סיפור התאונה יום ראשון 21 במרץ 1971, שעת ערב, האלוף (במיל.)
עזר ויצמן אז יושב-ראש הנהלת תנועת חרות, עוזב את משרדו בתל אביב ונוהג במכוניתו השכורה בדרכו לביתו אשר בשיכון צבא הקבע בנווה מגן. לידו במכונית ישבה בתו מיכל בת ה-15. המכונית השכורה מדגם
אלפא רומיאו הועמדה לרשותו של ויצמן על-ידי החברה הימית להובלת פרי, שם הועסק בתפקיד ניהולי. בהגיע הרכב לרחוב דרך הראשונים 86 ברמת השרון בסביבות השעה 7:30 בערב, פגע הרכב בו נהג ויצמן, בהולך רגל, ד"ר בנימין גלרט בן 81 משיכון נווה רסקו שחצה את הכביש. כתוצאה מהתאונה הועף גלרט ונחבט בעוצמה בשמשה הקדמית של הרכב הפוגע ומשם הועף לעבר הכביש מרחק מטרים ספורים מהרכב ושלולית דם נוצרה סביבו. בשמשת הקדמית של הרכב הפוגע נבקע חור לאחר שראשו של גלרט נחבט בה בעוצמה.
עזר ויצמן עצר את הרכב וניגש לבית מס 84 בדרך הראשונים, והתקשר משם למגן דוד אדום ולכמה מחבריו. תוך זמן קצר הגיעו למקום כמה מחבריו של עזר ויצמן, ביניהם מפקד חיל-האוויר אלוף מוטי הוד. על-פי עדויות במשך למעלה מחצי שעה היה מוטל בנימין גלרט על הכביש מחרחר ומתבוסס בדמו עד שהגיע אמבולנס. הסתבר כי תחנת "מגן דוד אדום" בהרצליה, שהוזעקה ראשונה, לא יכלה להיענות לקריאה משום שלא היה בתחנה אמבולנס. תורני מד"א הרצליה הזעיקו אמבולנס מתחנת מד"א בכפר סבא, וזה הגיע כעבור חצי שעה אולי אף יותר מכך. כעבור שעה קלה מת גלרט מפצעיו. הוא הועבר לבית החולים מאיר בכפר סבא ושם נקבע מותו. העובדה שהנפגע היה מוטל במשך כחצי שעה ואף אולי משך זמן רב יותר, שרוע על הקרקע מתבוסס בדמו, מבלי קבלת טיפול רפואי הולם - מצמררת. ייתכן שלו היה מקבל טיפול רפואי מהיר היו חיו עשויים להינצל. למקום הגיעו שוטרי ענף התנועה, שהחלו לחקור את התאונה. ויצמן נחקר ומסר עדות ראשונית.
למחרת יום שני 22.3.71 התייצב ויצמן בדיון שנערך בלשכת שופט השלום הראשי בתל אביב בעניין התאונה. בא-כוח המשטרה ישעיהו קסטן טען בפני השופט כי "ויצמן נהג בדרך הראשונים 86 ברמת השרון באופן בלתי זהיר ופגע בהולך רגל בנימין גלרט בן 81 שנפצע קשה ונפטר לאחר שעה קלה. השופט שיחרר בערבות את עזר ויצמן בסך 1,500 ל"י. על הערבות חתמו, כך דווח בעיתונות הישראלית, עזר ויצמן בעצמו ופלג תמיר.
ההרוג, ד"ר בנימין גלרט ההרוג ד"ר בנימין (וילמוש) גלרט, היה דמות ידועה בין יוצאי הונגריה בישראל. הוא עלה לארץ ב-1950 מהונגריה. הוא היה אז בן 60. בהונגריה עסק בעריכת דין ומספרים כי נחשב לעורך דין ידוע. בשל קשיי שפה התקשה לעסוק במקצוע זה בארץ. בשנותיו הראשונות בארץ התגורר עם משפחתו בחדר קטן בשיח' מוניס שבתל אביב ואחר כך בדירה קטנה ביהוד ובהמשך עבר לדירה בת שלושה חדרים בתל אביב.
