הלוויתו נערכה בחוג מצומצם יחסית של בני משפחה ומכרים. בין הסופדים לו ההיסטוריון איש קיבוץ עין גב מוקי צור, החידונאי דן חמיצר ובתו רויטל ענר.(הספדיהם יובאו בהמשך הכתבה) בין המשתתפים בהלוויתו היו חברי הכנסת נחמן שי וח"כ האלוף במיל' אייל בן ראובן.

תולדות חייו

ענר נולד בתל אביב בשנת 1933 לדב וחיה פרידמן. הוריו עלו בשנת 1926 מהעיירה רובנו שבפולין עם בתם התינוקת אסתר שהייתה אז בת שנה. המשפחה התגוררה בתנאי עוני בצריף ברחוב בני ברק 28 בשכונת נווה שאנן בתל אביב. זאב למד בבית ספר ביאליק ברחוב לוינסקי בתל אביב. בשנת 1947, והוא בן 14, החל ללמוד בסמינר לחינוך לוינסקי ולמד שם שש שנים (כולל תיכון). לימים סיפר "הייתי שם בן יחיד בכיתה של 41 בנות". כמו-כן למד ענר במכון אבשלום ללימודי ארץ ישראל. אחותו, אסתר ענר, שירתה בפלמ"ח ולאחר שחרורה בשנת 1949 עברה להתגורר בבאר שבע. במחצית שנות ה-50 שירתה כמפקדת פלוגת טירוניות בבה"ד 12 בדרגת סרן ובמלחמת קדש הייתה מפקדת העיר באר-שבע. אסתר שכתבה מספר ספרים הייתה מבאי קפה "כסית" המיתולוגי ועבדה לפרנסתה כמגיהה בעיתון מעריב עד לפרישתה לגמלאות. זאב ענר עבד כ-14 שנים כעיתונאי במסגרת ההוצאה לאור במשרד הביטחון, ובסופן היה לעורך הראשי של "במחנה נח"ל", "במחנה גדנ"ע", ו"עלי ים" (ביטאון חיל-הים). בשנת 1963 ערך זאב ענר בשיתוף עם יוסי גודארד סדרת תוכניות "ישן מפני חדש תוציאו", במסגרת התוכנית "לנוער המתבגר" שעסקו בתולדות הישוב וארץ ישראל. בשנים אלה ריכז ענר חוג לידיעת הארץ והרצה במקומות שונים ברחבי הארץ בנושאי תולדות הישוב וידיעת ארץ ישראל. החל משנות ה-60 ובמשך כ-17 שנה ערך והגיש זאב ענר את התוכנית "זיכרונות ארץ, בשעות הערב לרוב, בשעה 17:30 ברשת ב' הגל הקל. במסגרת התוכנית שוחח וראיין אישים ודמויות בתולדות הישוב שסיפרו והעלו מזיכרונותיהם. כך למשל ב-1970 שודר במסגרת התוכנית ראיון עם חים לבקוב, בן המושבה יבניאל שסיפר על תולדות המושבה. בשנת 1965 שידר את תוכנית הטלפונים הראשונה בשידור חי ברדיו ("חיוג ישיר - הצוות לרשותכם"). תוכנית נוספת שהגיש היא "מכירה פומבית" בהפקת רחל הרמתי.

עורך ומגיש "מחפשים את המטמון"

במחצית הראשונה של שנות השישים שודרה בגל הקל, התוכנית "מחפשים את המטמון" בעריכת נקדימון רוגל ויצחק שמעוני, בתוכנית התוודעו המאזינים דרך כתב חידה לפרקים בתולדות ארץ ישראל. התוכנית זכתה להצלחה. לאחר מלחמת ששת הימים הוחלט לחדש התוכנית ומשימה העריכה וההגשה של התוכנית המחודשת הוטלה על זאב ענר ומרדכי נאור. תחילה שודרה התוכנית פעם בחודש בשעות הערב אחרי המהדורה של השעה 9. מנחה התוכנית היה משה חובב. התוכנית זכתה לפופולריות ושיעור האזנה גבוה ובהמשך החל ב-13 ביולי 1979 עברה להיות משודרת פעם בשבוע. הפרס לזוכה, אגב היה 10,000 לירות. זאב ענר ערך והגיש את התוכנית במשך 18 שנים. בין מנחי התוכנית לאורך השנים היו יורם ארבל משה טימור ועוד. למשה טימור שעות שידור רבות עם זאב ענר. השניים, בנוסף לתוכנית "מחפשים את המטמון" ותוכניות רדיו נוספות, הגישו יחדיו במשך כ-20 שנה את התוכנית "משחקי לילה" בה שודרו חידונים מגוונים בשיתוף המאזינים בטלפון. בשידור בתוכנית הרדיו "שישי אישי "בהגשת מושיק טימור ששודרה ביום בו נפטר ענר, נפרד ממנו משה טימור נרגשות ואמר: "מה אגיד הלב נצבט יש לי המון שעות שידור עם זאביק והרבה זיכרונות... נוח בשלום חבר יקר ינעמו לך רגבי הארץ הזאת שכל כך אהבת".

