כמה מגדולי הדור האחרון, ובהם הרב אליעזר ולדנברג מירושלים והרב משה פינשטיין מניו-יורק, התחבטו בשאלה: האם לקיים ברית מילה בשבת, כאשר ברור שחלק מן האורחים יחללו שבת? היו שהשיבו בחיוב, היו שהשיבו בשלילה; בפועל, מוהלים יראי שמיים מוצאים דרכים לדחות את הברית כאשר מתעורר החשש.
אין זו שאלה טכנית של מה-בכך. החיוב המפורש של התורה הוא "וביום השמיני ימול בשר עורלתו" - אפילו בשבת ולמרות שהמילה עצמה היא חילול שבת. הסיבה לכך היא חשיבותה העצומה של ברית המילה. מי שאינו מל את עצמו אחרי גיל 13, חייב כרת על כל יום ויום. ובכל זאת, כאשר קיים חשש סביר לחילול שבת - מצד האורחים, לא מצד אבי הבן או המוהל! - קדושתה של השבת גוברת.
שאלה דומה, והרבה יותר יום-יומית, מתעוררת כאשר נוסעים במונית במוצאי שבת. אם השבת יוצאת ב-19:00 ואני מזמין מראש מונית ל-19:30, קרוב לוודאי שהנהג יחלל שבת עבורי - וזה אסור לחלוטין. ואם אני נכנס למונית ב-22:00 וניתן להניח שהנהג לא עשה הבדלה - אצלו עדיין שבת ואסור לי לנסוע איתו. לשאלה אחרונה זו מצא פתרון הרב שלמה זלמן אויערבך: תגיד לנהג "שבוע טוב", מן הסתם הוא יענה באותה ברכה - וזו תהיה ההבדלה שלו.
שתי דוגמאות אלו ממחישות עד כמה אסור לאדם שומר שבת לגרום לאחרים לחלל שבת, אפילו בשביל מצווה נעלית כמו ברית מילה ואפילו לאחר שאצלו היא כבר יצאה. הלכה אחרת היא, שכאשר צריך לחלל שבת משום פיקוח נפש - מן הראוי שיעשו זאת דווקא הרבנים ויודעי דת ודין, כדי שיצמצמו אותו למינימום האפשרי. ובוודאי שאסור לחייל דתי להתחלף עם חייל חילוני; גם הלה מצווה על "שמור את יום השבת לקדשו".
תמיהה היא בעיני, כיצד כל אלו נעלמו מעיניהם של מארגני הפגנת הענק הערב (ליל שבת, 21.9.18) בבני ברק נגד עבודות הרכבת הקלה. הרי נעלה מעל לכל צל-צילו של ספק, שההפגנה שלהם תגרום חילול שבת המוני של שוטרים, כוחות ההצלה ואנשי תקשורת. הכיצד ניתן למחות על חילול שבת תוך יצירת חילול שבת?!
תאמרו: לא בעיה שלהם. אני משיב: לא נכון. ראשית, כפי שראינו, אסור לחלוטין ליהודי להיכנס לאפשרות של גרימת חילול שבת בידי אחר. עד כדי כך, שאם עוצר לידי נהג מחלל שבת ומבקש הדרכה, נפסק להלכה שעלי לכוון אותו לדרך הקצרה ביותר כדי שימעט בחילול שבת. שנית, כאן לא מדובר על אפשרות תיאורטית אלא על ודאות מוחלטת. בהלכות שבת זהו המצב המכונה "פסיק רישא". אדם מיתמם ואומר: לא שחטתי את התרנגול, רק חתכתי את ראשו. הרי ברור שזוהי שחיטה ולכן הוא חייב על חילול שבת.
זהו בדיוק אותו מצב: הרי ברור שייגרם חילול שבת של מאות יהודים, ולכן מי שעושה זאת - אינו יכול לרחוץ בנקיון כפיו ולומר "אני רק הפגנתי, הם באו מרצונם". וזה לא שאין חלופה: הם יכלו למשל לקיים תפילה מנחה המונית באותו מקום שעה לפני שבת. תארו לעצמכם את המחזה: עשרות אלפי יהודים עומדים ומתפללים. בלי צעקות, בלי קללות, בלי מהומות. דווקא בתפילה דוממת, ולאחר מכן בקריאת "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות". אבל למה לבחור בחלופת דרכי השלום אם אפשר לבחור בחלופת העימות?
במבט מעמיק יותר, התמיהה שלי מתפוגגת. זוהי גישה חרדית אופיינית: "אני את נפשי הצלתי". אין שום מחשבה על מה שהם גורמים ליהודים אחרים. זהו למשל ההסבר לקו החרדי הנוקשה בתחום הגיור: מאחר שהחרדים ממילא לא מתחתנים עם גרים, לא אכפת להם האם עולי ברית המועצות יתגיירו או לא. זהו למשל ההסבר לקו הנוקשה שלהם בנושא השמיטה: מאחר שממילא אין ביניהם חקלאים, לא אכפת להם כיצד יסתדרו עובדי האדמה. מאחר שהם רצו להגיע לפני שנתיים למירון בל"ג בעומר שחל במוצאי שבת, לא היה אכפת להם שמאות נהגי אוטובוסים ומאות שוטרים יחללו שבת.
מספרים על אחד מגדולי הרבנים שנכנס לבית המדרש ומצא את תלמידיו יושבים ומדברים. מיהר אחד מהם להסביר: רבי, אנחנו לא מדברים חלילה דברים בטלים, אלא מתייעצים כיצד להתגבר על היצר הרע. השיב להם הרב: זה בדיוק מה שהיצר הרע רוצה - לא אכפת לו שתתעסקו איתו, ובלבד שלא תלמדו תורה. והנמשל לענייננו: תראו איזו הצלחה עצומה יש ליצר הרע בבני ברק, יומיים לאחר יום הכיפורים. הוא הצליח לגרום לכך שבמקום שכמה יהודים, נניח עשרות בודדות, יחללו שבת - ייגרם חילול שבת של מאות יהודים, והכל בניצוחם של המתיימרים להילחם נגדו. איזה יופי של דרך להתחיל את השנה.
