס, הפוסט, CNN, MSNBC ואחרים - כל מה שטראמפ עושה הוא פסול, מסוכן ומקור ללעג. מבחינת פוקס ניוז - כל מה שטראמפ עושה הוא ראוי, אמיץ וסיבה לשבחים. ההתייחסות היא לאיש, לא ל-issue. התוצאה היא, שאם מישהו רוצה להתייחס ברצינות לתקשורת משני הצדדים - זה מאוד קשה לו.
זו לא עיתונות, זו תעמולה טראמפ הוא נשיא בעייתי, בלשון המעטה; יש אפילו הטוענים שהוא בלתי יציב. זה התחיל בקמפיין ובבחירות: ההתערבות הרוסית, השקרים הבלתי פוסקים, ההכפשות נגד
הילרי קלינטון, ההטרדות המיניות, העובדה שהפסיד במניין הקולות. זה נמשך ביתר שאת בנשיאותו: ניגודי העניינים עם עסקיו הפרטיים, הלשון הבוטה נגד בכירי ממשלו, השליפות מן המותן, אלפי שקרים וגילויים של בורות, הציוצים הפוגעניים, הפיטורים וההתפטרויות של עשרות בכירים, מינויים מוזרים ואף הזויים לקבינט, המאבק נגד בעלי בריתה של ארה"ב, ההתעלמות מהמורכבות של הדיפלומטיה והמשק העולמי, החיבוק למנהיגים סמכותניים, הוויתורים ל
קוריאה הצפונית. וזו הייתה רק רשימה טלגרפית, על קצה המזלג.
כל זה אינו אומר שטראמפ הוא השטן בהתגלמותו. לזכותו אפשר לומר שהוא מקיים - או לפחות מנסה לקיים - את הבטחות הבחירות המרכזיות שלו; שהוא העביר רפורמת מס ענקית שאת תוצאותיה עוד יש לראות; שהמשק האמריקני נמצא במצבו הטוב ביותר מזה שנים; שעשרות מיליוני אמריקנים תומכים בו; שהוא פרש מהסכם הגרעין עם אירן; שהוא הכיר בירושלים כבירת ישראל. ושוב: רשימה חלקית בלבד (אם כי הרשימה המלאה תהיה קצרה בהרבה מאשר קודמתה).
אלא שבתקשורת משמאל לא תמצאו כמעט אף מילה טובה עליו, ובתקשורת מימין - כמעט אף מילה רעה. זו לא עיתונות; זו תעמולה. אין זה סביר, שבין כל העיתונאים והפרשנים המוכשרים בניו-יורק טיימס, בוושינגטון פוסט ובדומיהם - שני העיתונים עם הכי הרבה פרסי פוליצר - אין אפילו אחד שמדי פעם מסכים עם טראמפ. הדברים אמורים בכיוון ההפוך לגבי פוקס ניוז, אם כי שם הרמה המקצועית ממילא נמוכה יותר.
כאמור, סיקור בית המשפט העליון הוא דוגמה מובהקת ואקטואלית. בית המשפט אישר השבוע את מגבלות הכניסה שהטיל טראמפ על אזרחי מדינות מוסלמיות (ושתיים נוספות) - והתגובות בטיימס ובפוקס, שהובאו כאן,
התיישרו בדיוק לפי הקו הפוליטי. אתמול פסק העליון שלא ניתן לחייב עובדי מדינה שאינם חברי איגודים מקצועיים לשלם תמורת מו"מ קיבוצי - והעיתונים הליברליים מיהרו להזהיר מפני קריסת האיגודים. וכמובן: המינוי הקרוב של שופט נוסף לעליון.
כדאי להזכיר לטיימס ולפוסט - למרות שהם בוודאי לא שכחו - שטראמפ בסך-הכל עושה את מה שהחוקה הטילה עליו לעשות ואת מה שבוחריו שלחו אותו לעשות: למנות שופט המזדהה עם השקפת עולמו. אפשר לטעון בצורה משכנעת נגד השיטה הפוליטית הזאת, אבל היא בתוקף כבר כמעט 250 שנה. טראמפ לא המציא אותה. היא שירתה את ג'ון קנדי ו
ביל קלינטון בדיוק כמו את רונלד רייגן,
ג'ורג' בוש ודונלד טראמפ. ובעתיד, כאשר נשיא דמוקרט ימנה שופט ליברלי, יהיה כדאי להזכיר לפוקס את מצהלותיה הנוכחיות.
אולי להעדיף את פייסבוק וטוויטר הדבר המסוכן ביותר בהתנהלות הזאת של התקשורת האמריקנית - ואני מדבר בעיקר על הצד הליברלי שלה - הוא שבכך היא כורתת את הענף עליו היא יושבת. בבית הלבן יושב בריון מילולי, שחוזר שוב ושוב ושוב ושוב על המנטרה לפיה התקשורת מזויפת ומוטה נגדו. ברחבי ארה"ב יש עשרות מיליונים שהאמינו בכך עוד קודם, ועכשיו משוכנעים בכך לחלוטין. ואתם יודעים מה? אולי גם טראמפ וגם תומכיו לא לגמרי טועים, אם כי הם צודקים גם לגבי פוקס.
ברמה העובדתית, התקשורת האמריקנית מדווחת בעיקרון את האמת. מי שמשקר ללא הרף הם טראמפ ודובריו. ברמת הדעות, ודאי שזכותה וחובתה להביע את עמדתה בצורה ברורה. אך כאשר הדעות הללו מתיישרות תמיד לאותו צד - לימין ולשמאל - הדבר משפיע גם על מידת האמון בדיווח החדשותי. מכאן קצרה הדרך למסקנה, שכדאי לצרוך רק את התקשורת שאיתה אני מסכים ממילא - ואולי בכלל להעדיף פוסטים סהרוריים בפייסבוק וציוצים מפוברקים בטוויטר.
התקשורת האמריקנית מצויה בסכנה אמיתית - ואת האיומים עליהם מציבים גם טראמפ וגם היא עצמה. אם יאבד האמון בה, תיפרץ לרווחה הדלת לשתילת ידיעות כוזבות העלולות להוביל לשנאה, לאלימות ואף להטיית הבחירות. התקשורת חיונית לדמוקרטיה, ולא רק מבחינת עצמאותה אלא גם מבחינת מקצועיותה. כאשר הנשיא מטפטף מדי יום ארס נגד המוסד שבלעדיו אין יכולת בחירה אמיתית, זה מספיק רע. כאשר המוסד הזה פועל בצורה המגבירה את פגיעתו של אותו ארס - זה איום ונורא.
אני לא אומר שעיתונאים, פרשנים ואמצעי תקשורת צריכים לפרסם ידיעות ומאמרים הנוגדים את השקפת עולמם, ובוודאי שלא כאלה הנוגדים את האמת. אני כן אומר שהם חייבים לעשות חשבון נפש: האם כל מה שטראמפ עושה הוא רע/טוב? האם הוא תמיד טועה/צודק? האם אין מי שנוכל לגייס ושיביע בצורה משמעותית דעה הפוכה? בלי חשבון נפש שכזה ובלי הסקת המסקנות המתחייבות ממנו, התקשורת האמריקנית מסכנת את קיומה - ואת הדמוקרטיה האמריקנית.
