שני הסדרי חסינות שנחשפו בסוף השבוע מלמדים, כי רשויות החקירה בניו-יורק מעמיקות את התעניינותן בעסקיו של הנשיא
דונלד טראמפ, ולכל הפחות - בהסכמי ההשתקה עליהם חתמו אנשיו לפני הבחירות ב-2016.
הסדר אחד ניתן ל
אלן וייסלברג, המועסק מזה ארבעה עשורים בתפקידי ניהול בקבוצת טראמפ, ובעשור האחרון - כמנהל הכספים של Trump Organization, חברת-האם של עסקי טראמפ. וייסלברג היה מעורב בהסכם במסגרתו רכש הצהובון נשיונל אינקוויירר את סיפורה של דוגמנית פלייבוי לשעבר,
קארן מקדוגל, ב-150,000 דולר.
מייקל כהן, פרקליטו לשעבר של טראמפ, טען בהסדר הטיעון עימו, כי בכירים בקבוצת טראמפ העבירו לו 420,000 דולר לכיסוי ההסדר עם כוכבת הפורנו
סטורמי דניאלס; ייתכן מאוד שכוונתו הייתה לוויסלברג.
הסדר שני הוא עם
דייוויד פקר, מנכ"ל אמריקה מדיה שהיא המו"ל של נשיונל אינקוויירר. פקר הוא ידידו האישי של טראמפ מזה 20 שנה, ועל-פי ידיעות שלא אושרו - במשרדי הצהובון ניצבת כספת ובה היו מסמכים נוספים שנגעו לטראמפ, אשר נעלמו בשבועות האחרונים. בסוף השבוע התגלה, כי הצהובון חתם על הסכם עם דינו סג'ודין, שוער לשעבר בטראמפ טאואר, וקנה ממנו ב-30,000 דולר את טענתו לפיה לטראמפ יש ילד מחוץ לנישואין מקשריו עם עובד ניקיון. כמו במקרה של מקדוגל, הסיפור נרכש כדי למנוע את פרסומו.
כהן טען בבית המשפט, כי פעל בענייני דניאלס ומקדוגל על-פי הוראתו של טראמפ; ברשותו הקלטה של שיחה ביניהם בנוגע לתשלום למקדוגל לפני שנעשה, ובה נזכר שמו של וייסלברג. טראמפ - אשר הכחיש תחילה את עצם קיומם של התשלומים - טוען כעת שלמד עליהם רק בדיעבד ושאין בהם כל עבירה. כהן הודה, כי הם היוו תרומות בלתי חוקיות לקמפיין טראמפ, משום שנועדו למנוע פגיעה בסיכוייו בבחירות; ההסכם עם מקדוגל נחתם באוגוסט 2016, ועם דניאלס - באוקטובר אותה שנה, עשרה ימים לפני הבחירות.
החסינות שניתנה לוויסלברג ולפקר מלמדת, כי החוקרים מבקשים לכל הפחות לדעת האם יש ממש בטענתו של כהן בנוגע לחלקו של טראמפ בתשלומים. אם יוכח שאכן כך, מדובר לכאורה בעבירות זהות לאלו שביצע כהן - ואולי אף חמורות יותר. כהן הודה, כי ההחזר בפרשת דניאלס נעשה תוך רישום כוזב במסמכי קבוצת טראמפ ולפיו מדובר בתשלום תמורת ייעוץ משפטי. אם טראמפ היה מעורב גם בכך, מדובר בעבירות מס ומרמה.
עם זאת, נשאלת עדיין השאלה האם ניתן להעמיד לדין את טראמפ על עבירות כאלו (אם יוכחו לכאורה). החוקה מדברת על העמדתו לדין של נשיא מכהן בעבירות של בגידה, שוחד או "פשעים חמורים" - הליך impeachment בפני הסנאט. היא שותקת לגבי העמדתו לדין בזמן כהונתו על עבירות אחרות.
הפרשנות המקובלת - הנתמכת בשתי חוות דעת של משרד המשפטים - היא שמדובר בהסדר שלילי: החוקה אינה מאפשרת להעמיד לדין את הנשיא אלא על עבירות אלו ובהליך זה. עם זאת, יש הטוענים שמדובר בהסדר חיובי: החוקה קובעת את ההליך לעבירות חמורות בלבד, ובעבירות אחרות - דינו של הנשיא ככל אזרח אחר. הסוגיה מעולם לא הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון.
במקרה של טראמפ, עשויה להישמע הטענה לפיה אם היה מעורב אישית בתשלומים שנועדו להשפיע על תוצאות הבחירות - מדובר בפשע חמור שעליו ניתן להעמידו לדין בפני הסנאט. אולם כרגע מדובר באפשרות בעייתית כפולה: גם העדר ראיות חד-משמעיות למעורבות כזאת, וגם השאלה באלו עבירות מדובר והאם הן אכן "פשעים חמורים".
לאור העמימות בנושא זה, ייתכן שמטרתם של החוקרים כעת היא להיכנס עמוק יותר לתוך עסקיו של טראמפ וזאת בשני ראשים. האחד והעיקרי: לבחון האם ניתן להגיע מהם לראיות ולמסקנות בנוגע לחלקו בהתערבות הרוסית לטובתו בבחירות. טראמפ טוען בתוקף שלא היו לו אינטרסים עסקיים ברוסיה וגם לא היכרויות עם בכירי הממשל ובראשם הנשיא
ולדימיר פוטין. חקירת עסקיו יכולה לאושש או להפריך טענה זו, ובכך לבסס או להחליש את המסד הנסיבתי שברקע החקירה הרוסית.
ראש שני עשוי להיות בחינת עסקיו של טראמפ בכלל, כדי לבדוק האם ביצע עבירות אחרות שעשויות להוביל לכתב אישום, למשל: מתן שוחד. טראמפ אמר בעבר, כי חקירת עסקיו תהיה מבחינתו קו אדום שעלול להובילו להדיח את התובע המיוחד בפרשה הרוסית,
רוברט מולר. אולם החקירה הנוכחית מבוצעת כאמור בידי התביעה בניו-יורק - שקרוב לוודאי פועלת בתיאום עם מולר, אך אינה חלק מעבודתו.
יתרה מזאת: התביעה המדינתית אינה כפופה למשרד המשפטים, לטראמפ אין כל אמצעי להתערב בה וגם אין לו סמכות להעניק חנינה על עבירות המתגלות במהלכה. לכן, החקירה בניו-יורק עשויה להתגלות כאפיק מרכזי - גם אם עקיף - בחקירת הפרשה הרוסית, ומכאן נכונותם של התובעים להרחיב את מעגל מקבלי החסינות.
