בילוי בים או בבריכה יכול להיות מהנה מאוד, או חלילה להסתיים בפציעה או באסון. הרחצה בים/בבריכה טומנת בחובה סכנות רבות. לא רק טביעה, אלא אף פציעות, חבלות, שבירת איברים ועוד. כך למשל, פעוטות טבעו בבריכות שחייה, נערים נפצעו כאשר ביצעו קפיצות ראש למים רדודים, אחרים נפצעו כאשר סירותיהם התנגשו בים ועוד. בתוך שניות ספורות עלול בילוי תמים להסתיים בנזק בלתי הפיך, ואף במוות.
מי הגוף האחראי על החופים? החופים שייכים למדינה ומצויים באחריות הרשות המקומית שבשטח שיפוטה מצוי החוף. החוק בישראל (חוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד – 1964), מסמיך את שר הפנים לקבוע חופים מוכרזים, ומטיל על הרשויות המקומיות את האחריות להסדיר חופים אלה, וכן לסמן את החופים האסורים ברחצה. כך למשל, לפי חוק אמור להיות שילוט מתאים לעניין תחילת וסוף של חוף מוכרז, שילוט על אזורי סכנה במים ועוד. החוף המוסדר צריך להיות מוגדר ומסומן, יש להסיר מפגעים או סכנות מחוץ למים או בתוך המים, יש דרישות מיוחדות לעניין סוכת המצילים והמאיישים אותה ועוד.
הרשות המקומית אחראית לפעול באמצעים העומדים לרשותה כדי למנוע כניסה לים בחופים לא מוכרזים ובחופים שאין בהם שירותי הצלה. בכלל כך, חייבת הרשות המקומית להתריע בפני הרוחצים בים במקומות לא מוכרזים כי הרחצה במקום היא על אחריותם בלבד, ועליה להציב שלטים ברורים המתריעים מפני הסכנות. אולם מעבר לרשות המקומית יש בנמצא אחראים נוספים לטביעות ופציעות בחוף. למשל – אם הנפגע הגיע לחוף במסגרת פעילות שארגן גוף כלשהו (קייטנה, מקום העבודה ועוד) – צריך לבחון את אחריות הגוף המארגן.
מי אחראי על בריכה ציבורית? בבריכה – האחריות היא על בעלי הבריכה, המחזיקים או המפעילים, וכן חברות הביטוח שלהם. לפי הוראות הדין, בכל בריכה ציבורית חייבת להיות נוכחות של מציל מוסמך. בהתאם לדין, יש שורה ארוכה של חובות המוטלות על מפעיל הבריכה, בתחום הבטיחות, שהפרתן עלולה לגרום לו לשאת באחריות. תקנות הסדרת מקומות רחצה (בטיחות בבריכות שחייה), התשס"ד – 2004, מסדירות את הוראות וחובות מפעילי בריכות שחייה (הקמת סוכת מצילים המאפשרת תצפית ברורה על המתרחש בבריכה, ציוד עזרה ראשונה וציוד הצלה, סימונים על דפנות הבריכה, סימון עומק המים בבריכה, גידור מסביב לבריכה, צבע שונה לקרקעית ועוד). אם המפעיל לא עמד בנהלים הדרושים בהתאם לחוק ולתקנות, מקים הדבר עילת תביעה נגדו במידה שנגרם נזק.
באילו מקרים תוטל אחריות? עילות התביעה יכולות להיות רבות ומגוונות. לדוגמה: אי-מתן מידע בדבר הסכנות ושילוט ברור, אי-סימון וגידור של איזורי סכנה במים, אי-מניעת כניסה בפועל ואי הרחקה מחופים מסוכנים, העדר שירותי חרום והצלה ראויים זמינים ומספקים בהתאם לאופי החוף והשוהים בו, אי-קיום סיור ופיקוח רציף בחופים השונים, אי-השקעת משאבים לצורך שמירת חיי אדם, קיום נוהל בלתי סביר של "סגירת הים" בשעות לא סבירות, כאשר המוני רוחצים עדיין נופשים ומבלים בחופים ועוד.
לפני הגשת תביעה יש לבחון שלל שאלות עובדתיות, ובכללן: האם האירוע התרחש בחוף מוכרז בשעות הרחצה? האם כל המצילים נכחו במקומם? האם היו שלטי אזהרה ביחס לסיכונים הקיימים בחוף לא מוכרז? האם שלטי האזהרה היו בהתאם לחוק (לגבי תוכן, גודל, מיקום ועוד)? האם בריכת השחיה מופעלת בהתאם לחוק ולתקנות?
כך למשל, אם אדם טבע בחוף מוכרז בשעות הרחצה, או בחוף לא מוכרז שלא היה בו שילוט המתריע על כך, ניתן לתבוע את המדינה ואת הרשות המקומית והחברה המבטחת שלה. כך גם כאשר נפגע מי שנכנס לים בשעות הרחצה ובחוף מוסדר, כאשר המצילים ששהו על החוף באותה עת התרשלו בעבודתם.
האם יכולה לקום עילת תביעה בחוף שאינו מוכרז? כן. למשל כאשר הרשות המקומית המופקדת על החוף ידעה, שהציבור מגיע לים ולא מנעה את כניסת הרוחצים למים. כאשר היה ידוע לרשויות שמשתמשים רבים בחוף הלא מוכרז, הייתה חובת זהירות מוגברת למנוע כניסת רוחצים ולפעול להוציא אותם מהמים. במקרה של אדם שטבע בחוף מוכרז כאשר הייתה שביתת מצילים, בלי שידע על השביתה, במהלך עונת הרחצה, וכאשר העירייה לא פירסמה את העובדה שיש שביתת מצילים - התקבלה התביעה.
