1. התשובה לשאלה מדוע לא מגיעה ל
רוני אלשיך שנה רביעית כמפכ"ל המשטרה, נמצאת בצורה ברורה למדי בטבלה שבראש הדברים. היא כוללת 17 נתונים של המשטרה ושלושה של המחלקה לחקירות שוטרים, המשקפים במספרים את השנתיים הראשונות לכהונתו של אלשיך. נתוני 2018 יתפרסמו רק בשנה הבאה, ולכן התמונה המלאה תיוודע רק אחרי שיפשוט את מדיו. אבל הנתונים הללו הם גם אלו שבהם יכול היה להשתמש השר
גלעד ארדן.
בדקנו את הנתונים בשני פילוחים: 2017 מול 2015, השנה האחרונה לכהונתו של
יוחנן דנינו, ו-2017 מול 2016. הסיבה לכך היא, שלפחות בחלק משנת 2016 לא ניתן היה להרגיש את חותמו של אלשיך, מסיבות ברורות ומוצדקות: הוא קיבל ארגון גדול שעבד לפי ההנחיות והתוכניות של קודמו. הכנסת שינויים היא עניין מורכב, ובחינת תוצאות השינויים מצריכה פרספקטיבה. לכן, ההשוואה ההוגנת היא כפולה: גם השנה השנייה של אלשיך מול הרביעית של דנינו, וגם השנייה של אלשיך מול הראשונה שלו - שכן 2017 כבר אמורה להביא לידי ביטוי מלא את פיקודו.
כפי שניתן לראות, התוצאות אינן חד-משמעיות. בפשיעה ביחס ל-1,000 תושבים חלה ירידה בשנתיים אלו, אך היא התמתנה בשנה השנייה. כנ"ל לגבי עבירות המרמה. עבירות הביטחון, עבירות הנוער וכלל הפשיעה החמורה ירדו בחישוב השנתיים ועלו בחישוב השנה. עבירות המין עלו בשני המדדים. במקרי הרצח נרשמה עלייה בתקופת השנתיים וזינוק כפול בתקופת השנה. בעבירות האמל"ח המצב הפוך: זינוק בשנתיים ועלייה בשנה. עבירות החשיפה - אלו שמתגלות בזכות פעולה יזומה של המשטרה - עלו בשתי התקופות, אך יותר בתקופת השנה. שיעור כתבי האישום מכלל המעצרים ירד בשתי התקופות, ובעיקר בחישוב השנתיים. מספר המעצרים כמעט שלא השתנה.
הנתונים של מח"ש ברורים יותר. מספר העבריינים בשורות המשטרה נמצא בעלייה מתמדת. הן בתקופת השנתיים והן בתקופת השנה נרשמו עליות במספר כלל ההעמדות לדין ובמספר התיקים הפליליים. הנתון היחיד בו יש ירידה הוא במספר התיקים המשמעתיים בתקופת השנה - אך במידה רבה זוהי תמונת הראי של הזינוק בתיקים הפליליים.
אם להיות נדיבים עם אלשיך, המספרים של המשטרה מלמדים על קיפאון: קצת פחות פשיעה בכלל, יותר פשיעה חמורה. אם להיות פחות נדיבים, הנתונים הללו מלמדים על כישלון: רוב הנתונים החיוביים שייכים לתקופת השנתיים, בעוד רוב הנתונים השליליים שייכים לתקופת השנה. ואם להיות מחמירים, זהו כישלון מהדהד: עבירות הביטחון, עבירות המין, הפשיעה החמורה בכללותה, עבירות המין החמורות, מקרי הרצח, מעשי השוד, עבירות האמל"ח - כולם עלו במשמרת של אלשיך, חלקם בצורה חדה. כאשר מצרפים לכך את נתוני מח"ש, ההחלטה של ארדן נראית סבירה לחלוטין אם לא מתבקשת.
2. אלו הדברים שכתב ראש מח"ש היוצא,
אורי כרמל, בדוח האחרון שלו: "תיקי החקירה של מח"ש, המתפצחים חדשים לבקרים, עלולים להביך את המשטרה ואף לקלוע את ראשיה למצוקה בהיבט הפיקודי או הציבורי.
