השם כבר אומר הכל - 'קם לתחיה עם מאֶפרו'. כמו בספריו הקודמים שב המחבר לשאיפה שלו להיות עד לתהליכים לאומיים שעברו על עמו, על קהילתו, להיות הצופה לבית ישראל שמביט מעל ומנסה לרדת למעמקי ההיסטוריה. ספרו החדש של יעקב פפיאשוילי מאיר מחדש את התרומה הייחודית שלו לתחייה התרבותית של הקהילה הגרוזינית - וכל זאת תוך מבט רחב ומקיף שחושף תהליכים עמוקים, טלטלה רוחנית. עוף החול קם בדפים רוטטים של סיפורים סוחפים, קם מן האפר, קם לחיים. יעקב פפיאשוילי יודע ללכת לפני המחנה, לחוש הלכי רוח של תקופה, של רבים, להקים את ההיסטוריה מחדש באמצעות הפרוזה הנושמת שלו. ראוי יעקב פפיאשוילי לברכה ולשבח על מכלול יצירתו. מדובר בסופר ופובליציסט ידוע, חבר אגודות הסופרים של ישראל וגרוזיה, חבר בארגון הישראלי אקו"ם (אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים) מאז 1997. היכרות על מכלול יצירתו, עם הפעילות הספרותית הנרחבת שלו, כל אלה מציבים אותו בגלריה הראשונה של סופרים שהגיעו אלינו מן הגולה - ובכוחם הספרותי ידעו לתת לכל זה ביטוי עז, להאיר את המתח בין גולה לגאולה.

מתח בין גולה לגאולה

קורות חייו הם עדות לסיפור הציוני, למתח בין גולה לגאולה: יעקב פפיאשוילי עלה לישראל בשנת 1996. נכון לעכשיו, הוא מחברם של ארבעה עשר ספרים, ביניהם שלושה ספרי שירה. ספריו הרבים של פפיאשוילי זוכים לפרסום באתרי אינטרנט בגרוזינית וברוסית. יצירותיו אכן מיטיבות לפרוש יריעות חיים שונות, וכל זאת בכישרון ספרותי מיוחד: הסופר מצליח להציג סיפורי חיים שונים באמצעות מגוון של ז'אנרים ספרותיים. יצירותיו של יעקב פפיאשוילי נעות בין היסטוריה יבשה לבין אנושיות רוטטת. כסופר יודע פפיאשווילי היטב לתבּל בסיפוריו אגדות ומיתוסים בצד עובדות היסטוריות, וכל זאת כדי לדלות מן המציאות ומן העלילה תובנות אנושיות. פפיאשוילי ידוע ככותב פרוזה, אבל זכה לגדולה גם ככותב שירה וגם ככותב פובליציסטיקה. קחו לדוגמה את ספר שיריו שפורסם בגרוזיה בשנת 2010, ותרגישו מיד בעוצמתו, בחיוניות לירית מרשימה. הביקורת התפעלה במיוחד מן הפואמה הדרמטית המבוססת על ההיסטוריה האמיתית של גרוזיה בנוגע לבעיית אבחזיה. מפעלו הספרותי של פפיאשווילי מגוון ומרשים: היוצר המחונן הגיע להישגים גם בתרגומים - כך, למשל, תרגומי שירים של משוררים ומשוררות מליטא ולטביה. בקובץ תרגומים זה נכלל שיר מרשים מאוד לזכרו של יצחק רבין ז"ל, "פעמוני האבל", אשר נכתב בנובמבר 1995 ופורסם יחד עם שירים אחרים של המחבר בעיתון "עלייה מגרוזיה" בשפה הגרוזינית. בעצם, באותו העיתון פורסמו בשנות 1989 - 1991 כמעט כל עבודותיו של פפיאשוולי, ובאותה עת זכה לפרסום הרומן "האגדה הגרוזינית", שיצא לאור בעשרים הגיליונות של העיתון במשך שלושה חודשים. יצירותיו הרבות זיכו אותו בכבוד רב ובפרסים. בשנת 2014, העניקה אגודת הסופרים בגרוזיה ליעקב פפיאשוילי את פרס הכבוד על שם איוואנֶה מצ'אבֶּלי על יצירותיו הספרותיות והפובליציסטיות ותרגומיו שפורסמו לאחרונה.