דוגמאות להטלת אחריות בגין מקרה נזק בחוף הים עורכי הדין בר-און וכהן מדגימים: במקרה אחד נמצאה הרשות המקומית אחראית לטביעה מכיוון שלא דאגה לשילוט על חוף מסוכן. האדם שטבע חשב שהוא שוחה בחוף מוכרז, כאשר בפועל היה החוף מסוכן לרחצה וללא שילוט מתאים. במקרה אחר, היו פזורות על החוף שמשיות צפופות, שהסתירו את השלט עליו היה כתוב היכן מסתיים חוף הרחצה המוסדר. המועצה המקומית חויבה לשלם פיצויים למשפחתה של ילדה שטבעה בים כאשר המשפחה לא ידעה שהיא נמצאת באזור שאיננו חוף מוסדר.
במקרה יוצא דופן, טבע מתרחץ בכנרת בגלל מדרון נסתר ועמוק ותופעת מדרגה, שלא הובאו לידיעת ציבור המתרחצים. נקבע, שהחברה שהפעילה את החוף הייתה מודעת למצב המסוכן, היה עליה לצפות את התוצאות, והיא חויבה בפיצויים. דוגמה נוספת - נערים שנקלעו לסחף הזעיקו את המציל כדי שיאתר את חברם שנסחף, אך המציל פקפק בדבריהם. הוטלה אחריות בגין התרשלות בבחירת מצילים לא מקצועיים ובתפעול החוף.
לעומת זאת, במקרים אחרים, כאשר אירעו טביעות בחוף מוסדר לאחר שעות הרחצה, והיה שילוט ברור שאוסר רחצה ללא השגחת מציל – לא הוטלה אחריות על הרשות המקומית.
דוגמאות להטלת אחריות בגין מקרה נזק בבריכה ציבורית באחד המקרים נפגע אדם קשות, כאשר ביצע קפיצת ראש אל מימי בריכה, בסוברו בטעות, כי מדובר באזור של מים עמוקים, ונגרם לו שיתוק חמור. בעלי המקום חויבו בפיצוי בגלל שלא היה שילוט שהצביע על מים רדודים או עמוקים. במקרה אחר הוטלה אחריות על בית מלון לטביעת ילד. נקבע, שבית המלון הפר את חובותיו, לרבות לעניין תחנת עזרה ראשונה, סימון מים עמוקים על קרקעית הבריכה ושלטי אזהרה על מים עמוקים, חובות שונות לעניין מיקום סוכת המציל ועוד.
לא רק טביעה מזכה לפיצויים שלל פציעות וחבלות זכו לקבלת פיצויים. כך לדוגמה, במקרה של אדם שנפצע בחוף מוסדר משבר של בקבוק זכוכית שהיה בתוך המים. הוכח, שבעלי החוף העלימו עין ממתרחצים שנכנסו למים עם בקבוקי שתיה מזכוכית – בניגוד לחוק ובניגוד לנהלים סבירים. במקרה אחר, נפל מתקן כדורסל שהיה מונח על שפת הבריכה על ראשו של ילד, ונגרמה לו חבלה קשה. מפעיל הבריכה פיצה את הוריו של הילד.
איזה פיצוי ניתן לתבוע ? עורכי הדין בר-און וכהן מסבירים, כי במקרה של מוות – ראשי הנזק העיקריים הם קיצור תוחלת החיים של הניזוק, פיצוי בגין אובדן השתכרות עתידי, כאב וסבל וכן הוצאות ממשיות שנגרמו בגין רשלנות. במקרה של פציעה – כל נזקי הגוף שנגרמו לניזוק, וכן הפסדי שכר, הוצאות רפואיות הוצאות סיעוד, כאב וסבל ועוד.
אז מה עושים? מיד לאחר הענקת עזרה ראשונית לפצוע, הזעקת עזרה ופינויו לקבלת טיפול רפואי (תוך הקפדה, כי ברישומים הרפואיים יצויינו הנסיבות שהובילו לפגיעה), לאסוף ראיות ככל האפשר, שמא יהא קשה לאתרן בהמשך. יש לתעד את הנזקים הגופניים, לרבות עם הופעתם והתפתחותם. יש לרשום את פרטיהם המדויקים של העדים לאירוע (לרבות תפקידיהם) ומידת נוכחותם במהלך האירוע, ולנסות לגבות מהם הצהרה בכתב על נסיבות האירוע.
ביצוע רישום של פרטי האירוע במדויק, לרבות מיקום, תאריך, שעה והגורמים שהובילו להתרחשותו, תיעוד השתלשלות האירועים מיד לאחר האירוע, דיווח למפעיל ולאחראי וכדו'. יש לברר את פרטי חברת הביטוח הרלוונטית, ולבצע את הפעולות הנדרשות כמפורט בפוליסת הביטוח ותנאיה. כמובן, יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי, על-מנת לנהוג באופן מושכל ונכון. כך למשל, רצוי לצרף לכתב התביעה חוות דעת של מומחה בטיחות, שיפרט את רשלנות האחראי והנסיבות בעטיין נגרם הנזק. גם לצורך כך דרוש ליווי מקצועי של עו"ד מומחה בתחום.