עורך תוכניות גם בגלי צה"ל ובטלוויזיה

זאב ענר ערך תוכניות גם בגלי צה"ל. בין השאר ערך בתחנה הצבאית את המגאזין "מדעון למדע שימוש" -תוכנית בענייני מדע. ב-1977 ערך בגלי צה"ל עם אורי דביר את התוכנית "דרך ארץ" - חידון בענייני ידיעת הארץ. כמו-כן הגיש וערך בגל"צ חדשות .ענר ערך גם תוכניות, בטלוויזיה הישראלית.ב-1978 ערך את תוכנית הטלוויזיה "תשע בריבוע " בהנחית טוביה צפיר. זאב היה בין משתתפי התוכנית. כמו-כן ערך את התוכנית הטלוויזיה "שאלה של זמן - שעשועונים וחידונים נושאי פרסים בתולדות הישוב. בשלוש השנים האחרונות לעבודתו ב"קול ישראל", עד פרישתו לגמלאות, היה מנהל מחלקת הבידור בתל אביב. זאב ענר כתב וערך כ-45 ספרים רובם עוסקים בידיעת הארץ ותולדות הישוב. 11 מהם הם ספרי ילדים. לאחר פרישתו לגמלאות שימש יועץ אסטרטגי ושיווקי לגופים וחברות גדולות וכן כתב מאמרים וכתבות בעיתונים וכתבי עת שונים בין היתר סקר בכתבותיו מסעדות ויין. ביוני 2006 נפצע בתאונת הרכבת בבית יהושע ועבר שיקום ארוך. זאב ענר מת בבית חולים פוריה לאחר שאושפז בטיפול נמרץ. בן 85 היה במותו. איש רב פעלים היה. הותיר אחריו את רעייתו תלמה מורה לתנועה ומחול, בתם של בלהה ופנחס (פיני) אביגדורי, מראשוני קיבוץ כנרת, בת רויטל ענר, בן, איתי ענר המתגורר במצפה רמון, מדריך טיולים ועוסק בתחום איכות הסביבה בישוב הדרומי, ונכדים.

מוקי צור: זאב הוביל את כולנו לחידות הארץ וסודותיה

בבית העלמין בכנרת ספד לזאב ענר ההיסטוריון וחוקר תולדות הישוב מוקי צור ובין השאר אמר: "אם יש אדם שהמושג ידיעת הארץ התאים לו זה היה זאב. לדעת בלשון מקראית זה לאהוב. הוא הכיר אותה דרך חורבותיה, דרך זיכרונותיה, ובעיקר דרך אנשיה. הוא האמין שהארץ מלאה סיפורים. הוא גילה את סיפוריה במסעות לאין קץ. הסיפורים היו לגביו שער לאנשים. זאב הוביל את כולנו לחידות הארץ וסודותיה. במסגרת חפש את המטמון. הוא הריץ כה רבים לחפש פתרון לחידה. אך הפתרונות שלו רק העצימו את החידה. את הפליאה. החידות של זאב הביאו לפגישות. בעיקר פגישות עם גורלות שמרדו בגורל. אנו מודעים היום כי התקשורת אינה מעידה על קשר לעיתים היא מחליפה אותו. זאב ידע להפוך תקשורת לקשר. בשבילו התקשורת תמיד הייתה אמצעי לפגישה. פגישה עם גיבורי העלילה. פגישה עם הנוף המספר. הנייר, הקול, התמונה היו בידיו שרביט קסם המגלה פרחי חן מסתתרים. הם היו קריאה לשיחה. כמראיין, כחוקר, כעורך הוא התמקד בפליאה שמעורר סיפורם של אנשים שהעזו לחיות מבראשית".

