השופט: ירון גת, בית משפט השלום בתל אביב

המועד: יום שני, 04.06.2018, שעה 10:00

הנושא: יום מוקד - תיקים פליליים

"תמשיך לשבת, אני אדבר איתך בישיבה, אתה לא צריך לסבול" - פוטר השופט ירון גת מחובת העמידה נאשם הסובל מבעיות גב קשות. "הסבירה לךך הסניגורית? אז אני אסביר לך. מבחינת העונש בסופו של דבר שיקול הדעת הוא שלי ורק שלי, למרות שברוב המוחלט של המקרים אני אאשר את זה [ההסדר], ודאי בפורמט כזה". גת מוודא כיאות את כל הפרטים, ואפילו מפתיע את הסניגורית בשאלה מובנת מאליה: מה מספר התיק שהיא מבקשת לצרף? תחילה היא אומרת שהתיק קבוע בפניו, אבל אז מתקנת את עצמה: אצל השופטת איטה נחמן. "זהו, זה לא היה מוכר לי", מגיב גת. הוא צריך גם להעמיד אותה על טעותה בנוגע לאופן הפעלת המאסר על תנאי, ומציין מגבלה חשובה על שימוש בכספים שהפקיד הנאשם לצורך תשלום הקנס: "אני רק אומר בסייג אחד, שכולם יקשיבו: כל עוד לא הוטלו עיקולים קודם לכן. בזה אין לי סמכות. אם יש לו הליך הוצאה לפועל ואיזשהו עורך דין חרוץ הטיל עיקול, זה קודם לפי פסיקת בית המשפט העליון. סליחה שאני יוצר קשיים, אבל ככה זה". ובהמשך הוא מדגיש זאת שוב: "אולי צריך לקבוע שאלו כספים שלא ניתנים לעיקול. בית משפט עליון דן בזה ופסק. צריך לעשות שינוי [בחקיקה]". אחרי שהוא מאשר את ההסדר בתיק זה, נפנה גת להבין מדוע אין הסדר בתיק הבא, המדבר על שלושה אזרחי קולומביה שארבו לזקנות וכייסו אותן אחרי שמשכו כסף ממכשירי כספומט. "בוא תספר לי עכשיו מחוץ לפרוטוקול איפה הבעיה", הוא אומר לסניגור, המשיב: "ההצעות שקיבלנו לא רלוונטיות". גת: "עונשית?". הסניגור: "כן". גת: "אין מחלוקת על הסכומים?". הסניגור: "אין". גת: "לא הבנתי ממך אם הקושי הוא לגבי הענישה או לגבי כתב האישום". הסניגור: "הנאשם שלי חולה מאוד". גת: "מסמכים יש?".

"זה לא שוד כספות"