"מי שאינו מבין את מהותם של הדברים ואת תכלית קיומה של המחלקה לחקירות שוטרים, עלול לראות במח"ש גורם זר, עוין, כזה המייצר 'אי שקט תעשייתי' במערכת. המדובר, כמובן, בתפישה מעוותת של המציאות ובחוסר הבנה בסיסי של המצב הנורמטיבי ושל מערכת האיזונים והבלמים המתקיימת בתוך המערכת פנימה.
"...על-רקע המתח המובנה בין המשטרה למח"ש, נוכח מצוקה אליה נקלע פיקוד המשטרה בעקבות מספר אירועים מביכים, נאלצה המחלקה לספוג במהלך השנה מספר מתקפות פומביות ואחרות, חסרות תקדים בגסותן ובבוטות שאפיינה אותן, ומשוללות יסוד מטיבן, וזאת מצד גורמים שונים במשטרה. המשכיל (במח"ש) בעת ההיא ידום".
גם אנחנו נידום. הדברים ברורים.
3. זה היה צפוי מראש: מתקפה על ארדן בטענה שהחלטתו מונעת משיקולים פוליטיים ובעיקר מהחקירות נגד
בנימין נתניהו. להתקפות הללו - המונעות משיקולים פוליטיים ובעיקר עוינות לבנימין נתניהו - אין שום בסיס. החוק קובע שלוש שנים עם אפשרות לרביעית. ארדן פעל בדיוק כחוק. היו עוד מפכ"לים ששירתו רק שלוש שנים. השר איננו חותמת גומי.
חוץ מזה, לפי ההיגיון העקום של המתקיפים, כל מה שצריך לעשות קצין משטרה בכיר כדי להבטיח את המשך כהונתו, הוא לדאוג לחקירה נגד ראש הממשלה, השר לביטחון פנים או שר בכיר אחר - ואז לא יעזו להזיז אותו, שמא הדבר ייתפש כפגיעה בחקירה. ולמה רק שלוש שנים? למה שהמפכ"ל וראש אגף החקירות וראש להב וראש יאח"ה לא יכהנו עד שיסיימו את כל החקירות נגד כל הבכירים? קבלת הטיעון הזה משמעותה פוטש, לא פחות מכך: מתן אפשרות לשוטרים לפברק תיקים נגד נבחרי ציבור כדי להבטיח את המשך כהונתם.
4. למרות שאלשיך הגיע מבחוץ ונכשל, מן הראוי שגם המפכ"ל הבא יבוא מבחוץ. המשטרה זקוקה לניעור רציני ביותר, ואין סיכוי שהוא יבוצע בידי מי שגדל בשורותיה. זוהי משטרה ששוב ושוב מפרה זכויות יסוד של חשודים, שמוסרת לבית המשפט מידע מטעה, שמבצעת רבבות מעצרים מיותרים, שנכשלת באכיפת החוק במגזר הערבי ובמגזר הבדואי, שפועלת על-פי סקרי דעת קהל (זה נאמר במפורש בדוח האחרון שלה), שאינה נראית ברחובות, שמוקיעה את חושפי פגמיה במקום את העבריינים שבשורותיה.
נכון שאנחנו לא במצב של 2015, כאשר כמעט שלא ניתן היה למצוא מועמדים מתוך המשטרה משום ששורה ארוכה של ניצבים התגלו במערומיהם (לעיתים באופן מילולי). אבל מבחינה של תרבות ארגונית - המצב חמור לא פחות ואולי אפילו יותר, כפי שמגלים נתוני מח"ש. לכן, המשטרה צריכה לא רק מפכ"ל מבחוץ, אלא גם איש מקצוע אזרחי שיהיה אחראי על משאבי האנוש שלה, יועץ משפטי חיצוני שיאכוף עליה את קיום החוק - ובעיקר מחויבות חד-משמעית לחוק, לנהלים ולפקודות שלה עצמה. קרוב לוודאי שארדן לא יעשה זאת; את התוצאות נמשיך כולנו להרגיש.