היסטוריה מבקשת לספר את הסיפור שלה

יצירותיו של יעקב פפיאשוילי מטלטלות אותנו, הן נעות בין היסטוריה יבשה לבין אנושיות רוטטת. כסופר יודע הוא היטב לתבל בסיפוריו אגדות ומיתוסים בצד עובדות היסטוריות, כדי לדלות מן המציאות ומן העלילה תובנות אנושיות. לצד הסיפורים והנובלות, ראוי לתשומת לבנו הרומן הראשון שלו, "האגדה הגרוזינית". עלילתו של הרומן מעניינת מאוד. בעיקרה היא נשאבת מתוך הכרוניקה הגרוזינית "כארתליס צחוברבו". הרומן "האגדה הגרוזינית" פורסם בשעתו בכתב עת לאמנות "גַנתיאדי" מס' 2, ב-1989, והספר יצא לאור תחת כותרת זהה בעיר טביליסי בשנת 1991. במשך כמה שנים, זוּמן מחבר הרומן מספר פעמים לבירורים בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הגרוזינית, הן בתקופת כהונתו של שוורדנדזה, והן של פטיאשוילי. סיבות הזימונים היו קשורות לקשיים בהקצאת נייר להדפסת הספר וגם עניינים אידיאולוגיים מסוימים הקשורים בתוכן הרומן. לזכותו של המחבר ניתן להיאמר, שנכתבו ביקורות חיוביות רבות מאת סופרים גרוזינים גדולים. צוין, כי ספר זה הוא הניסיון הראשון להחיות את ההיסטוריוגרפיה הגרוזינית העתיקה. מי שקורא את יצירותיו של יעקב פפיאשוילי חש בסערה הבלתי פוסקת: יש רוח חזקה הנושבת בין הדפים: הקוראים עדים לעוצמת הכתיבה. לספרות יש כוח, ספרות במיטבה יכולה לשאת על כתפיה זמן ומקום, דורות ומרחבים. לספרות יש יכולת לתת לעולם שחלף ביטוי שיוצר אותו מחדש. קלוד לוי שטראוס כתב פעם שיצירה גדולה - יש בה מעין שיקוף של מעשה הבריאה. ספרות טובה נושאת בחובה דרמה גדולה, יקום שקם לחיים. היא יודעת לצייר לנו גם בניין וגם חורבן. בשנים 1998 - 1999 בישראל, יצא לאור בשפה הרוסית ספר נוסף של המחבר: "שתי תמונות מחייו של מלון 'גגריפשי". בין הביקורות המרשימות שפורסמו, יש לציין את הערכתו של הסופר ומבקר הספרות הישראלי הידוע, לאוניד פינקל, ויש בה שבח ליעקב פפיאשווילי. כאן בולטת השקפתו המקורית: "הסופר המקצועי שפרסם שישה ספרי שירה ופרוזה בשפה הגרוזינית, יעקב פפיאשוילי, כתב רומן חדש בישראל. זהו ספר על התוהו ובוהו הטרגי, שאליו נקלעה גרוזיה. ביצירתו החדשה של המחבר אנו מוצאים רחמנות נוגעת ללב ורוח גאווה, אשר מקרבות בין הגרוזינים לישראלים. יעקב פפיאשוילי אוהב את גרוזיה ואוהב את ישראל. עבודותיו מעידות גם על ההיכרות העמוקה עם ההיסטוריה הארוכה של עם ישראל. בפרוזה של הסופר יש הרבה שירה. לעתים היא דומה לצלילי שופר, כאשר המנגינה אינה כבר מוזיקה אלא רֶטט, והיא נשמעת וחודרת אל תוך פינותיו הנידחות ביותר של הלב. הדמויות של הרומן משכנעות את הקורא, שניתן ללמד כל אחד לעוף, לעוף גם לאחר התעוררות משֵינה".