דן חמיצר: זאב היה האיש הכי לבדד שאפשר למצא

בין מספידיו של זאב ענר היה החידונאי דן חמיצר חמיצר וענר ערכו והפיקו במשך שנים בשותפות חידוני ומשחקי מטמון. בין השאר אמר חמיצר בהספדו: "זאב ענר היה ללא ספק האיש הכי חכם שהכרתי והדמות שתרמה לחיי האישיים והמקצועיים יותר מכל אדם אחר שהכרתי לו עקבתם אחרי המילים שלנו שהתחילו תמיד ב"אהוב ליבי" או "אהובי החסר לי", או "גדשה כוס געגועי לחברתך" וכיו"ב מליצות מתקופת סופרי ההשכלה - הייתם ודאי חושבים שהגיע כבר שעתם של שני הליצנים האלה לצאת מהארון אבל לא. זו באמת הייתה אהבה ענקית בין שני שותפים שהפכו חברי נפש וגלשו ליחסי אב ובן מורכבים ומרתקים. זאביק, כך קראה לו תלמה, היה בעיני הלבדד המוחלט - אם נאמר על עם ישראל שהוא "עם לבדד ישכון" הרי זאב ענר, בין בני עמו היה האיש הכי לבדד שאפשר למצא. האיש הזה שהגיע לבגרות מתוך מצוקה נוראה, כאב ועוני מרוד, בנה בעצמו במו ידיו וכישרונותיו ויצר סביבו עולם אישי מוגן שלמעטים מאוד נתן בו דריסת רגל. "אני אומנם שמח שמוקירים אותי "נהג לומר, "אבל הרבה יותר חשוב לי שלא מכירים אותי". מאז שהכרתיו הוא קרא לעצמו המנוח ולתלמה רעייתו הקפיד לקרא האלמנה - כך שלמעמד הזה היום הוא הכין את כולנו מדי יום מחדש אבל למרות החזרות הרבות שעשה בחייו, זה לא נתפס עדיין וזה כל כך עצוב.

הבת רויטל: "איש של עולמות רבים"

בין המספידים את זאב ענר הייתה בתו רויטל שאמרה בין השאר: "אבא היה איש בעל ידע עצום, חריף וחד מחשבה וצלול עד הרגע האחרון. ב-48 השעות האחרונות אנחנו נפעמים ממעגל האנשים הרחב שהיו חבריו ושותפיו לדרך לאורך השנים. בזכות אמא, ליבו וביתנו היה פתוח לכולם. רציתי להגיד שאבא היה איש של ניגודים אבל אני חושבת שנכון יותר להגיד שהיה איש של עולמות רבים: איש רציני, חרוץ, חינך בקפידה ולא חסך שבטו מדור העיתונאים הצעירים שגידל ולצד זה היה מלא חום ואהבה ונתינה. חוש הומור (אחד מהמנחמים אתמול הזכיר לי שכבר לפני 40 שנה היה עונה על הטלפון ב"המנוח מדבר..."). איש של עשייה אינסופית ואינטנסיבית ולצד זה כשאמא שלי חזרה ללמד, הוא דאג להיות בבית ולחכות לנו עם סיר מרק חם. הסקרנות והידע שלו בכל תחום היו בלתי נלאים. אבל אנחנו פגשנו אבא אוהב, מכוון, זה שתמיד ידענו שאפשר ורצוי להתייעץ עמו בכל נושא. אני זוכרת שכשנולד בני לפני 18 שנה, שהיה הנכד הראשון שלו, הוא אמר לי אני לא יודע כיצד אתקשר איתו הרי אני איש של מילים ובכל זאת מהרגע הראשון הסבתאות פתחה אצלו צוהר אל רוך, אהבה רגישות. לפני כ-8 שנים היה זה עילי נכדו הראשון שלימד אותו את רזי הפייסבוק ופתאום עולם חדש נגלה בפניו. בקלות רבה למד את כללי המדיה החדשה ויצר סביבו קהילה שהלכה וגדלה ומדהים לגלות כיצד הצליח גם באופן וירטואלי לתת לכל אחד את התחושה שהוא שם בשבילו, תומך מפרגן, קשוב. למרות שהיה איש רציונלי שכלי הגיוני וחד מחשבה בעשר שנים האחרונות התחבר מאוד לחלקים הרגשיים שלו. לא הפסיק להגיד לנו כמה הוא אוהב אותנו. הוא גילה את היכולות האנרגטיות האדירות שלו והשתמש בהם בעיקר כדי לרפא אחרים כמובן הוא התעקש שזה יהיה ללא תמורה. אבא חי את חייו בצלילות ובמלוא אונו עד יומו האחרון ואנחנו סמוכים ובטוחים שכך היה רוצה להיפרד מאיתנו".