בשבוע שעבר היינו בסיור אתרים בירושלים, שהעיר מרובה בהם וסיפוריהם עצומים. התגוררנו במלון ימק"א, שהיינו מרוצים ממנו בעבר וגם הפעם. המדריכה, אפרת אסף (ארכיאולוגית ומדריכת סיורים), הכינה לנו הפתעה: בפינת החצר הקדמית, במקום שאיש כמעט אינו מגיע אליו, נמצא מכסה של ביוב. מכסה שיש לו סיפור. "אלבינה, דוניה, קטינקא" - כתוב עליו, וכן "ימק"א" 1932.
כן, אלה שלושת בנאיו של המלון, הסבירה. שלושה שותפים: שני יהודים וערבי נוצרי. קטינקא לא האמין, שהמופתי הירושלמי ישכור חברת בנייה ישראלית לבנות את מלון פאלאס ואת ביתו שלו. לפיכך, הקים את החברה עם שני שותפים, אחד נוצרי. אבל המופתי בנה בידיהם את ביתו וגם את מלון פאלאס המפואר, המשמש היום אגף במלון אימפריאל החדש.
מסתבר, שמלון ימק"א היה רק אחד מהפרויקטים שברוך קטינקא עסק בהם בארץ ישראל. האיש נולד במארס 1887 בביאליסטוק וב-1908 עלה לארץ אחרי שהיה חבר "פועלי ציון" בפולין והיה גם מארגן אגודת הסטודטים דוברי העברית "התקווה". כשהגיע לארץ, התייצב המהנדס קטינקא במפעל הסבונים "עתיד" (לימים, "
שמן תעשיות"). כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה, התגייס לצבא העות'מאני ולימים היה המהנדס הראשי של הרכבת החיג'אזית.
הוויקיפדיה מספרת על עלילותיו של המהנדס היהודי בצבא הטורקי. כשישב ב-1916 ליד מרחביה בעמק יזרעאל, התבקש להשיג קרונועים לרכבת, שייקחו חיילי טייסת גרמנים לחיפה. הנהלת הרכבת לא סיפקה את המבוקש וקטינקא סיפר על כך בראיון ליעקב בן הרצל ב"דבר":
"... קבלתי ידיעה טלפונית ממפקד הטייסת שיש לו מנוע של מטוס. נדהמתי מעוצמתו והחלטתי לנסות להשתמש במנוע עם המדחף כמו שהוא. קשרתי היטב את גוף המטוס אל הקרון. טייס התיישב במושב המטוס והציע לי לשבת על ידו. לבשנו כובעי טייס מיוחדים והטייס הפעיל את המנוע. "המדחף התחיל להתנועע במהירות, פתחתי את הבלם היד של הקרון ולפתע התחיל הקרון לזוז קדימה שהוא מקים רעש נורא ומהירותו הולכת וגוברת. באמצע הדרך מעפולה לחיפה, כשנוכחתי שהמהירות עוברת את גבול המותר, אותתי לטייס לעמוד. רצינו לחזור לעפולה. אבל כיצד חוזרים? המדחף אינו יכול להסתובב לאחור... החלטתי להמשיך עד חיפה אף כי הדרך הייתה אסורה מחשש של הפגזות בריטיות. לשמחת הטייסים לא היה גבול".
בכך לא הסתיימו הרפתקאותיו של המהנדס היהודי אצל הטורקים. "לקראת סוף 1917 הוצב בירושלים, ועם נסיגת הטורקים, קיבל הוראות להתייצב בדמשק. נודע לו, שהוכרז כבוגד והוצא נגדו גזר דין מוות. חרף כך המשיך בדרכו והציג לשופט את מכתבי ההערכה וציוני השבח שקיבל. הוא שוחרר ממאסר ועד סוף המלחמה המשיך לשרת במסגרת הרכבת החיג'אזית.
מסתבר, שהאיש רב הפעלים לא הסתפק בכך ובעת המנדט הבריטי והיה חבר הנהלת הציונים כלליים והיה ממייסדי "התאחדות המהנדסים בארץ ישראל". וזה האיש, שמונצח, כנראה, רק על מכסה של בור ביוב בירושלים.
ברוך קטינקא נפטר בישראל בשנת 1965 לאחר מחלה.
יתרון של זקנים לזקנים כדאי לנסוע במוניות. הם יכולים לספר סיפורים ישנים לאנשים חדשים...