עד יום מותו ניהל בנימין גלרט את מפעל "פישינגר" ליצור ופלים בתל אביב. הוא החל לעבוד במפעל זה כפקיד זוטר יחסית ובהמשך התקדם ועבר לנהל את המפעל. מספר שנים לפני מותו נפטרה רעייתו והוא עבר לגור בבית בנו עו"ד מיכאל גלרט בשיכון נווה רסקו. ביום האסון הלך לבית הכנסת, ואמר לבני משפחתו כי הוא יתפלל למענם. התאונה אירעה בדרכו חזרה מבית הכנסת. המנוח השאיר בן, עו"ד מיכאל גלרט, ונכדים. לוויתו יצאה למחרת מותו מבית הלוויות ברחוב דפנה לבית העלמין בחולון. לפי צוואתו הובא לקבורה ליד רעייתו. בהלוויה השתתף גם הנהג הפוגע עזר ויצמן.
לאחר חקירת התאונה, חקירת עדים וחקירתו של עזר ויצמן, הוחלט בפרקליטות מחוז תל אביב, להגיש כתב אישום נגד עזר ויצמן, בגין גרימת מוות ב
רשלנות תוך נהיגה במהירות מעל המותר ואי שימת לב וזהירות מספקת לנעשה בכביש. לדברי התביעה נסע ויצמן בכביש בו התרחשה התאונה המוגדר כביש עירוני במהירות 58 קמ"ש (המהירות המותרת בכביש עירוני אז הייתה עד 50 קמ"ש).
משפטו של עזר ויצמן ופסק הדין משפטו של עזר ויצמן החל חודשים ספורים לאחר התאונה, והתנהל בבית משפט השלום בתל אביב בפני הרכב של שלושה שופטים: יעקב סגל עדנה שצקי וד"ר ברונו יעקובי. עזר ויצמן באמצעות עורכי דינו יצחק אדרת ואליעזר וולובסקי כפר בסעיפי האשמה על רשלנות ואי זהירות המיוחסים לו וטען כי את התאונה אין לייחס לרשלנות או חוסר זהירות מצד הנאשם אלא לרשלנות מצד הולך הרגל.
ויצמן טען כי הבחין בהולך הרגל לצד הכביש וכי הוא בלם במלוא העצמה כאשר ראה מה עלול לקרות, אך לא עלה בידו למנוע את התאונה. המשפט החל חודשים ספורים לאחר התאונה ונמשך כשנה. את התביעה ניהל עו"ד
יעקב אור מפרקליטות מחוז תל אביב. נשמעו עדויות של שכנים ועדים שטענו שראו את התאונה וכן עדויות של אנשי מקצוע בוחני תנועה ומומחי תחבורה ועוד. ביום חמישי 1 ביולי 1971 בשעות הערב אף נערך במקום התאונה שיחזור שלבי התרחשותה בנוכחות השופטים שבאו למקום כדי להתרשם מקרוב מתנאי השטח, תאורה וכדומה.
באפריל 1971 ביקשה המשטרה בשל התאונה בה היה מעורב עזר ויצמן לשלול רישיון הנהיגה שלו, אולם שופט התעבורה חיים אנטין דחה בקשתה, וציין כי הוא דוחה הבקשה נוכח עברו הנקי של עזר ויצמן בתחום התעבורה.
ב-28.3.72 כשנה לאחר התאונה זיכה בית המשפט בהרכב שלושה שופטים יעקב סגל, עדנה שצקי וד"ר ברונו יעקובי את עזר ויצמן מעבירות הקשורות בגרימת מותו ברשלנות של ד"ר בנימין גלרט אולם הרשיע אותו בנהיגה במהירות העולה על המותר בכביש עירוני וקנס אותו ב-300 ל"י אותם שילם בקופת בית המשפט.