התובע מתערב: "אם אדוני יראה את הסרטונים, הוא יקבל את הפרופורציות שאנחנו קיבלנו". התובע מסביר, הסניגור מתווכח וגת תוהה: "מה זה [הסרטונים] מוסיף על מה שעולה מכתב האישום?". התובע: "כמו חיות טרף שרק מחפשות שעת כושר". גת מתבונן בסרטון בהסכמת הסניגור: "את זה הבנתי מכתב האישום, בדיוק מה שתואר בו. כך זה עולה מכתב האישום, לא חשבתי שהסרט ייראה אחרת". כעת גת מנסה לקדם הסדר. "שני דברים, לכל אחד מהצדדים. זה לא גניבה רגילה. זו גניבה ברף העליון בגלל הצוותא, שיתוף הפעולה, קשירת הקשר הלכאורי". הסניגור נכנס לדבריו של גת, שאיננו מעיר לו וממשיך במסלול שלו: "מתי הם הגיעו לישראל? כמה זמן לפני? אני לא רוצה לתת כותרת, אבל זו עובדה שהם הגיעו לישראל סמוך לפני? בכתב האישום לא כתבו שהם הגיעו לישראל במטרה [לגנוב]. "עכשיו אני אומר למאשימה: איציק, תזכור שזו עדיין עבירת גניבה, אין כאן שימוש באלימות ואין כאן התחלה של שימוש באלימות. זה לא שוד כספות שתוכנן מראש והביאו מומחים מחו"ל. צריך לשמור על פרופורציות. מה שמפריע לי זה שהסכום מאוד גבוה. יש ביניכם פערים גם במתחמים?". התובע מדבר על מינימום שנתיים מאסר והסניגור מתחיל לצעוק. גת מנסה: "זוהר, תנשום" - אבל הסניגור ממשיך לצעוק. גת פונה לתובע: "אני חושב שעמדתכם העונשית מוגזמת". הסניגור ממשיך בצעקותיו וגת שוב מנסה: "אל תפריע לי. זה לא עוזר. כדי לסיים את התיק הזה, התיק צריך להיחתך, כדי לסיים אותו היום, למרות שמדובר בגניבות ברף הגבוה ביותר, עדיין מדובר בגניבות, אין כאן אלימות. יש כאן תכנון, אבל הוא לא ברף הכי גבוה. שנתיים זה גבוה מדי". כעת תורו של הסניגור לשמוע: "אני לא יודע מה הציפייה שלכם; אם אתם חושבים על שבעה חודשים - גם אתם לא בכיוון. יש בעיה מצידכם לטעון פתוח? אמרתי מה שאמרתי. מה הוא יראה לך, מה אתה תראה לו - אני אמרתי את עמדתי". לא תופתעו לשמוע שהסניגור ממשיך לצעוק, וגת מנסה להרוויח זמן כדי שיירגע: "זוהר, אנא זכור, שגם אם אתה הולך לטעון פתוח - אתה לוקח אחריות היום, ביום מוקד לפני הוכחות, ויש לזה משקל. בוא נחכה שתגיע ענבר [הסניגורית של נאשם נוסף]. אמרתי כמה דברים לאיציק. העמדה העונשית שלכם מופרזת, עם כל החומרה".

"פעם שלישית אני אומר"

באולם מתחילה מהומה, גת איכשהו עושה שקט וחוזר לנאשם עם בעיות הגב. "אמרתי לך קודם שאינני כבול להסדר הטיעון. הבנת את זה, רשמנו". הוא מסביר לו את האישומים בלשון ברורה ומוודא שהאיש מבין אותם. הנאשם מסביר מדוע עשה את מה שעשה - קילל ואיים על עובדות סוציאליות - וגת מתקדם: "אני מבין, אבל אלה דברים קשים שעשית, אתה מודה? אתה מודה שאלה הדברים שאיימת?". הנאשם מודה, גת מוודא שוב ומעיר לקלדנית: "להקפיד, להקפיד". הוא מסביר לנאשם את כתב האישום המצורף, ובינתיים כולם מתחילים לדבר וגת מבקש שקט. גת מאפשר לנאשם לומר שוב את דברו ומשיב: "את זה תגיד בסוף - שאתה מצטער ומתחרט ולא רצית לפגוע בה". הטיעונים לעונש מפורטים למדי בהתחשב בכך שמדובר ביום מוקד, אך גת מראה שאיננו חותמת גומי. אחרי הטיעונים הוא מכניס לפרוטוקול את מה שאמר הנאשם קודם לכן, ורואה בכך את דברו האחרון ואינו שואל אותו אם ברצונו להוסיף דבר מה. תוך כדי הכתבת גזר הדין הופך האולם לברדק. עורכי דין מדברים וגת מעיר. סניגור ניגש לדוכן ומדבר עם העוזרת המשפטית, גת משתיק אותו, אבל אחרי רגע הוא חוזר. עורכי דין שוב מדברים ביניהם ואני רושם לעצמי: "מה זה, גן ילדים? כל רגע הוא יגיד לשתוק?". גת מאבד במקצת את הסבלנות כלפי הקלדנית: "את אמורה לדעת" ו"פעם שלישית אני אומר". ההכתבה לוקחת די הרבה זמן, בעיקר בגלל הקלדנית, ולבסוף אומר גת: "בכך סוף-סוף סיימנו". הוא מסביר לנאשם את המאסרים על תנאי: "מבין? יופי".

"איך הוא יוצא כשיר?"

