המחזאי אורן יעקבי ארג את שרשרת האירועים בתמציתיות, המשולבת בשירי לדינו כה אהובים שמרנינים את לב הצופים, הודות לקאסט מעולה ומוכשר במשחקו ובקולות השירה הנפלאים, כשהם עוטים בגדים מפוארים תקופתיים, על-רקע תפאורה יצירתית במיוחד המסמלת בית כלא, ממנו חילצה דונה גרציה את קהילת יהודיה. מעטים יודעים על כל מהלך דרכה של הלוחמת האמיצה הנשית, הפמיניסטית במאה השש עשרה, שהקדימה את אחיותיה במאה ה-21-20 בלמעלה מחמש מאות שנה. הנרטיב של העלילה כה זורם, השחקנים כה כובשים במשחקם את הצופים, כך שההיסטוריה נראית ונשמעת חיה ותוססת, נוגעת ללב עם כל המהמורות שעוברת גיבורת המחזה. אלמה דישי כחנה-דונה גרציה מנדס, כובשת את הלב כנערה המרדנית המתעקשת ללמוד מתמטיקה וגמרא - מקצועות שנשים לא הותרו לעסוק בהם. היא מתלווה מילדות לאביה הסוחר המוצלח בתבלינים ובדים מהמזרח הרחוק, ולומדת ממנו הודות לכשרונה את סודות המקצוע. עם מות אביה היא יורשת את מקומו, עם כל הקסם הטובל באדנות וההדר שאלמה דישי מקרינה, ובזכות רכושה העצום הופכת לדמות מפתח חשובה בהיסטוריה היהודית והכללית גם יחד. לא בכדי כינוה כולם (כולל הסולטן סולימן המפואר) "מלכת היהודים". אהבתה לבעלה הצעיר והמקסים (גיא הירש הכה משכנע בדמות הודות לחביבות השופעת ממנו כלפיה וזורמת עד לשורה האחרונה באולם) - אהבתה זו מתקפדת בשל מותו בגיל צעיר. במהלך הדרמה זוכים הצופים לטעימות קטנות בנושא יחס האינקויזיציה בספרד, פורטוגל ואיטליה ליהודים, וכיצד נהגה ביהודים שהתנצרו אך שמרו על יהדותם בסתר, האנוסים. רוב אלה שנתפסו הודות להלשנות, הועלו על המדורות באש, האוטו-דה-פה. מי שהסגירה את דונה גרציה הייתה אחותה, שקינאה בהצלחתה (תמרה גלעוז, שקולה הנפלא תורם רבות לחוויה מהצד השירי בהצגה). היא קיוותה שההלשנה על יהדות אחותה תפטור אותה עצמה מהעונש, אך לשווא הייתה תקוותה. שתיהן הושלכו לכלא, משם ניצלו רק הודות למעמדה וכספה של דונה גרציה. הבימאי אורי אומנותי הצליח להעטיר רגש במחזה היישר ללב הצופים, מתוך הסיפור ההיסטורי, ולגרום להם להזדהות עם הגיבורה ושאר הדמויות, שכולן הן חלק מעצמנו ומעברנו. אורנה כץ בתפקיד אמה של דונה גרציה, נוגעת ללב וחולקת בקולה הנפלא את הסולו בשירים עם שתי בנותיה. ליאור זוהר (בעצמו יליד טבריה, שגדל על אגדות דונה גרציה) - כאביה של דונה גרציה, מרשים במשחקו המלבב, והדר דימנד כבתה הנועזת בת ה-11, מוכנה לעשות הכל למען אמה ורעיונותיה יוצאי הדופן. רעיונות שהביאו אותה להימלט עם כל הקהילה שלה לטורקיה, ולהצליח בכך הודות לחשיבותה עבור הסולטן סולימן המפואר בהיותה האישה העשירה בעולם אז, ובהמשך עברה לחיות בטבריה בארץ ישראל. שם הקימה והפריחה את הישוב היהודי תוך השקעה בהקמת מפעלים שם שלדאבון לב בהמשך לא צלחו. מכאן מדוע קיים בטבריה מוזאון על שמה. מול דונה גרציה בכילאה ניצב האינקויזיטור אותו מגלם בכשרון רב שרון אלכסנדר, כחוקר המדובב אותה (ברוע מהול באנושיות נוקשה) ומנסה להוציא ממנה הודאה ביהדותה. הבימוי לא מעניק לצופים את מראה הזוועות לאמיתן, ונוגע בנקודה זו באופן מעודן, אך דיו כדי להעניק לנוער ושאר הצופים את התחושה שהשואה לא החלה באירופה במאה ה-20. הסצינות בכלא מלוות בנזירים (ביניהם מיה שמר) עם תלבושות מדויקות לדמותם, שרק לעיתים רחוקות נראות על הבמות בתיאטרונים הרפרטואריים; זאת- הודות ליצירת עיצוב מופלאה של לימור הרשקו דרור. וכן בתנועה שעיצבה הכוריאוגרפית גלי לוין אשכנזי, ועם מוזיקה שעוצבה להפליא בידי רוני ווייס המנוסה. בתפאורת העץ דמויית הכלא הכה מקורית של בתיה ומיכאל סגל פיק משולבים צלבים הבולטים כלפי חוץ אך בתוכם נבלעים מגיני הדוד, כביטוי למצב הנפשי של היהודים אז כאנוסים. שאפו למנהלי תיאטרון גשן - אביגיל ויואב שמר, כשבדרך מקרה עם קריאת הספר על דונה גרציה, גמלה בליבם ההחלטה להעלות את הסיפור על הבמה, על-מנת שתלמידים והקהל הרחב יתוודעו לפרק זה בעברנו, שלרבים הוא עלום לחלוטין. הצגת מלכת היהודים היא מלאכת מחשבת מושקעת בכל השטחים, ולשחקנים וליוצרים מגיע ברכות על היצירה המרתקת המוגשת בצורה המעולה ביותר. מה שמוכיח שאין להתייחס למחזה בזלזול, ולחסוך באמצעים, אף אם הוא מיועד לצעירים כמו גם למבוגרים. הצגה זו מלבבת את העין, הלב והאוזן בכל המובנים.

מומלץ בחום לכל הצעירים והמבוגרים כניגוד ריאליסטי לסיינס פיקשן האופף אותם באופן כה מהודק.