המהפכה האנושית נחשפת דרך הסיפורים

בסיפוריו של יעקב פפיאשוילי אנו מוצאים את תמצית הפילוסופיה של המהפכה האנושית: בין שברי העלילה אנו עדים לאמונות, שעומדות במבחן המציאות, למאבקים דרמטיים שסופם מפתיע. דמויותיו של יעקב פפיאשווילי סוחפות אותנו בעוצמתן. כשאתה קורא את מכלול יצירתו, את חש שהיסוד לכל ההתעוררות הלאומית ומאבקי הקיום היה טמון כבר בסיפור קדום שלי - "ייבוש הים" - באותו סיפור נחשפת התובנה של הסיפור בקונפליקט בין היהודי לאויבו: הרבי הזקן מצליח להדהים את הקצין הגרמני האכזרי בפרשנות מקורית משלו המבוססת על חוקי הטבע, ויש בניצחון הרוחני דרך הצלה: הסיום מעיד על כוחה המר של המציאות. הסיפור "ייבוש הים" זכה בתחרות הספרותית בשנת 1972 ובאותה השנה פורסם בעיתון "כותאיסי" (העורך גיבי מפיסאשוילי). הסיפור הוכר כאחת היצירות החזקות ביותר של ספרות העולם להגנה על העם היהודי מפני האנטישמים ושונאי הזרים. "ייבוש הים" נכלל בספר הראשון של הסופר "הבה נגילה" (1988). הביקורת שפורסמה על יצירותיו בשנים 2007 ו-2012, הייתה כעין מחווה של כבוד ליוצר, ובעיתון "חדשות השבוע" פורסם מאמר רצוף שבחים על מכלול היצירה של פפיאשווילי. הדגש במאמרים היה על יכולתו של המחבר לשלב עדויות אותנטיות ויסודות של זהות יהודית, חוויות ילדות והתמודדות עם המציאות המשתנה. לשבחים זכה הסופר על עבודות מונוגרפיות רבות היקף - כך למשל, עבודה מקיפה על חייו ופועלו היצירתי של המשורר והמתרגם המעולה, בוריס גפונוב. יעקב פפיאשוילי תרם לחקר הפואטיקה של שותא רוסתוולי וגלקטיון טאבּידזה, הוא עוסק בנושאי הבלשנות על בסיס חקר היחסים הגרוזיניים-יהודיים מאז ימי קדם ועד ימינו. בסוף שנת 2014 יצאה לאור יצירתו המרגשת של יעקב פפיאשוילי "ירושלים - תביליסי" (תרגום נובלות של הסופר הגרוזיני המפורסם, רֶוואז מישוולאדזה, מגרוזינית לרוסית ולעברית). את התרגום הרוסי ביצע יעקב פפיאשוילי, ואת התרגום לעברית עשה איגור שלמן. לדעתי, הספר "ירושלים - תביליסי" ראוי להמחשה תיאטרלית או קולנועית. לפני שנתיים זכה המחבר לכבדו רב לאחר פרסום ספרו 'כציפור נמלטה מפח יוקשים'. מי שרוצה להבין את התהליכים הרוחניים שמעבר לעלייה הרוסית לישראל - ייטיב לקרוא את יצירותיו של פפיאשווילי, והרומן 'כציפור נמלטה מפח יוקשים' עושה זאת בדרך מרטיטה ומרגשת. אותו ספר יצא לאור בשתי ספרות, עברית ורוסית. שם הספר הוא בעקבות הפסוק בתהילים קכ"ג: "... כְּצִפֹּור נִמְלְטָה מִפַּח יֹוקְשִׁים".

לקום מן האפר, לקום מן השבר

בספרו של פפיאשווילי "קם לתחיה כעוף החול מאפרו" אנו לומדים על חבלי העלייה של יהודי רוסיה, על דרך הייסורים שעברו בימי המשטר הסטליניסטי ובמשטרים שבאו בעקבותיו. מדובר ביוצר שעוקב ביצירותיו אחר הלכי הרוח של דור שלם, אחר לבטים וקשיים ומשבר זהות. מי שקורא את ספרו החדש של יעקב פפיאשוילי, 'קם לתחיה כעוף החול מאפרו' וכן ברומנים הקודמים שלו חש את רטט הזמן: העלילות של ספריו חושפות משברים וגלים של תקופה ושל דור, והקורא חש, שהוא מיטלטל על גלים שוצפים, עד להתרחשויות היסטוריות בעֵין הסערה, צופה לרוח האדם, נחשף לחידת הקיום, לסיפורם הטרגי של העמים הנסחפים בגלגלי המהפכות: כמו-כן אנו עדים לפכים מחייהם של העם הגרוזיני, העם הרוסי, ולשברי תעודה על מצבם של היהודים בתוך האוקיינוס הסוער. פפיאשוילי פוקח ביצירותיו את אוזנינו לאותם קולות, שכמו נשכחו, שכמו נדחקו אל מתחת לעור התוף של העולם, וסיפוריו נותנים פירוש לאגדות שהיו, לעובדות שהלכו והסתבכו, והתובנות שרוחשות כובשות אותנו, שוברות לבבות. סיפוריו של הסופר והפובליציסט אכֵן יודעים לטמון בקרבם נשמה יהודית, לחן מיוחד, שיש בו עדות ממעמקים לגורל היהודי. יעקב פפיאשוילי הוא סופר ופובליציסט מחונן, ואשרינו שיש בתוכנו נציגים לתפוצות שונות שיש בכוחם לספר חוויות של כוחות רוחניים שטלטלו את עמנו לעבר הגאולה.