חוזרים לגנבים הקולומביאנים. גת שואל את המתורגמנית לספרדית מתי הגיעה, כדי שיחתום על שעות העבודה שלה, ופונה לסניגורית שהצטרפה: "לפני שבאתם הערתי שני דברים. לכם הערתי שזו גניבה חמורה, למאשימה אמרתי שהעמדה שלהם מופרזת. למה שלא תטענו פתוח? תנצלו את זה שאתם יכולים להודות במועד הראשון". הסניגור שוב מרים את קולו ומבקש דחייה. גת מבהיר: "שיהיה לכם ברור שב-19 ביוני אנחנו מסיימים את זה". הסניגורית: "אני לא יכולה ב-19". גת: "יש או 12 או 19 או 20". כולם צועקים. גת פונה לסניגורים: "ישבתם היום? יש פה את ראש השלוחה שעכשיו פנויה לדבר איתכם. הם שמעו את הדברים שלי". בין לבין גת פונה לתיק נוסף ומפגין בקיאות נאה בפרטים, במיוחד בהתחשב בעומס של יום מוקד. הסניגור אומר שאולי גת יצליח לשכנע את מרשו להסכים להסדר, וגת תמה: "אז איך הוא כל פעם יוצא כשיר?". הסניגור: "נפלאות דרכי ה', ברצינות". גת: "ממתי חוות הדעת האחרונה שיש לך? לי יש מינואר 18'". הצדדים מגישים חוות דעת מעודכנת וגת שוב בקיא: "זה נראה אותו דבר. אני רוצה להבין: בעקבות הקושי שלך לתקשר איתו, לא עשית כלום?". הסניגור: "הוא לא מבין שהוא צריך להודות". גת: "אני לא מבין איך זה מסתדר עם חוות הדעת". הצדדים בתיק הקולומביאנים חוזרים לאולם וגת צריך לקפוץ אליהם. הסניגורים מבקשים לקבוע להוכחות משום שהפערים נותרו גדולים. גת לא מתייאש: "אתה מאבד את היכולת לזקוף לזכותם את ההודיה בהזדמנות הראשונה, על כל מה שנלווה לזה". הסניגור תוקף את העמדה של המדינה. גת: "הצד השני יכול לעתור למה שהוא רוצה". הסניגור: "אם הצד השני משחק אתי, גם אני אשחק. אתם צריכים להוכיח" ושוב הוא צועק. הסניגורית טוענת שהסרטונים אינם קבילים וגת מגיב: "תפני אותי לסעיף בחוק אם את רוצה שאני אעזור לכם". הוא מנהל דיון קצר לגבי הקבילות ולבסוף אומר: "זו טענה שצריך לבדוק אותה. נקבע את זה למועד קרוב נוסף, עכשיו [הוא אומר לתובע] תעשו חושבים שוב". התובע: "בפער הזה - נקבע להוכחות". גת: "אני אומר גם לאוזני הנאשמים, שהסיכון שלהם לא מבוטל. אם הם יורשעו - זה ברף החומרה הגבוה ולא יוכלו לטעון שהודו בהזדמנות הראשונה וחסכו מזמנו של בית המשפט". כעת גם הסניגורית צועקת ואני רושם: "גועל נפש, גת לא משתלט. שוב מהומה. אנשי נחשון, מתורגמנים". גת קובע ל-20.6.18 ומבהיר: "במועד הזה הדיון בתיק במסגרת המוקד יסתיים ובמידת הצורך התיק ייקבע להוכחות".

השורה התחתונה: ברוב הדיון ישבו בספסלי הקהל תלמידים מכיתה ה' שבאו לביקור, והם היו הכי מנומסים ושקטים באולם. זה אומר הרבה מאוד. גת הוא שופט בקיא ויעיל, שלרוב מאזן היטב בין העומס ביום המוקד המצריך יעילות לבין הקפדה על הנהלים וזכויות הנאשמים - אך מאבד שוב ושוב את השליטה על האולם. קשה להאמין שאותם ילדים בני 11-10 יצאו עם רושם טוב.

יעילות: 8

מזג שיפוטי: 7